מניית בכורה, בשונה ממניה רגילה, אינה מקנה למחזיק בה זכות הצבעה אך זוכה לקדימות בדיווידנדים ובעת פירוק. יתרון נוסף של מניות הבכורה (מב”כ) הוא הגמישות בקביעת תנאיהן, שכוללים לעתים דיווידנד בשיעור קבוע ו/או השתתפות מוגבלת או מלאה בחלוקות רווחים. השימוש במב”כ בישראל נפוץ בעיקר בחברות סטארט-אפ על מנת להגן על שכבות השקעה חדשות תוך הותרת השליטה ליזמים. מסיבה דומה היו המב”כ הכלי ששימש את הממשל האמריקאי לתמיכה במוסדות הפיננסיים בעת המשבר, מבלי להתערב בניהולם.
על אף שמצד המחזיק בדרך כלל מדובר בנכס פיננסי זמין למכירה, הרי שמצד המנפיק עומדת שאלה חשבונאית מכרעת בנוגע לסיווג המב”כ, כהון או כהתחייבות. כידוע, סכומים מסווגים כהון חשבונאי רק אם כל התשלומים בגינם, קרן וריבית, נתונים לשיקול דעתו של המנפיק. לפיכך, בכדי לסווג מב”כ כהון ולא כהתחייבות נדרש מצד אחד כי יהיו צמיתות כך שלמחזיק לא תהיה זכות לדרוש את פדיונן ומצד שני למנפיק תהא יכולת לשלוט על תשלום הדיווידנדים בגינן.
לסיווג מאזני זה השלכות משמעותיות גם על דו”ח רווח והפסד: בעוד שבגין מב”כ “התחייבותיות”, נרשמות הוצאות מימון בדומה להלוואה רגילה, הרי שתשלומים בגין מב”כ “הוניות” מטופלים כדיווידנדים ומופחתים ישירות מההון. עם זאת, מאחר והרווח למניה, בסיסי ומדולל מייצג את הרווח המיוחס לבעלי המניות הרגילות, יש לנטרל מהרווח את הסכומים שנצברים לטובת המב”כ, גם אם טרם חולקו.
גולדמן סאקס לדוגמה הנפיקה באוקטובר 2008 לברקשייר הת’וואי של וורן באפט 50 אלף מב”כ “הוניות” (סדרה G) יחד עם כתבי אופציה למניות רגילות, בתמורה כוללת של 5 מיליארד דולר. מדובר במב”כ צמיתות וצוברות בשיעור של 10% לשנה, שניתנות לפדיון בהחלטת המנפיק תמורת 5.5 מיליארד דולר, בתוספת דיווידנד שנצבר. למב”כ יוחסה תמורה של 3.86 מיליארד דולר, בהתאם לשיטת השווי ההוגן היחסי. בשנת 2010 לדוגמה קיבלו מב”כ אלו דיווידנד בסך של 500 מיליון דולר שהקטין את הרווח למניה של גולדמן סאקס.
בשבוע שעבר הודיעה גולדמן סאקס לברקשייר כי תבצע באפריל פדיון של מב”כ מכבידות אלה, לאחר שקיבלה את הסכמת הפדרל ריזרב. כפועל יוצא, יקטן הרווח המיוחס לבעלי המניות הרגילות ברבעון הראשון ב-1.64 מיליארד דולר בהתאם להפרש בין מחיר הפדיון (5.5 מיליארד דולר) לבין הערך המאזני. מדובר למעשה ב”הפסד” מנקודת מבטם של בעלי מניות הרגילות, שאינו מוכר אמנם כהוצאה מאחר ומדובר בהון, אך דומה במהותו להפסד מפדיון מוקדם אילו היה מדובר בהתחייבות. המשמעות היא קיטון של 2.8 דולר ברווח המדולל למניה הרבעוני של גולדמן סאקס.
אם מביאים בחשבון את מחיר הפדיון ואת הדיווידנדים שקיבלו המב”כ, ביחס לערך שהוקצה להן במועד הנפקתן, מדובר בתשואה שנתית של כ-70% בשנתיים וחצי לבאפט.
סיפור דומה הם כתבי האופציה ההוניים שהונפקו במקביל לברקשייר, שניתנים למימוש עד 2013 וסווגו בדו”חות גולדמן סאקס כהון. כתבי אופציה אלו, שנמצאים כיום “עמוק בכסף” עם מחיר מימוש של 115 דולר למניה לעומת מחיר מניה של כ-160 דולר, מכבידים מאוד על הרווח המדולל למניה של גולדמן סאקס. ברקשייר לעומת זאת, נהנית מהגידול בשווי ההוגן שמוכר בדו”ח רווח והפסד מאחר ומדובר בנגזר. גם כאן, הערך הפנימי הכולל של כ-2 מיליארד דולר כיום, מלמד על תשואה של כ-75% לבאפט, בהשוואה לתמורה שיוחסה להם (1.14 מיליארד דולר), וזאת עוד ללא ערך הזמן.