המתח שבין הדו”חות להערכות השווי

תיקון הדו”חות (Restatement) שעליו דיווחה השבוע ישיר החזקות ביחס לרכישת השליטה באדגר הוא ביטוי למתח שבין כללי החשבונאות לבין הערכות השווי. מתח כזה מתרחש כאשר לא ניתן להסביר את הפער שבין ההון העצמי לבין הערכת השווי בנימוק חשבונאי של אי הכרה בנכסים מסוימים (פערי הכרה) או שימוש בבסיס מדידה שאינו שווי הוגן (פערי מדידה).

פערי הכרה נובעים מנכסים והתחייבויות כלכליים שאינם מוכרים בדו”חות לאור מגבלות החשבונאות. נכסים בלתי מוחשיים שנצמחו אינם מוכרים בדו”חות מתוך התפישה כי עלותם אינה ניתנת למדידה מהימנה, כמו לגבי מוניטין ושם או לאור אי הוודאות לגבי פרויקטי מו”פ. מנגד לא מוכרות התחייבויות כאשר מחויבות משפטית או משתמעת ליום המאזן אינה קיימת, גם אם צפוי תשלום עתידי. בהערכות שווי של חברות נדל”ן נהוג, למרות הבעייתיות שבדבר, להפחית מההון החשבונאי “שווי תקורות” שמייצג את ההוצאה לצורך תחזוק מערך הנכסים, במונחי ערך נוכחי, שאינו מוכר במאזן כהתחייבות.

דוגמה קיצונית לכך היא ההתחייבות האקטוארית בדו”חות חברת החשמל, שהסתכמה בתום הרבעון השני, לפי כללי החשבונאות רגילים, בכ-15 מיליארד שקל – פחות מהסכום המצוין בדו”חות קופת הגמל (כ.פ.י) שנערכים על בסיס ציפיות. עיקר השוני נובע מההתייחסות להנחת הגידול הריאלי בשכר ובפנסיה: בעוד כ.פ.י מתבססת על השכר החזוי, חברת החשמל מתבססת על הסכמי העבודה בהווה מתוך תפישה שלפיה לא קיימת מחויבות משתמעת לכך ששכר הפנסיה יהיה צמוד למדד. כפועל יוצא, חברת החשמל דיווחה השבוע כי אם ההבנות עם הממונה על השכר יגיעו לכדי הסכם חתום, תגדל ההתחייבות האקטוארית שלה בכ-3 מיליארד שקל.

פערי מדידה נובעים מכך שבסיס המדידה של נכסים והתחייבויות הכלולים במאזן אינו בהכרח שווי הוגן, כמו במקרה של רכוש קבוע שמוצג על פי עלות מופחתת הנמוכה משווי ההוגן או לפי סכום בר השבה הגבוה מהשווי ההוגן. דוגמה לכך הם נכסי והתחייבויות מסים נדחים שבסיס המדידה החשבונאי שלהם אינו כולל התחשבות באי ודאות ובערך נוכחי, ועל כן הם בדרך כלל מוצגים ביתר. לכן בהערכות שווי של חברות נדל”ן מקובל להוסיף מחצית מהתחייבויות המסים הנדחים.

ונחזור לסיפור אדגר: באמצע דצמבר 2009 רכשה ישיר אחזקות מבעלת השליטה בה, צור שמיר, קצת יותר מ-50% ממניות אדגר, שהונה העצמי לתום יוני 2009 הסתכם ב-685 מיליון שקל, תמורת 310 מיליון שקל. מבחינה חשבונאית, על אף שמדובר בצירוף עסקים תחת אותה שליטה, בחרה ישיר לטפל בו בשיטת הרכישה – ולכן נוצרו לה “מוניטין שליליים” שהוכרו כרווח.

המתח במקרה זה נובע מכך שבמסגרת הערכת השווי ששימשה בסיס למחיר הרכישה הופחת השווי של נדל”ן להשקעה בהקמה ונכסים לא מאוכלסים בבלגיה ופולין ב-50 מיליון שקל ביחס לערכם במאזן אדגר, ללא התאמה מקבילה לצורך הקצאת עלות הרכישה (PPA) לאותם הנכסים בדיוק.

ללא קשר עם ערעור המידע על השווי הוגן, הייחודיות נובעת מכך שמדובר בעסקה עם בעל שליטה שאמורה להתבצע בשווי הוגן. לפיכך, לא ניתן לכאורה לטעון למחיר הזדמנותי, שהוא בהקשר של מרכיב זה הרציונל החשבונאי להכרה ברווח מיידי בגין מוניטין שלילי. זהו כנראה הגורם שהוביל את רשות ני”ע לדרוש מישיר להקטין את הרווח הנקי ל-2009 ב-25 מיליון שקל ולזקוף סכום זה לקרן הון מבעל שליטה. המשמעות היא שהרשות בחרה שלא להתערב בהערכות השמאות ולראות במחיר העסקה נמוך מהשווי הכלכלי!