מודל חדש יקפיץ את הפרשות הבנקים

חישוב ההפרשה לחובות מסופקים משתנה ■ כל הפרטים על המודל החדש

שיעור ההפרשה לחובות מסופקים מתוך סך האשראי המאזני בשני הבנקים הגדולים בישראל היה כ-1.4% בתום ספטמבר. ההפרשה לחובות מסופקים היא האומדן הקריטי ביותר בדו”חות של בנקים וניתן להקביל אותו לאומדן ההתחייבויות האקטואריות בחברות הביטוח או לאומדן שווי הוגן של נדל”ן לחברות נדל”ן מניב. כדי להבין את הרגישות העצומה של אומדן זה, די לציין כי לאור דרישת הלימות הון ליבה של כ-10%, על כל הגדלה של עשירית אחוז ביחס זה, ההון העצמי של הבנק יקטן ב-1%.

המודל החשבונאי הקיים לחישוב הפרשה לחובות מסופקים מכונה מודל ההפסד שהתרחש (Incurred Loss Model). לפי מודל זה, הפסד אשראי מוכר רק בקרות אירוע הפסד (Trigger Event). המשמעות היא שהכנסות הריבית בהלוואות רגילות נרשמות על בסיס התשלום החוזי, ורק במקרה של אירוע הפסד נרשמת הפרשה לחובות מסופקים.

המשבר הפיננסי העולמי חידד את הכשלים של מודל זה. במסגרת הפקת הלקחים תעבור התקינה החשבונאית העולמית בשנים הקרובות למודל חשבונאי חדש: מודל הפסד האשראי החזוי (Expected Credit Loss Model). מודל זה דורש להכיר בהפסדי האשראי הצפויים בכל עת, ולעדכנם בכל דיווח כדי לשקף את השינויים בסיכון האשראי.

מחוזיים לחזויים

המעבר למודל החדש צפוי להגדיל באופן דרמטי את שיעור ההפרשה לחובות מסופקים של הבנקים בשנים הקרובות. ניתן להמחיש את הקונספציה של המודל החדש באמצעות הדוגמה הבאה: בנק מתלבט בין שתי הלוואות של 10 מיליון שקל לתקופה של 5 שנים באותו ענף: הלוואה לחברה יציבה מאוד בריבית שנתית של 4% והלוואה לחברה פחות יציבה, אבל בריבית של 7% בשנה. אף ששתי ההלוואות זהות מבחינת משוואת הסיכון והסיכוי, במודל הקיים הן מקבלות התייחסות חשבונאית שונה שמספקת תמריץ להעניק את ההלוואה המסוכנת יותר.

נניח כי בשנה הראשונה לא התרחש אירוע אשראי ולא חל שינוי בסיכון האשראי של החברות הלוות, וכן כי על בסיס ניסיון השנים האחרונות הפסדי האשראי שמתהווים בענף הם כ-1% בממוצע בשנה. במצב כזה, במודל הנוכחי בשנה הראשונה ההכנסה של הבנק בגין ההלוואה השנייה תהיה גבוהה יותר: 6% (1%-7%) לעומת 3% (1%-4%). לעומת זאת, במודל החדש הבנק יכיר בשני המקרים בהכנסה של 4% בלבד, שהרי בהלוואה השנייה יידרש לבצע תיאורטית הפרשה של 3% – שמשקפת את סיכון האשראי העודף. בהיקפי אשראי בנקאיים עצומים, ובהינתן סביבה של תחרות משוכללת, שיעור הריבית הנוספת (3%) אמור לשקף את תוחלת סיכון האשראי העתידי.

הפרשה קבוצתית

כדי להבין את המשמעות של שינוי המודל, חשוב תחילה להבחין בין הפרשה קבוצתית לחובות מסופקים ובין הפרשה פרטנית. החשבונאות מבחינה בין יתרות משמעותיות (בבנקים הגדולים אלה חובות של יותר ממיליון שקל) – שלגביהן מתבצעת בדיקה ספציפית אם התרחש אירוע הפסד – ובין יתרות קטנות והומוגניות, שלגביהן מתבצעת הפרשה קבוצתית על בסיס ניסיון העבר.

בעת זיהוי אירוע הפסד לגבי חוב הוא מוגדר “חוב פגום” ומוערכת בגינו הפרשה פרטנית בהתבסס על תזרימי המזומנים העתידיים הצפויים, מהוונים בשיעור הריבית המקורית של החוב. במקביל מתבצעת הפרשה קבוצתית על היתרות שנבדקו ספציפית ולא נמצא כי נפגמו, מתוך הנחה כי ייתכן שהתרחש אירוע שעדיין לא זוהה.

עיקר ההפרשה לחובות מסופקים בבנקים נובע דווקא מהחישוב הקבוצתי. הסיבה היא שאף שכמחצית מהאשראי נבדק על בסיס פרטני, רק חלק מזערי מזוהה כפגום ומצריך הפרשה פרטנית. בשני הבנקים הגדולים בישראל ההפרשה הקבוצתית כיום מהווה כ-80% מסך ההפרשה לחובות מסופקים.

הפער המשמעותי בין המודל הקיים למודל החדש נוגע לחישוב ההפרשה הקבוצתית בגין חובות שאינם פגומים: מעבר מהסתכלות מבוססת עבר להסתכלות צופה פני עתיד. כיום מחשבים הבנקים את ההפרשה לפי ענפי המשק בהתבסס על טווח של שיעורי ההפסד בשלוש השנים האחרונות ורף מינימלי שקובע המפקח. כל אחד מהבנקים מחשב את המקום על הטווח, בין היתר על בסיס נתונים מקרו־כלכליים בכל ענף.

