איך הסכם על שירותי מחשוב מערער את המיזוג בין נסטלה לאסם

לקראת ההצבעה היום (ה’) באסיפה הכללית של אסם, חשוב להציף את הבעייתיות של השימוש שנעשה במקרה זה בטכניקה של מיזוג משולש הופכי, כתחליף להצעת רכש.

טכניקה משפטית זאת – שמספקת הקלה משמעותית ברוב הדרוש מקרב בעלי מניות המיעוט לאישור העסקה, בהשוואה לרוב הדרוש בהצעת רכש סטנדרטית — מתבססת במידה רבה על פרוצדורה משפטית שתלויה בהערכת שווי לאסם בפני עצמה, וזאת להבדיל ממנגנון הצעת רכש, שלא מבוסס מבחינה חוקית נקייה על הערכת שווי אלא על הצעה וקיבול.

מעבר לשיווק מוצרי נסטלה על ידי אסם, במסגרת מארג הקשרים העסקיים מספקת נסטלה, בין היתר, סיוע טכנולוגי, מדעי ומקצועי, תמורת 2.5% מהמכירות. כמו כן, נסטלה מעניקה לאסם זכות שימוש בסימני מסחר, בידע ובפטנטים שלה בישראל, תמורת תמלוגים בשיעור של 3%–5% מהמכירות נטו. בנוסף, אסם משלמת לנסטלה תמלוגים עבור קבלת שירותי מכירה והדרכת עובדים בחו”ל.

לצורך המחשת היקפי הפעילות המשותפת של החברות, ב–2015 יותר מ–1.2 מיליארד שקל מהכנסות אסם (יותר מ–30% מההכנסות) נבעו ממכירות של מוצרים שנרכשו מנסטלה או השתמשו במותגים של נסטלה; וכמעט 20% מהוצאות ההנהלה וההוצאות הכלליות של אסם מקורן בנסטלה. אף שהן מהותיות ורגישות בקונטקסט של אסם כחברה ציבורית, המידע בדו”חות על עסקות אלה מינימלי.

נקודת המוצא היחידה האפשרית לצורך ביצוע הערכת השווי של אסם כחברה נפרדת היא כי כל העסקות בוצעו בתנאי שוק — אך מאחר שלא מדובר בהתקשרויות שניתן לצפות בתנאי השוק הרגילים שלהן בקלות, קיים קושי בביצוע הערכת שווי מהימנה של אסם בפני עצמה.

הסכם המחשוב: קריטי מבחינת הערכת השווי

דוגמה בולטת בהקשר זה היא “פרויקט הגלוב” — הסכם שירותי המחשוב שנחתם עם נסטלה בסוף 2007 לתקופה בלתי מוגבלת. לפי אסם, מדובר בהסכם לאספקת שירותי תוכנה וחומרה לתאגידים בקבוצת נסטלה. המערכת מספקת פתרונות שכוללים מערכות תכנון, אופטימיזציה בתכנון הייצור ועוד.

על פי ההסכם, שאורכו נקצב ב–2011 רטרואקטיבית ל–20 שנה, אסם משלמת עבור חלקה היחסי בכלל הוצאות הפיתוח והשירותים במסגרת “פרויקט גלוב” — כשהוסכם כי אם שיעור הוצאות המחשוב בשנה מסוימת יעלה על 1.5% ממחזור המכירות נטו של אסם — אזי ההפרש יתווסף להוצאות המחשוב של השנים הבאות, בתוספת ריבית. 1.5% מהכנסות אסם בשנת 2015 היו כ–63 מיליון שקל — כ–12% מהרווח התפעולי.

לפיכך, מדובר בסוגיה קריטית מבחינת הערכת השווי, שכחלק מהמתודולוגיה שלה בונה את הרווח המייצג על בסיס הרווח התפעולי. רק כדי לקבל פרופרציות, בחישוב גס ושטחי, ובהתעלם ממרכיב ערך נוכחי, על פני 20 שנה מדובר בעלות של 1.3 מיליארד שקל — כמעט כמו שווי חברת המחשוב מטריקס בישראל.

טיפול חשבונאי בעייתי

א דחתה במהלך השנים את ההכרה ברישום עודף התשלום שהוטל עליה (אם עלה על 1.5% ממחזור המכירות באותה שנה). הדחייה המצטברת הגיעה לשיא בסוף 2012, אז נוצרה לאסם התחייבות “חוץ־מאזנית” בסך כ–92 מיליון שקל. בשנתיים האחרונות התהפכה המגמה, והתשלום שבו חויבה אסם בשל מערכות המחשוב היה קטן מ–1.5% מהמחזור. כך, לדוגמה, מהדו”חות הכספיים של 2015 ניתן להבין כי אסם רשמה הוצאה נוספת של כ–16 מיליון שקל, מעבר לסכום עלות שירותי המחשוב, שנובעת כנראה מ”היפוך” ההתחייבות החוץ־מאזנית, שנוצרה בעבר, לשיטת אסם.

