היישום של IFRS 18 מתקרב בצעדי ענק והוא אתגר משמעותי עבור מנהלי הכספים. לתקן החדש יכולות להיות השלכות משמעותיות על אופן הצגת התוצאות למשקיעים ובראשם הרווח התפעולי וה-EBITDA. כמו לכל תקן חשבונאי, גם לתקן חדש זה קיימים יתרונות וחסרונות וגם נקודות חולשה. אנו סבורים שנכון להיערך ולבצע פעולות במידת הצורך כבר בעת הכנת הדוחות הכספיים הקרובים לשנת 2025. הפוסט כולל מספר טיפים “מיוחדים” לפעולות שניתן לבצע כבר כעת בכדי להציב את החברה בעמדה דיווחית משופרת, במיוחד בהיבט של הרווח התפעולי העתידי.
בעוד קצת יותר משנה – תחילת 2027, יחל היישום המחייב של 18 IFRS שצפוי להשפיע על כל חברה שמדווחת לפי IFRS ובאופן משמעותי על אופן הצגת התוצאות המדווחות של חברות רבות מענפים שונים. עוד קודם לכן, לפני אימוץ התקן, במהלך 2026 חברות יידרשו לתאר את ההשפעות הצפויות של התקן החדש, איכותית וכמותית ככל שניתן, בין היתר על השינוי ברווח התפעולי. כמו לכל תקן חשבונאי, גם לתקן חדש זה יש יתרונות וחסרונות וגם נקודות חולשה. כפועל יוצא, היערכות מתאימה, כבר בימים אלה שלאחר סיום העבודה על דוחות הרבעון השלישי ולקראת הדוחות השנתיים הקרובים לשנת 2025 יכולה להציב את החברה בעמדה דיווחית משופרת לקראת המעבר, במיוחד בכל הנוגע לרווח התפעולי (ול- EBITDA הנגזרת ממנו). צריך לזכור שמספרי 2025 יופיעו בעתיד כמספרי השוואה ועל כן התקן החדש יחול עליהם כשיאומץ לראשונה ועל כן בדוחות אלה אפשר לקבוע “עובדות בשטח” כפי שנדבר בהמשך שיסייעו למעבר האופטימלי לתקן החדש.
לצד השיפור בתזרים המזומנים מפעילות שוטפת של חברות ממונפות שעד כה מסווגות את תשלומי הריבית בפעילות שוטפת ומעתה יסווגו אותן במסגרת פעילות המימון, שני השינויים המרכזיים של התקן החדש הם: שינוי מבנה דוח רווח או הפסד והשני הכללה תקדימית של גילוי בדוחות הכספיים על ה- MPMs שהם למעשה קבוצה חלקית של מדדי נון גאפ. בהתאם למבנה החדש, דוח רווח או הפסד, לפני הוצאות המס, יחולק לשלוש קטגוריות: תפעולית, השקעה ומימון. קטגוריית ההשקעה והמימון מוגדרות בצורה ברורה וסגורה, כך שאופן הסיווג של הכנסות והוצאות לכל אחת מהקטגוריות מתבסס על העקרון המרכזי הבא: ככל שלא ניתן לייחס אותן באופן מובהק לפעילות השקעה ולפעילות מימון הרי שברירת המחדל היא סיווגן כפעילות תפעולית. מנגנון זה מאד דומה לאופן הסיווג של תזרימים בדוח על תזרימי המזומנים, כאשר תזרימי המזומנים מפעילות שוטפת מהווים שייר.
מעקרון סיווג זה נגזרת גם נקודת החולשה המרכזית של התקן החדש והיא נוגעת לאותן הכנסות והוצאות שאינן במהותן תפעוליות, אבל הן לא ניתנות לייחוס במישרין לפעילות השקעה ומימון. כפועל יוצא, לאור מנגנון ברירת המחדל הנ”ל אותן הכנסות והוצאות יסווגו, עד כמה שהדבר נשמע מוזר, במסגרת הרווח/הפסד התפעולי.
בפוסט שלהלן אנו כוללים מספר דוגמאות למקרים פוטנציאלים כאלה והצעה לדרכי התמודדות איתם (כמובן שלא מדובר ברשימה סגורה, מה גם שלכל חברה יש הנסיבות הייחודיות שלה וראוי שתקבל יעוץ ספציפי). אנו ממליצים למנהלי הכספים להיערך מראש, לזהות מבעוד מועד את כל ההשפעות החדשות על הרווח התפעולי של החברה, ולבדוק אם יש אפשרות להימנע או לפתור עיוותים שעשויים להיווצר בהצגת התוצאות, לרבות כפי שניתן לראות על ידי נקיטת פעולות ריאליות. גם אם לא מדובר בפתרון מלא, ראוי לעשות את המירב כדי לצמצם את בעיית הדיווח שעשויה להיווצר.