ניתוח שיעור ההפרשה הקבוצתית על בסיס דו”חות שני הבנקים הגדולים, מלמד כי היא כ-1%-1.1% מתוך האשראי שניתן ולא קיימת בגינו הפרשה פרטנית. מאחר שההפרשה הקבוצתית היא מעין כרית ביטחון ומקדימה את ההפרשה הפרטנית, ניתן להעריך באופן גס, בהנחה שהמח”מ של האשראי הבנקאי הוא כשלוש שנים, כי ההפרשה הקבוצתית מספיקה להוצאות שנתיות של חובות מסופקים של כשליש אחוז מסך האשראי. מדובר אמנם בשיעור גבוה ביחס לשיעור הפסדי האשראי שהבנקים רושמים לאחרונה, אך עדיין לא בטוח שמספיק בשביל לכסות את ההפסדים העתידיים שלהם.

מעניין לבצע השוואה לשיעור ההפרשה לחובות מסופקים כיום בבנקים אמריקאיים, שירד משמעותית בשנים האחרונות בעקבות ההתרחקות מהמשבר הפיננסי. יש לציין כי הבנקים הישראליים מיישמים את התקינה חשבונאית האמריקאית בנושא חובות מסופקים, בין היתר לעניין מחיקות, ולכן לכאורה נוח יותר לבצע השוואה כזאת מאשר לבנקים האירופיים.

התוצאות מלמדות כי שיעור ההפרשה לחובות מסופקים בבנקים האמריקאיים כיום, גם לאחר ההתרחקות מהמשבר, עדיין גבוה מזה שקיים בבנקים הישראליים.

אם נתעלם ממגבלות ההשוואה הנובעות מהבדלים בתמהיל האשראי ובאופיו, ייתכן שהסיבה לכך נעוצה בטכניקת החישוב של ההפרשה הקבוצתית בבנקים האמריקאיים, המתחשבת בדירוג הפנימי של כל חוב ולא רק בענף, וכן משקללת פרמטרים כלכליים נוספים. לעומתה, טכניקת החישוב של הבנקים בישראל פשטנית יחסית, לאור הגבלתה בטווח כאמור.

פוליטיקה אירופית

המודל החשבונאי החדש בשינויים מסוימים אמור לקבל ביטוי בתקן אמריקאי שצפוי להתפרסם בתחילת 2015 וכבר מקבל ביטוי בתקן חשבונאות בינלאומי שפורסם לאחרונה (9 IFRS). ככל הנראה כתוצאה מלחצים של הבנקים האירופאיים, שמיישמים את IFRS, התקן הבינלאומי החדש לא “הלך עד הסוף” – בניגוד לתקן האמריקאי המתוכנן. כל עוד לא חלה הידרדרות בסיכון האשראי, התקן הבינלאומי מאפשר להכיר בסך ההפסד החזוי מוכפל בהסתברות לאירוע כשל ב-12 החודשים הקרובים. זו קביעה מוזרה שתיצור פער בין התקינות החשבונאיות ותגרום לעדיפות מובנית בבנקים אירופאיים ביחס לבנקים אמריקאיים, ויש לה גם השלכות ריאליות.

בהתאם לפרסום של חברת דירוג האשראי הבינלאומית S&P מספטמבר, למעבר למודל החשבונאי החדש צפויות השלכות דרמטיות על המערכת הפיננסית העולמית – הן לגבי הבנקים באירופה והן לגבי הבנקים בארה”ב. S&P מעריכה כי מדובר בירידה ביחס הון הליבה שבין 0.5% בבנקים קנדיים ל-2.5% בבנקים במערב אירופה. בפרסום קיימת גם התייחסות להערכה רגולטורית בארה”ב, שלפיה המודל האמריקאי המסתמן צפוי להגדיל את ההפרשה לחובות מסופקים של הבנקים האמריקאים ב-30%-50%.

על בועת הדיור ניתן להסתכל רק קדימה

למעבר למודל החדש צפויות להיות בשנים הקרובות השלכות משמעותיות גם על הבנקים בישראל, המיישמים בעיקרון את התקינה האמריקאית בנושא – החל במגבלה אפקטיבית על פעילותם, לרבות היכולת לחלק דיווידנדים, וכלה בהקצאת המשאבים במשק כתוצאה משינוי במודל העסקי שלהם בהיבטים של תמחור וקיצור מח”מ ותיעדוף אחר של ענפים ולווים. כמו כן, אף שהבנקים בישראל, להבדיל מחברות עסקיות אחרות, נהנים מהכרה בהוצאות לצורכי מס בגין ההפרשה הפרטנית, הרי שההפרשה הקבוצתית, שצפויה לגדול משמעותית בעקבות המודל החדש, אינה מוכרת לצורכי מס.

מעבר של הבנקים בישראל למודל החשבונאי החדש לא יהיה פשוט כלל ועיקר, בין היתר לאור הגישה הסטנדרטית להלימות הון המיושמת בישראל כיום, והיעדר תשתית של שימוש בפרמטרים דומים, בניגוד לבנקים בעולם.

בכל מקרה קשה להתעלם מהנכונות הקונספטואלית של המודל החשבונאי החדש כצופה פני עתיד. ההתבססות על השנים האחרונות לצורך חישוב ההפרשה הקבוצתית יוצרת פרדוקס, שהרי דווקא בתקופת גאות בשווקים, כמו בתקופה הנוכחית, עולה החשש מקריסת השווקים ולהפך. די להסתכל לעניין זה על שוק הדיור הגואה בישראל והחשש מיצירת בועה, שגורמת לכך שההתבססות על הפסדי האשראי ההיסטוריים האפסיים בענף יכולה להוביל למסקנה כי אין כל בעיה – שעלולה להתברר כמוטעית מאוד.