יש הבדל דק בין פרסום הערת עסק חי לבין הערת “לייט”
בעת הכנת דו”חות כספיים נדרשת כל הנהלה לאשש את קיומה של הנחת העסק החי העומדת בבסיסם, כשהיקף הבדיקות משתנה בהתאם לנסיבות ומתייחס לתקופה של שנה לפחות מיום המאזן. מוסכמת יסוד תיאורטית זו נהפכה באחרונה לכלי אסטרטגי דיווחי ממדרגה ראשונה, לעתים אף יותר מהדו”חות עצמם.
הסיבה לכך היא שבנקודות שפל לא מדובר רק באיתות לצדדים הקשורים למהלך העסקים הרגיל – כמו עובדים, לקוחות וספקים – אלא גם, ובעיקר, לבעלי האג”ח והבנקים. על כך יעידו הפרסומים שלפיהם נופפו קברניטי סקורפיו לבעלי האג”ח באפשרות להכללת הערת “עסק חי”, אם לא יסכימו לדחיית תשלום האג”ח בינואר.
קיימות שלוש דרגות דיווח הקשורות להנחת העסק החי, שהינה דיכוטומית (מבוססת על חלוקה לשתי קבוצות) במהותה: הראשונה היא הנורמטיבית – דו”חות כספיים “נקיים” מבעיית עסק חי, כשהשנייה נוגעת למקרים שבהם מתעוררים ספקות משמעותיים אבל המסקנה היא שעדיין מתקיימת המוסכמה. במקרה כזה, נכלל בדו”חות גילוי, שמלווה בהפניה מדו”ח המבקר, המכונה “הערת עסק חי”. דוגמה לכך ניתן למצוא לראשונה בדו”חות הרבעון השלישי של אפריקה וסקורפיו, שפורסמו השבוע.
בישראל התפתחה דרגת ביניים, בין הראשונה לשנייה, מעין הערה “לייט”. פטנט זה, שאינו מקובל לדוגמה בארה”ב, מבוסס על האפשרות להפנות בדו”ח המבקר את תשומת הלב לאי-ודאות משמעותית, כמו במקרה של תביעות ייצוגיות. אפריקה וסקורפיו כללו בדו”חות הרבעון השני גילוי שאינו נוקב במונח “עסק חי”, שאף לווה בהתייחסות בדו”ח המבקר. במתכונת גילוי זו עשתה שימוש גם דלק נדל”ן, שדיווחה השבוע לראשונה על גירעון בהון – והיא מקובלת כיום בחברות נדל”ן מבוססות אג”ח.
הדרגה השלישית, החמורה ביותר, היא כשהנחת העסק החי אינה מתקיימת עוד – כלומר, אין חלופה מעשית אלא להפסיק את הפעילות. במקרה כזה, נשמט הבסיס שעליו נשענים כללי החשבונאות המקובלים, בגדר “מחוץ לבית ספרנו”. דוגמה אקטואלית: התפטרות דירקטוריון לידקום השבוע על רקע חוסר יכולת לאשר את הדו”חות הכספיים לאור המסקנה שהחברה אינה יכולה להמשיך לנהל את עסקיה החל ברבעון הראשון של 2010 – בין השאר בשל התמשכות המו”מ עם הבנקים ובעלי האג”ח. די לציין כי בדו”חות לידקום ל-2008, שפורסמו לפני קצת יותר מחצי שנה, לא נכללה אפילו הערה “לייט”.
דו”חות הרבעון מלמדים היטב על המדרון החלק והמהיר בין דרגות הדיווח, וכן על הקו הדק והרגיש שבין הערה “לייט” לבין הערת עסק חי. על אף שמדובר בעניין חשבונאי טהור, עוצמות האינטרסים הדיווחיים מטילות על רואי החשבון אחריות רבה בבחינת שיקול הדעת ומידת האופטימיות של ההנהלות בעניין.
באחרונה אנו עדים אף, במקרים מסוימים, לתהליך מוזר – האינטרס הדיווחי התהפך לחלוטין: הנהלות שנאבקו עד כה כדי להקרין עסקים כרגיל ולא לכלול הערת עסק חי מחשש ל”נבואה המגשימה עצמה”, מוצאות עצמן כעת, משלא נוצר שינוי חיובי משמעותי ועל רקע מועדי פירעון האג”ח המתקרבים, מעוניינות דווקא להקרין את החולשה בפני בעלי החוב – כדי להגיע להסדר.