המחלה של ביטוחי הבריאות הפרטיים

שיעור הרווח הגולמי שחברות הביטוח רושמות בביטוח הוצאות רפואיות לצרכן הפרטי מגיע ליותר מ–60% ■ יחס עצום זה מלמד על חוסר תחרותיות, במיוחד כשמשווים אותו למקובל בביטוח הקבוצתי – ואפילו לאחר קיזוז העמלות שמשלמים הצרכנים הפרטיים לסוכנים

ניתוח שיעורי הרווח הגולמי של חברות הביטוח לפי סוגי ביטוח וסוגי לקוחות, על בסיס הנתונים החשבונאיים, מספק אינדיקציה על המחירים שהצרכן הפרטי משלם. בראייה החשבונאית הקלאסית, שיעור הרווח הגולמי שמתקבל על ידי חלוקת הרווח הגולמי בסך ההכנסות, כמו זה הנגזר מדו”חות חברות המזון, משקף כמה משלם הצרכן על מוצר מסוים מעבר לעלות ייצורו. שיעור רווח גולמי גבוה עשוי להעיד לא רק על יעילות, או במונחי חברות הביטוח איכות חיתום גבוהה יותר, כי אם גם על חוסר תחרותיות, לרבות ניצול אי־הבנה של הצרכן במהות המוצר.

דו”ח רווח והפסד של חברות הביטוח מוצג בפורמט חד־שלבי, שכולל את סך ההכנסות ואת סך ההוצאות, בלא סיכומי ביניים של רווח גולמי ורווח תפעולי. מבנה זה של דו”ח רווח והפסד מקשה על ניתוח הרווחיות החיתומית, שהיא מקור הרווח המסורתי של חברות הביטוח, ועל הפרדתה מהרווחים הנובעים מהשקעת דמי הביטוח בשוק ההון. למרות זאת, ניתן לגזור את שיעור “הרווח הגולמי” שלהן על ידי ניכוי היחס המכונה LR (Loss Ratio) מהמספר 1. LR הוא המקבילה של עלות המכר בחברה עסקית רגילה, והוא מייצג את שיעור ההוצאות בגין התביעות מתוך ההכנסות מהפרמיות: ככל שה–LR נמוך יותר, סכום התביעות נמוך ביחס לסכום הפרמיות – ולכן שיעור הרווח הגולמי גבוה יותר.

נהוג למדוד את ה–LR בענפי הביטוח הכללי (אלמנטרי) וביטוח הבריאות ולא בענף ביטוח חיים, שם הקשר בין התביעות לפרמיות נפרס על פני עשרות שנים. ענף ביטוח הכללי מחולק בישראל לשלושה ענפי משנה עיקריים: ביטוחי רכוש (רכב־רכוש, אובדן רכוש ומקיף דירות), ביטוחי חבויות (כמו רכב חובה, צד ג’ ואחריות מקצועית) וביטוחים פיננסיים (ביטוח אשראי, ערבויות וכד’). ביטוח בריאות חולק בישראל לשני תתי־ענפים: ענף מחלות ואשפוז, שבו מתרכזת מרבית פעילות חברות הביטוח בתחום הבריאות, וענף הביטוח הסיעודי.

מדידת LR בענפים שלהם “זנב ארוך”, כלומר שהתביעות מתבררות על פני שנים, כמו בענף משנה רכב חובה וחבויות, מבוססת במידה רבה על אומדנים. כלומר, בעוד הפרמיות התקבלו כבר ליום המאזן, התביעות ממבוטחים שכבר שילמו את דמי הביטוח שלהם יגיעו רק לאחר שלוש שנים ויותר – להבדיל, למשל, מענף משנה רכוש שבו מספר האומדנים מצומצם, ולכן מדידת ה–LR בו מדויקת יותר.

לצורך המחשה, בתאונת דרכים עם נפגעים, בעוד קביעת הנזק לרכב והעלות לחברת הביטוח נמשכת ימים ספורים בלבד – בירור הפגיעה בנוסעים המכוסים על ידי ביטוח חובה עשוי להימשך שנים. חברות הביטוח נדרשות, לצורך הכנת הדו”חות, לבצע אומדנים להתחייבות שקיימת להן בגין “הזנב הארוך”, ובמידת הצורך לעדכן אותה מתקופה לתקופה.

