תג המחיר הנגזר מהערכת השווי שביצעה המדינה, אינו רחוק מהערכות החברות וממחיר השוק שלהן
אחד הנתונים המעניינים המופיעים בדו”חות הכספיים של הממשלה ל-2012, שפורסמו השבוע, נוגע לשווי של התמלוגים העתידיים שהיא זכאית לקבל מאוצרות טבע, הנובעים בעיקר מהפקת נפט וגז טבעי. התמלוגים שלהם זכאית הממשלה נגזרים בעיקר כאחוז מההכנסות (לעתים בניכוי הוצאות מסוימות), בגין מכירות של המשאבים על ידי הזכיינים לצדדים שלישיים.
התמלוגים העתידיים אינם מקבלים ביטוי כנכסים במאזני הממשלה. כלומר, זכויות המדינה מתמלוגים ממשאבי הטבע אינן מייצגות נכס חשבונאי – אף שהן מייצגות זכות כלכלית עתידית. הסיבה לכך היא שנכסים בלתי מוחשיים נרשמים בחשבונאות על פי עלותם ולא על פי שוויים הכלכלי. כפועל יוצא מכך, התמלוגים יירשמו בדו”חות המדינה כהכנסות רק על בסיס הזכאות לקבלתם, כלומר עם היווצרות המכירות בפועל. המדינה תרשום את ההכנסות מהתגלית על פני עשרות שנים.
גם הזכיינים אינם מכירים בשווי של המאגרים, אפילו לאחר התגלית. במקרה שלהם הסיבה לכך היא שהמאגרים רשומים על בסיס עלות ולא על בסיס שווי הוגן. אי לכך, גם החברות ירשמו את ההכנסות מהמאגר ואת התשלומים למדינה רק על בסיס המכירות בפועל.
בעקבות ועדת ששינסקי, שהעלתה את חלק המדינה בתגליות (לרבות מסים) לכ-52%-62%, החלה הממשלה לתת גילוי לאומדן השווי של התמלוגים העתידיים בדו”חותיה כבר מ-2011, בנימוק שמדובר ב”נכס תלוי” שצפויה בגינו זרימה פנימה של הטבות כלכליות. נכס תלוי (Contingent Asset) מוגדר מבחינה חשבונאית כנכס אפשרי הנובע מאירועי העבר, שקיומו יתברר רק אם יתרחשו או לא יתרחשו אירוע או אירועים עתידיים בלתי ודאיים, שבחלקם אינם בשליטת הישות. הדוגמה המוכרת לנכס תלוי היא תביעה שהוגשה על ידי חברה בגין נזק שנגרם לה לטענתה בעבר, ומטופלת בהליכים משפטיים ותוצאתה אינה ידועה.
בהתאם לכללי החשבונאות, ולאור הדרישה לזהירות, נכסים תלויים אינם מוכרים בדו”חות הכספיים, אלא אם כן המימוש של ההכנסה הוא ודאי למעשה (Virtually Certain). מתוך תפישה זו, רק כאשר הסבירות של הנכס התלוי צפויה (Probable) הרי שיש לתת לו גילוי. גילוי כזה נדרש למשל בעקבות התרחשות של אירוע ביטוחי שבעקבותיו לחברה קיימת זכות לקבל שיפוי, אך עדיין אין ודאות מוחלטת לגבי עצם קבלת השיפוי מחברת הביטוח והיקפו בשל מחלוקות כלשהן, אף שקבלתו צפויה בסבירות של יותר מ–50%.
בכל מקרה, זכות עתידית לקבלת תמלוגים אינה עומדת לכאורה בהגדרת נכס תלוי, שכן אין מדובר בזכות הנובעת מאירוע בעבר. על אותו משקל, אם התמלוגים היו נכס תלוי, הרי שכל חברה או נישום בעלי פוטנציאל השתכרות טובים מאוד היו מהווים מבחינת המדינה גם הם נכסים תלויים והיא היתה נדרשת לבצע הערכת שווי של פוטנציאל ההכנסות שלה ממסים בגינם.
לווייתן לא נכללת בחישוב התמלוגים
לצורך מתן הגילוי ביצעה המדינה במהלך 2011 מיפוי של הסדרי התמלוגים המהותיים שלה. אומדן שווי התמלוגים העתידיים לצורכי הגילוי נקבע על פי הערך הנוכחי של התמלוגים הצפויים להתקבל. ערך זה נגזר בין היתר מכמות ההפקה הצפויה של המשאב בשטח החזקה, ממחיר המכירה הצפוי, מתקופת ההפקה ומפריסתה, וכן משיעור התמלוגים האפקטיבי המביא בחשבון משתנים שונים ושיעורי ההיוון המקובלים לענף.
