הסכסוך המתמשך יגרום לדיסקונט בעיית אחזקה עודפת
התחייבות מסים נדחים נוצרת כשערכו של נכס במאזן גבוה מבסיס המס שלו, וזאת מתוך תפישה כי מתישהו בעתיד הפרש זה יתהפך ותיווצר בגינו חבות מס. כללי החשבונאות דורשים הכרה בהתחייבות כזו ללא קשר אם אותו הפרש צפוי להתהפך בעתיד הקרוב. כך לדוגמה, במקרה שבו נרכשת חברה בת ולה קרקע המוחזקת לטווח ארוך, יש להכיר בהתחייבות מסים נדחים בגין ההפרש שבין הערך שבה נרשמת הקרקע בדו”חות המאוחדים (שווי הוגן), לבין בסיס המס שלה (עלותה ההיסטורית).
עם זאת, משיקולים היסטוריים נקבע ב-IFRS כי הכרה בהתחייבות מסים נדחים לגבי השקעה בחברות מוחזקות מתבצעת רק כאשר קיים צפי למימוש בעתיד הנראה לעין. פטור מוזר זה יוצר עיוות שלפיו מוכרים רווחים חשבונאיים בגין ההשקעה, אך השלכות המס בגינם אינן נרשמות במקביל.
דוגמה שממחישה היטב את העיוות הזה נוגעת להשקעה של בנק דיסקונט בשיעור של 26.4% מהרווחים ו-11.1% מההצבעה בבנק הבינלאומי. מאז רכישתה, לפני יותר מ-20 שנה, מטופלת ההשקעה על-פי שיטת השווי המאזני, וערכה במאזן בתום הרבעון השני הסתכם ב-1.56 מיליארד שקל. שני הצדדים נמצאים בסכסוך מתמשך עקב הרצון של הבינלאומי לבצע הנפקת זכויות שצפויה להכניס את דיסקונט לבעיית אחזקה עודפת.
לקראת תום 2007, מתוך רצון לגבש הסדר שבו יוקטנו האחזקות בבינלאומי, הכיר דיסקונט בראשונה בהתחייבות מס נדחה של כ-130 מיליון שקל נגד הוצאות מס (כ-10% מהרווח הנקי ל-2007) בגין אותו חלק מהשקעה שלגביו אי אפשר היה להניח עוד אחזקה מתמשכת. עם זאת, בעקבות הפסקת המגעים בין הצדדים, שעליה דווח כבר בדו”חות 2008, החליט דיסקונט ברבעון השני כי אינו צופה עוד שינוי באחזקות בעתיד הנראה לעין, ועל כן ביטל את ההתחייבות נגד הכנסות מס של 130 מיליון שקל – יותר מרבע מהרווח הנקי של הבנק למחצית הראשונה.
ה”פליק פלאק” הזה הוא תוצר של העיוות החשבונאי שלפיו התחייבות המסים הנדחים מוכרת רק על בסיס כוונות ההנהלה למימוש. כדי להבין את סדרי הגודל, יש לציין כי סכומים אלה נוגעים רק לחלק מההשקעה, ולא להשלכות המס המלאות בגינה. כללים חשבונאיים שיש להם תוצאות מיידיות על בסיס שינוי כוונות בלבד סובלים אינהרנטית מבעייתיות בקביעת המועד המדויק שבו שינוי הכוונות התרחש, וכתוצר לוואי מתחושה של “ניהול רווחים” גם כאשר זה אינו המצב.
יש לציין כי עיוות חשבונאי זה צפוי להתבטל בעתיד הקרוב, בעקבות כוונת ה-IASB (המוסד הבינלאומי לתקינה חשבונאית) לאמץ בעניין את הכללים בארה”ב הדורשים יצירת מסים נדחים גם בהעדר תחזית מימוש. עם זאת, שינוי זה עשוי להיות קיצוני מדי, מכיוון שלא קיימת כרגע כוונה לתקן במקביל עיוות חשבונאי אחר, שלפיו אין למדוד מסים נדחים בערכם הנוכחי – דבר שעלול להוביל לתמחור עודף של ההתחייבות לגבי השקעה שמוחזקת לטווח ארוך.