יש מצבים שבהם התקן החדש יוצר שינוי אל מול הפרקטיקה הקיימת לרעת הרווח התפעולי של החברות אבל התוצאה החשבונאית סבירה ובמידת הצורך ניתן יהיה לנטרל אותה באמצעות הגילוי על ה-MPMs. כך למשל, חברה שמבצעת פקטורינג של לקוחות שמוביל לגריעה תרשום לפי התקן החדש את העלויות הנ״ל בקטגוריה התפעולית לעומת המצב כיום שבו בד״כ היא סווגה בהוצאות המימון. זאת להבדיל ממצב בו העסקה לא היתה מטופלת כ״ גריעה״ של יתרת הלקוחות מבחינה חשבונאית – כך שהיתה נרשמת התחייבות פיננסית ועל כן העלות היתה נרשמת בקטגוריית מימון.
אין הכוונה היא לשנות את מהלך העסקים, אם כי יתכנו מצבים שבהם בשאלת עלות תועלת חברות יבחרו לשנות את המהות העסקית כדי להימנע מעיוות חשבונאי. זה כמובן מצב לא רצוי אך בפרקטיקה אנחנו רואים שחברות משלמות את המחיר העסקי, במקרים מסוימים, על מנת להימנע מהשלכות חשבונאיות שליליות. מקרה בולט לעיוות שנוצר בזמנו, עם המעבר ל- IFRS, הוא עניין סיווג כתבי אופציה שצמודים למדד המחירים לצרכן כהתחייבות שמטופלת לפי שווי הוגן, ולא כהון, מה שגרם לחברות הישראליות להפסיק כליל להנפיק כתבי אופציה כאלה.
1 – הפרשי שער בגין יתרות תפעוליות כמו ספקים
בהתאם לתקן החדש, הפרשי השער בגין הפריטים התפעוליים, כמו ספקים, ולקוחות יכללו בקטגוריה התפעולית. עד כה חברות רבות כללו אותם במסגרת המימון. המשמעות היא חשיפה מטבעית של הרווחיות התפעולית ותנודתיות. מנגד, בהתאם לתקן החדש הפרשי שער ושיערוכים שנובעים מעסקאות הגנה מטבעית על היתרות התפעוליות הנ”ל יסווגו גם הם במסגרת הפעילות התפעולית.
פתרון אפשרי – חשיבה מחודשת על נושא ההגנות המטבעיות בעקבות השינוי באופן ההצגה החשבונאית (כלומר, יתכן גידול ריאלי בעסקאות ההגנה המבוצעות). כמו כן, לאור העובדה ששימוש בנגזרים מוביל לתנודות שווי הוגן בעקבות התקן החדש תגדל המוטיבציה לבחון אפשרות כניסה לחשבונאות גידור. בכל מקרה, ראוי יהיה לבחון שימוש חכם ב- MPM על מנת לנטרל במידת הצורך תנודות מטבעיות – למשל באמצעות קיבוע של שער החליפין (ראו פוסט בנושא) ותנודות שווי הוגן.
2 – נדל”ן להשקעה בחברה שהיא לא חברת נדל”ן מניב
בהתאם לתקן החדש, במקרה של חברה רגילה (לא חברת נדל”ן מניב) שבבעלותה נדל”ן להשקעה, ההכנסות מדמי שכירות והשיערוכים בגין הנדל”ן להשקעה יסווגו במסגרת קטגוריית השקעה. עם זאת, לאור עקרון ברירת המחדל הוצאות שכר של עובדים שעוסקים בנכס ובתפעולו ועלויות התחזוקה יכללו במסגרת הפעילות התפעולית. יש לציין כי בחברת נדל”ן מניב הבעיה הנ”ל לא קיימת מאחר וכלל הפעילות הזאת, לרבות דמי השכירות והשיערוכים, תופיע במסגרת הקטגוריה התפעולית.
פתרון אפשרי – בחינת האפשרות להגדיר את החברה כחברה בעלת פעילות “דו ראשית” כך שפעילות הנדל”ן להשקעה בכללותה תיכלל במסגרת הקטגוריה התפעולית יחד עם יתר הפעילויות. אומנם זה עניין של נסיבות עובדתיות או תלות במצב העסקי, אך לצורך כך חשוב לבחון מחדש את הדיווחים ל- CODM ולבדוק האם ניתן להתייחס ולהציג את הנדל”ן להשקעה לרבות ההכנסות וההוצאות המתייחסות אליו כמגזר בר דיווח נפרד.