אומדן השווי של התמלוגים העתידיים מנפט וגז נקבע רק לגבי אתרים שבהם הוכח כי קיימת בהפקה כדאיות כלכלית (“תגלית מסחרית”) וניתנה לזכיין חזקה בשטח. כפועל יוצא מכך, האומדן לתום 2012, המסתכם ב-10.15 מיליארד שקל, מתייחס לתגלית תמר בלבד ואינו כולל את לווייתן. בהתייחס לתמר, האומדן מתבסס על כמויות הפקה של 282 BCM באופן מדורג במשך 19 שנה, מאפריל 2013.
כדי לקבל פרופורציות, וגם כדי להבין את מוטיבציית הגילוי החדשה של הממשלה, יש לציין כי התמלוגים מתמר בלבד מהווים 61% מסך התמלוגים של המדינה מכל אוצרות הטבע שלה, הנאמדים ב-16.6 מיליארד שקל. כך, השווי של כל התמלוגים מאשלג בים המלח נאמד ב-4.5 מיליארד שקל בלבד. חשוב להדגיש כי האומדן מתייחס לתמלוגים הצפויים להיות משולמים לממשלה ואינו כולל את אומדן הכנסות הממשלה ממסים מהחברות שקיבלו את הזיכיונות, כמו מסי חברות והיטל רווחי נפט (“חוק ששינסקי”) – ומנגד הטבות מס בגין הוצאות חיפושי נפט וגז ובגין רווחים מהכנסות בתחום זה.
במסגרת הגילוי הלכה הממשלה צעד אחד קדימה וכללה גם מידע על הערך הנוכחי של הכנסות הממשלה מתשלומי מס הצפויים בגין השותפות תמר: כ-9.2 מיליארד שקל בגין מס חברות בניכוי הטבות המס, וכ-17.5 מיליארד שקל בגין היטל על רווחי נפט מכוח החוק. כלומר, הערך של תמר מנקודת ראות המדינה הוא בסך הכל כ-37 מיליארד שקל. ההערכה שביצעה המדינה מתייחסת ככל הנראה גם לרזרבות המוכחות (Proved Reserves) וגם לרזרבות הצפויות (Probable Reserves).
חשוב להדגיש כי בגלל כללי החשבונאות החברות הציבוריות המחזיקות בתמר אינן מעזות להכניס לדו”חות הכספיים שלהן, גם במסגרת הגילוי, נתונים על הערכות השווי של המאגר, אלא כוללות את המידע במסגרת הדו”ח התקופתי, ומחוץ לדו”חות הכספיים. די לציין כי כללי החשבונאות שמיישמת המדינה דומים במהותם לכללי ה–IFRS וניתן רק לשער כי רשות ניירות ערך היתה מתנגדת בחריפות להכללה במסגרת הדו”חות הכספיים של החברות של הגילוי אותו נותנת המדינה.
לשם השוואה, החברות הציבוריות המחזיקות בתמר – דלק אנרגיה (14%) וישראמקו (29%) – כוללות מחוץ לדו”חות הכספיים שלהן נתונים על שווי חלקן במאגר (לאחר ניכוי תמלוגים ומסים). בתום 2012, לפי שיעור היוון של 10%, השווי המלא של המאגר בגין הרזרבות המוכחות והרזרבות הצפויות הוא 35-45 מיליארד שקל, וההבדלים נובעים ככל הנראה ממידת האחזקה בשותף הכללי.
ניתן לנסות לגזור גם את השווי ההוגן של מאגר תמר דרך נתוני השוק של מניות ישראמקו (8.1 מיליארד שקל), המחזיקה בעיקר בתמר. בדיקה בסיסית כזאת, תוך נטרול החוב הפיננסי ודמי הניהול לשותף הכללי, מובילה לערך של כ-40 מיליארד שקל. חישוב זה מתעלם מכך ששווי מניית ישראמקו מגלם גם את הרזרבות האפשריות שלא נלקחו בחשבון בהערכת המדינה וכן פוטנציאל עתידי ממאגרי הגז דלית, שמשון ודניאל.
אם נצא מנקודת הנחה כי חלקה של המדינה בתמר אמור להיות כמחצית, הרי שהערך שעליו היא מדווחת בדו”חותיה הכספיים נמצא סביב הערך המהוון שעליו מדווחות החברות הציבוריות וסביב הערך הנגזר ממחיר השוק.
מבלי להיכנס להבחנה שהמדינה יצרה בין תמר ללווייתן, צריך לזכור כי דו”חות כספיים אינם הערכת שווי וגם אינם יכולים לשמש במה למתן תחזיות, טובות ככל שיהיו. לדו”חות הכספיים קיימת מסגרת מושגית ברורה, וסוד כוחם טמון בשמירה קפדנית עליה. גם אם נעשה שימוש בדו”חות הכספיים בהנחות ובהערכות, המטרה היא לשקף את אירועי העבר וביצועיו בלבד. כפועל יוצא מכך, אין לכלול בדו”חות הכספיים נתונים צופי פני עתיד גם אם למדווחים יש רצון עז לכלול אותם. ניתן ואולי לעתים צריך לעשות זאת במסגרת דיווחים שהם מחוץ לדו”חות הכספיים.