צוק איתן היה דווקא טוב לחברות הביטוח

בחינה השוואתית של LR באותו סוג ביטוח עשויה לסייע למשקיעים בהחלטה על כדאיות ההשקעה בין חברות הביטוח. החיתום המודרני שואף לייצר תעריפים דיפרנציאליים ללקוחות שונים, לפי רמות הסיכון. תמחור של ביטוח רכב, לדוגמה, מביא בחשבון עד כמה דגם הרכב הספציפי מועד לגניבה ועד כמה צעיר הוא הנהג.

את המשמעות של ה”רווח הגולמי” בחברות הביטוח ניתן לראות היטב בדו”חות הרבעון השלישי, שהושפעו ממבצע צוק איתן. בעקבות המבצע הוגשו ברבעון השלישי פחות תביעות, למשל בענף רכב־רכוש, לאור הירידה במספר תאונות הדרכים וגניבות רכב. כך שבחברות הביטוח המבצע הוביל לשיפור בשיעור הרווח הגולמי.

חברות הביטוח לא נותנות גילוי מלא על ה-LR שלהן ברמה של סוגי הביטוח וסוגי הלקוחות, למרות השונות העצומה ביניהם שמחייבת ניתוח והשוואה נפרדים. הבעיה מתחילה בכך שחברות הביטוח, המיישמות את ה-IFRS, מחלקות את תחום הביטוח לשלושה מגזרי פעילות בלבד שמדווחים למקבל ההחלטות התפעוליות הראשי (CODM): חיסכון ארוך טווח, ביטוח כללי וביטוח בריאות. בשונה ממגזרי ביטוח החיים והחיסכון לטווח ארוך והביטוח הכללי, במגזר ביטוחי הבריאות חברות הביטוח אינן מחויבות לפרט בביאור על מגזרי הפעילות את ענפי המשנה.

ניתן לחשב נתונים אלה לפחות ברמה שנתית, על פי מידע שאוסף האוצר מחברות הביטוח ומפרסם לציבור. לצורך זיהוי מצב של “יוקר ביטוח” לצרכן לפי סוגי ביטוח, ניתן לנטרל את היעילות החיתומית הספציפית דרך בחינת הנתונים המצרפיים של חברות הביטוח, וכן ניתן לצמצם את רמת האומדנים בענפים בעלי “זנב ארוך” באמצעות בחינת LR במשך כמה שנים. בכל מקרה, חשוב להבין שנקודת המוצא צריכה להיות שאומדני ההתחייבויות של חברות הביטוח כחברות ציבוריות הם נאותים. התוצאות מלמדות על רווחיות גולמית של לפחות 50% בארבעה סוגי ביטוח פרט: הוצאות רפואיות, מחלות קשות, מקיף דירות ונסיעות לחו”ל – כשבהוצאות רפואיות הרווח הגולמי הממוצע ב–2010-2013 גבוה מ–60%.

בהתאם לפרסום השנתי של חברת Aon Benfield מ-2014, שיעור הרווח הגולמי של חברות הביטוח באמריקה ואירופה בביטוח כללי בחמש שנים האחרונות היה 25%-30%. עוד עולה מהנתונים ששיעור הרווח הגולמי נמוך יותר במדינות מפותחות יותר: שיעור הרווח הגולמי בחמש שנים האחרונות בהולנד וארה”ב היה 12% ו-25%, בהתאמה – בעוד במקסיקו וניגריה היה 35% ו-52% בהתאמה.

את “יוקר הביטוח” לצרכן הפרטי ניתן לראות היטב גם בהשוואה לאותו סוג ביטוח בביטוח קבוצתי – שם הרווחיות הגולמית נמוכה בהרבה. כך, בהוצאות רפואיות קבוצתיות הרווחיות ירדה מ-19% ב-2010 ל-8% בלבד ב-2013. הירידה החדה, לעומת הקיפאון במקרה של הצרכן הפרטי, יכולה ללמד אף היא על בעיה בתחרות בזירת הצרכן הפרטי.