מדובר בטיפול חשבונאי בעייתי לכאורה, שהרי המחויבות של אסם לנסטלה נוצרה כבר כשקיבלה את השירותים, בהינתן שנוצרה לה מחויבות משפטית — שהרי מדובר בסוג של מיקור חוץ עם פריסת תשלומים. כלומר, כל עוד לא מדובר בנכס שנוצר בספרי אסם, הרי שהחברה היתה לכאורה צריכה להכיר בהוצאות מחשוב באותן שנים בגין סכום החיוב המלא כנגד התחייבות. מיקור חוץ של שירותים, שהתשלום שלו מתבסס על כיסוי עלויות נותן השירות, שונה מהסכם חכירה תפעולית, שבו החוכר נדרש חשבונאית לבצע מיצוע של ההוצאות.

התחייבות מוגדרת בחשבונאות כמחויבות שנוצרת בגין אירוע מהעבר — ובמצב זה לכאורה קבלת השירות בוצעה בעבר, גם אם התשלום בגין חלקו נדחה קדימה. לצורך המחשה, סביר כי אם אסם היתה מבקשת תיאורטית להתנתק מההסכם, הרי שהיתה נדרשת לשלם את מלוא המחויבות שנצברה לה עד לאותה נקודת זמן. עצם העובדה כי סכום התשלומים שנדחה צובר גם ריבית מלמדת על אופן ההתייחסות העסקית של הצדדים למחויבות זאת.

מעניין לראות כי טיפול חשבונאי זה, שמשמעותו רישום חלק מהוצאות הפרויקט בעבר, מביא דווקא לגידול ברווח התפעולי של 2015 – דבר שלכאורה אמור להביא לגידול בשווי הפעילות של אסם.

אך נראה כי מעבר להיבט החשבונאי, פרויקט הגלוב — שלא הובא, ככל הנראה, לאישור לפי רוב מקרב המיעוט (תיקון 16) — מערער את ההסתכלות על הערכת השווי של אסם כעומדת בפני עצמה. מדובר בהסכם שנקצב רטרואקטיבית ל–20 שנה על ידי ועדת הביקורת של הדירקטוריון ב–2007, בעידן שלפני תיקון 16. הנימוקים ששימשו את הוועדה באותה החלטה היו כי מדובר בפרויקט שזמן ההטמעה שלו ארוך, ושהפסקתו לפני תום תקופת התקשרות משמעותית תביא לירידה לטמיון של ההשקעה בהטמעתו.

מבלי להיכנס לכלל ההיבטים המשפטיים ונאותותם, הרי שמבחינה ערכית אי־הבאה לאישור רוב מקרב המיעוט  של התקשרות בסכום מהותי כל כך ל–20 שנה, לפי תיקון 16, אינה טריוויאלית. כמו כן, מעבר לכך שבעולם המחשוב כניסה להסכם למשך 20 שנה היא בגדר נצח, חוסר הכדאיות הכלכלית להתנתק מהפרויקט עומד בסתירה לכאורה לטיפול החשבונאי, שמשמעו יכולת של אסם להתנתק מבלי לשלם את ההפרשים שנצברו בעבר.

לא אושר לפי תיקון 16

עצם העובדה שההסכם לא הובא לאישור המיעוט בעידן של תיקון 16 מקשה עוד יותר את ההתייחסות אליו ככזה שמשקף את תנאי השוק. מעבר לכך, על פניו קשה להתעלם מהקושי לקבל עלות שירותי מחשוב שמסתכמת ביותר מ–10% מהרווח התפעולי כמשקפת תנאי שוק שעומדים בפני עצמם, מה גם שקביעת תשלום בגין שירותי מחשוב כשיעור מתוך ההכנסות אינה החלטה טריוויאלית. הקושי רק גדל לאור העובדה שאסם לא חושפת את המנגנון שבו היא מחויבת בהקצאת העלות על ידי נסטלה העולמית, וכן מהי התחזית להיקף עלות זאת בעתיד. לצורך המחשה, ככל שהתחזית לעלות בעתיד גבוהה מ–1.5% מהמכירות, הרי שייתכן מצב שבו העלות הנוספת לא תשולם — אלא אם קיים מנגנון התחשבנות בתום 20 שנה. בכל מקרה, נראה כי גם במסגרת מיזוג משולש הופכי שמבוסס על הערכת שווי של אסם לבד ראוי לבחון, לאחר שבע שנים, אם הסכם המחשוב הצדיק את עצמו מבחינת חיסכון בעלויות, בדומה לכל פרויקט כלכלי אחר.

אסם בעצם החליפה את מערכות המחשב העצמאיות שלה במערכת של נסטלה – מה שמעיד על הקושי לבצע לאסם הערכת שווי כגוף כלכלי נפרד. נסיבות מיוחדות אלה מביאות לשיא את הרגישות הגדולה גם כך של עסקות מיזוג משולש הופכי, לאור עקיפת מנגנון האישור על ידי המיעוט שקבע המחוקק דרך פרוצדורות משפטיות מלאכותיות.

מבלי להיכנס לצורך בהכללת הסינרגיה, נראה כי לאור מארג הקשרים הסבוך שנוצר -הלגיטימציה של שימוש בטכניקה זאת פוחתת והולכת. האמירות של קברניטי אסם, שלפיהן מהלך היציאה מהבורסה נובע מהביורוקרטיה של אישור עסקות בעלי שליטה רק מחדדת את הבעה. דווקא במקרה כזה קיימת חשיבות מיוחדת להסכמה הגורפת של המיעוט, כמו שקיימת במנגנון של הצעת רכש.