אובמה בשירות החשבונאות

אחת ההתמודדויות של החשבונאות נוגעת לכשל הטמון בכך שנוח לחברות וליועציהן המשפטיים לטעון שלא ניתן לבצע אומדן מהימן להתחייבות לא ודאית, ובכך להימנע מהכרה בהפרשה בגינה בנוסף לאי לקיחת אחריות.

בעקבות הזיהום במפרץ מקסיקו הכירה BP בדו”חות הרבעון השני שפורסמו באחרונה, לצד העלויות לתיקון, בהפרשה של כ-18 מיליארד דולר, שמתייחסת במונחי ערך נוכחי למחויבות שלה בהתאם לסיכום עם הממשל האמריקאי להפקיד 20 מיליארד דולר בקרן תביעות ושיקום. יש לציין כי בדו”חות הרבעון הראשון לא הוכרה התחייבות כלשהי, על אף שפורסמו שבוע לאחר שהחל הזיהום, מאחר שאירוע המחויבות התרחש אחרי תאריך המאזן.

BP מדווחת כי אינה יכולה לאמוד באופן מהימן מחויבויות נוספות בקשר לתביעות וקנסות עתידיים שעשויים להיות עצומים. כלומר ההון העצמי לתום הרבעון השני (86 מיליארד דולר) עלול להטעות. סביר להניח כי אילולא הסיכום עם אובמה הרי שגם ההפרשה שבוצעה לא היתה מוכרת על רקע אי ודאות. השוק, שכמובן מתמחר את הנזק, מחק עד לפרסום הדו”חות כמעט 70 מיליארד דולר מהשווי לפני המשבר.

כדי להילחם בתופעת “הראש הקטן” נקבע ב-IFRS כי רק במקרים נדירים לא ניתן לאמוד את הסיכויים ו/או הסכומים באופן מהימן: בגדר, אם עו”ד אומר שאינו יודע להעריך – החליפו אותו. אין ספק שקל יותר לבצע אומדנים על אוכלוסייה של פריטים הומוגניים כפי שהדבר בא לידי ביטוי בהפרשה לאחריות שנמדדת בהתאם לניסיון העבר. אפילו טויוטה דיווחה בדו”חות לשנה שהסתיימה בתום מארס 2010 שאושרו בתום יוני, כי מעבר להפרשה הרגילה לאחריות, פיתחה, לאור הנסיבות, מודל אמידה להפרשה בגין Recall שגרמה לקיטון של 1.1 מיליארד דולר ברווח לפני מס.

פריבילגיית הכניסה לקטגוריית אי האמידה שמורה כיום בפרקטיקה בעיקר לתביעות ייצוגיות ומצבים מיוחדים: כך נעשה ב-BP, וכך נוהגות חברות התקשורת והדלק בישראל. המשמעות היא שדווקא החשיפות הגדולות אינן מקבלות ביטוי, כאשר רואי החשבון משתמשים ב”פטנט” של הפניית תשומת לב לאי הוודאות.

פז, לדוגמה, מכירה בהפרשה לשיקום תחנות דלק שבהן נמצאו מי תהום מזוהמים וקרקעות מזוהמת, בהיקף 32 מיליון שקל; אך מנגד לא יודעת להעריך את סיכויי תביעות הקישון שהיקפן מגיע לכ-800 מיליון שקל. למרות התמרמרות הבנקים ועורכי הדין שלהם, המפקח על הבנקים שחייב את הבנקים לפני כמה שנים לאמוד את הסיכויים והסכומים של כל התביעות, כולל חלק מהייצוגיות – הוכיח שהדבר אפשרי.

יש הבדל בין אי ציפייה לבין אי אמידה, גם אם המונח “צפוי” שמוגדר ב-IFRS כ”סביר יותר מאשר לא” (51%) – חשוף לשינויים. פסק הבורר במקרה של HOT לעניין התמלוגים לאקו”ם, שניתן ביולי, העיד על מחויבות שנוצרה כבר בעבר, ולכן YES, למשל, הכירה בהפרשה בדו”חות הרבעון השני שפורסמו לאחריו.

ואולם הסיפור הבא מ-2009 ממחיש זאת טוב יותר: יומיים בלבד לאחר פרסום דו”חות הרבעון השני של המשביר לצרכן, שבהם נמנעה מלהכיר בהפרשה על סמך חוות דעת משפטית, הודיעה כי תכיר בהפרשה של 10 מיליון שקל בעקבות דחיית בקשתה לביטול פסק הבורר.