3 – חלק בתוצאות חברות כלולות או עסקאות משותפות (“רווחי אקוויטי”) שמסווג כיום כחלק מהרווח התפעולי
בהתאם לתקן החדש, רווחי האקוויטי בגין חברות כלולות ועסקאות משותפות, אפילו אם הן מהוות חלק מהפעילות העסקית העיקרית של החברה, יכללו במסגרת קטגוריית השקעה ולא במסגרת הרווח התפעולי כפי שמקובל כיום במקרים רבים. מדובר בעיוות של התקן החדש ולא נראה שהוא יתוקן בקרוב.
פתרון אפשרי – בהינתן שלא יהיה תיקון בתקן בנושא זה עד למועד תחילתו, שזה המצב הצפוי, אנו מציעים לבחון חלופה של “יעוד” לשווי הוגן לדוח רווח והפסד שמותרת ב- IFRS במקרים בהם ההשקעה בחברה כלולה או בעסקה משותפת, מוחזקת במישרין או בעקיפין על ידי ישות שהיא קרן הון סיכון, או קרן נאמנות, או ישויות דומות. ככל שהדבר לא רלבנטי, מומלץ לחברות הרלבנטיות לבחון להוסיף את רווחי האקוויטי הנ”ל לרווח התפעולי במסגרת ה- MPM (יחד עם התאמות נוספות) ו/או להציג את רווחי האקוויטי מייד לאחר הרווח התפעולי ולהוסיף סיכום ביניים נוסף לדוח רווח והפסד (כמו רווח תפעולי כולל רווחי אקוויטי) לפני פרטי ההשקעה האחרים.
4 – תמורה מותנית בצירוף עסקים
בהתאם לתקן החדש שערוך של תמורה מותנית ברכישת עסק תיכלל במסגרת הקטגוריה התפעולית להבדיל מהמצב כיום בו חברות רבות מציגות אותה מחוץ לתפעולי כמו במסגרת הוצאות המימון. הסיבה החשבונאית לכך היא שההתחייבות אינה נובעת מעסקה שכרוכה בגיוס מימון בלבד וכן השינויים בשווי ההוגן אינם נובעים מריבית בלבד. כפועל יוצא, שיערוך התמורה המותנית אינו עומד בהגדרת קטגוריית המימון ולכן יסווג לקטגוריה התפעולית כקטגוריית השייר.
כידוע, בעת צירוף עסקים נרשמת התחייבות בגין התמורה המותנית לפי שוויה ההוגן והיא משוערכת מדי תקופה לשווי הוגן כנגד הרווח והפסד עד למועד סילוקה. הכללת שערוכים אלו ברווח התפעולי יכולה להיות מאד בעייתית מבחינה דיווחית עבור החברות הרוכשות במיוחד לאור החשש מתנודתיות שלא בהכרח קשורה לתוצאות בתקופה השוטפת. מה גם שיכול להיווצר מצב אבסורדי בו ככל שהרכישה מוצלחת הרווח התפעולי של הרוכש יפגע יותר.
פתרון אפשרי – כניסה מלכתחילה להסכמי רכישה עם תמורה מותנית הונית ולא התחייבותית (כלומר, במידה של קיום התנאי תתבצע הנפקת מניות נוספות למוכר במקום תשלום נוסף במזומן). במקרה כזה בהנחה שתתקיים הגדרת מכשיר הוני לפי IFRS, התמורה המותנית אמנם נמדדת לפי שווי הוגן במועד צירוף העסקים באופן דומה, אך מכאן ואילך היא לא תשוערך ותימדד על פי עלותה בלבד.
5 – עמלות המשולמות לבנקים, לרבות עמלת הקצאת אשראי
לאור עקרון הסיווג לקטגוריה התפעולית כברירת מחדל כאמור ועד כמה שהדבר נשמע מוזר עמלות שמשולמות לבנקים כדוגמת עמלות מט”ח ועמלות שורה יכללו בתקן החדש ברווח/הפסד התפעולי. בדומה גם עמלת הקצאת אשראי, ככל שלא צפוי ניצולה בפועל, תיכלל במסגרת הפעילות התפעולית מאחר ואין יתרה מאזנית נוכחית של חוב פיננסי שניתן לייחס לה את העלות הנ”ל. זה יכול להיות מאד בעייתי דיווחית לחברות מסוימות, למשל בתחום ההחזקה והנדל”ן, שנוהגות להחזיק קווי אשראי כביטחון נזילותי. מדובר בעיוות, שהרי בראיה כלכלית זה ברור שההוצאה הנ”ל שייכת לקטגוריית המימון.
פתרון אפשרי – חשיבה על חלופות לרבות שינוי הסכמים מול הבנקים שיוביל לכך שהעמלות יועמסו על הריבית האפקטיבית של האשראי שנלקח (או צפוי להילקח) בפועל. הדבר בהחלט יכול לדרוש שינוים קלים במבנה ההתחשבנות עם הבנקים.
(*) נכתב על ידי שלומי שוב ו יעל ג’רסי , ראש המחלקה המקצועית ב- PWC ישראל