בביטוחי פרט חברות הביטוח משלמות עמלות גבוהות יחסית לסוכנים, בעוד הביטוחים הקבוצתיים מבוצעים ישירות, ולכן אין בהם עמלה לסוכן. לעניין זה, חשוב לזכור כי עמלה לסוכן אינה בגדר “עלות ייצור”, ולכן צריכה לכאורה להיכנס להגדרת יוקר לצרכן. כלומר, יש הבדל בין ההסתכלות על המחיר לצרכן לבין ניתוח התוצאות של חברות הביטוח מבחינת המשקיעים, שדורשת התייחסות לעמלות לצורכי השוואה. לצורך כך, קיים יחס שנקרא CLR Combined Loss Ratio)) המביא בחשבון גם את העמלות לסוכנים והוצאות הנהלה וכלליות.

אבל גם אם נוסיף את עמלות הסוכנים למונה יחד עם התביעות ונחלק בפרמיה שהורווחה, על בסיס נתוני האוצר, ניתן לראות עדיין פערי רווחיות עצומים בין הצרכן הפרטי לביטוח הקבוצתי.

יש לציין כי נתוני האוצר אינם מפרטים את עלויות התפעול, אך ניתן להניח שאין הבדל מהותי בהקשר זה בין הביטוח הקבוצתי לביטוח הפרט.

מתמרצים את סוכני הנסיעות

תופעה מעניינת אחרת בתמחור הביטוח ניתן לראות בביטוחי הנסיעות לחו”ל, שם הפער ברווח הגולמי בין פרטי לקבוצתי אינו משמעותי, אבל העמלות הגבוהות יחסית שמשלמות חברות הביטוח בגין הפרטי, בעיקר כתוצאה מתמרוץ סוכני הנסיעות, מובילות לתמונה שונה בראייה העסקית של חברות הביטוח: שיעור הרווח הגולמי בביטוחים הפרטיים בניכוי עמלות ב–2013 היה 13.4% בלבד. שיעור העמלות הגובה יחסית נובע ככל הנראה מכך, שמדובר בסכומי ביטוח קטנים מבחינה אבסולוטית בעוד האדמיניסטרציה הכרוכה בכך גבוהה יחסית. למרות היעדר נתונים על העמלות, ייתכן שזהו המצב גם לגבי ביטוח מקיף דירות.

נתון נוסף שעשוי ללמד על תמחור לא־תחרותי הוא נתח השוק המצרפי של חברות הביטוח הגדולות בענף ביטוחי הבריאות, שהם כאמור רווחיים יותר: חמש החברות הגדולות חולשות על 95% מהשוק, לעומת 70% בביטוח מקיף דירות. ניתן להעריך שהדבר נובע מהכוח של החברות הגדולות בערוצי השיווק ומכך שהצרכנים הפרטיים מושפעים מ”הפחדות”, על רקע קושי להשוות בין אותן חלופות בחברות שונות. בהקשר זה, יש לציין כי ענף ביטוח בריאות הוא הענף שצמח הכי הרבה בשנים האחרונות.

לפי נתוני האוצר, סך דמי הביטוח שגבו חברות הביטוח בביטוח בריאות משקף ב–2013 גידול של יותר מ-50% לעומת 2009. כמו כן, ניתן לראות כי בעוד שאר סוגי הביטוח מתפלגים באופן די אחיד בין החברות הגדולות, הראל מובילה בתחום ביטוחי הבריאות (מחלות קשות והוצאות רפואיות).

שוק ביטוחי הבריאות לצרכן צפוי להיות מושפע מהרפורמה שהציעה ועדת גרמן – לרבות המלצה להסמיך את הפיקוח להגביל את ה–LR של חברות הביטוח. עם זאת, נראה שהדרך להפחתת הנטל על הצרכן עוד ארוכה, בין השאר לאור התפרקות הממשלה.

רפורמת הסלולר לימדה אותנו שכשל צרכני ותחרותי מחייב התערבות רגולטורית. כנקודת פתיחה ראוי לחייב את חברות הביטוח לתת גילוי ל–LR בביטוחי הבריאות. חברות הביטוח מחויבות לגלות בדו”ח הדירקטוריון רק את ה–LR בענפי רכוש — אין סיבה שהנתון לא יינתן גם בביטוחי בריאות, שגם בהם זמני תשלום התביעות קצרים.