הכשל החשבונאי של הבונוסים

הוויתור של חיים כצמן על בונוס של 47 מיליון שקל הזכיר כי המציאות החדשה של ה-IFRS מעמידה בסימן שאלה את הבונוסים למנהלים, הנגזרים מהרווח החשבונאי. מנגנוני הבונוס צריכים להיות מתוקנים באמצעות נטרול עיוותים חשבונאיים

דו”ח רווח והפסד בעידן החשבונאי החדש כולל רווחים רעיוניים למכביר, ולא רק אלה הנובעים ממדידת נדל”ן להשקעה בשווי הוגן. הדוגמאות הבולטות הן הרווחים הרעיוניים העצומים שנרשמו בשנתיים האחרונות בגין “מוניטין שליליים” ואלו שנרשמו לאחרונה כתוצאה מתפישת המימוש הרעיוני.

מציאות חדשה זו מעמידה בסימן שאלה גדול את הבונוסים למנהלים שנגזרים מהרווח החשבונאי ללא קשר למהותו.

לצורך ההמחשה, נניח שלחברת נדל”ן שמשלמת למנכ”ל בונוס כשיעור מהרווח יש נכס אחד שערכו עלה בשנה הראשונה אך ירד בחזרה לנקודת המוצא בשנה השנייה. במקרה כזה, המנכ”ל יזכה בשנה הראשונה לבונוס מתוך רווחי השיערוך אך לא יחזיר אותו בשנה השנייה, אף שלא חל שינוי בערכו של הנכס.

מנגנון הבונוס של חיים כצמן, יו”ר דירקטוריון גזית גלוב, שעודכן לאור אימוץ ה-IFRS, מנסה לספק פתרון לבעיה. כצמן, שזכאי לבונוס בשיעור של 5% מהרווח השנתי, מסר בתחילת 2008 הודעת ויתור מותנה לפיה יקבל את הנמוך מבין הבונוס המצטבר שהיה מגיע לו מתחילת 2007 לפי ההסכם המקורי, לבין הבונוס המצטבר מתוך הרווח מנוטרל רווחי/הפסדי שיערוך הנדל”ן להשקעה אך בתוספת רווחי מימוש בפועל.

פתרון זה משטיח אמנם את תשלומי הבונוס, אך מדובר בעיתוי בלבד מאחר שכצמן אינו מוותר על חלקו ברווחים הרעיוניים: בסיום העסקתו הוא זכאי לקבל את ההפרש בין הבונוסים שהיו מגיעים לו לפי ההסכם המקורי לבין הסכומים שקיבל בפועל. בעיה זו מתחדדת לאור העובדה שהמנגנון אינו מתבסס על הרווחיות המצטברת ולכן לא מקזז שנות הפסד.

החשבונאות, כידוע, אינה מתרגשת מצורת התחשבנות ולכן ההפרשה לבונוס נרשמת בהתאם לתוצאות המדווחות של גזית, הכוללות גם רווחים רעיוניים. לדוגמה, לאור ירידות הערך של השנתיים האחרונות, רק 6 מיליון שקל מתוך 39 מיליון שקל שזכאי לקבל כצמן בגין 2009 נרשמו כהוצאת שכר ב-2009, והיתרה נרשמה כבר ב-2007. מנגנון כצמן אף אינו עוסק ברווחים רעיוניים אחרים: כך לדוגמה, במהלך 2009 הכירה גזית ברווח רעיוני עצום של כ-770 מיליון שקל מהמוניטין השליליים שנבע בעיקר מהעלייה לשליטה באטריום. עיוות זה הוביל ככל הנראה לכך שכצמן ויתר השנה באופן מוחלט על סך של 47.4 מיליון שקל מתוך הבונוס.

אגב, ויתור זה מעלה שאלה חשבונאית מרתקת מאחר שכצמן הוא גם בעל השליטה – אם הוא נובע מ”כובעו” כבעל שליטה או לחלופין מהיותו יו”ר דירקטוריון סביר, שמעוניין להימנע מלקיחת בונוס מרווח טכני. בדו”חותיה הכספיים נקטה גזית בקו השמרני יותר לפיו הוויתור נעשה ב”כובעו” כבעל שליטה, ולכן הכירה בגינו בהוצאות שכר כנגד קרן הונית (הטבה מבעל שליטה), אף שלא כללה זאת בטבלאות השכר מחוץ לדו”חות אלא בדרך של גילוי.

מנגנוני הבונוס צריכים להיות מתוקנים לא רק בנטרול עיוותים חשבונאיים, אלא כיום יותר מבעבר גם בקיזוז שנות הפסד. עיקרון הקיזוז אינו חסר תקדים: כך למשל מודל הבונוס המבוסס על ה-EVA אותו מאמצות חברות מסוימות באירופה ובארה”ב יוצר מעין “קופת בונוס” שאליה מצטבר הבונוס בכל שנה רווחית וממנה נגרע סכום שווה בכל שנה מפסידה, כך שלמנהלים מוענקת בכל שנה רק שליש מהזכאות המצטברת.