אינספייר השקעות דיווחה בשבוע שעבר על תיקון דוחות כספיים לאור אי רישום התחייבות בגין אופציית PUT לבעלי מניות המיעוט בחברת הבת תדירגן. אחד החידושים המוזרים של ה- IFRS נוגע אכן לטיפול בדוחות המאוחדים באופציית PUT שניתנה למיעוט בחברת בת המאפשרת להם לחייב את החברה האם לרכוש את החזקותיהם בחברה הבת במחיר מימוש מוסכם. מאחר ומימוש האופציה אינו נתון בידי החברה האם נוצרת לה מחויבות לשלם את מחיר המימוש וזאת בשונה לדוגמה מהחזקת אופציית CALL . כפועל יוצא, ה- IFRS דורש להכיר בהתחייבות פיננסית בגובה הערך הנוכחי של מחיר המימוש מתוך תפיסה שבשונה מהסכם רגיל לרכישת נכס, כל נכסיה והתחייבויותיה של החברה הבת מאוחדים בין כה וכה. דומה הדבר למקרה בו חברה בודדת מנפיקה אופציית PUT על מניותיה.
הפרשנות הפופולארית היא להתייחס לאופציה כאילו מומשה ולכן לרשום את ההתחייבות כנגד מוניטין נוסף ולא כנגד ההון העצמי. בהתאם לפרשנות זו הגידול בערך הנוכחי של ההתחייבות כתוצאה מחלוף הזמן וכן תשלומי דיבידנדים של החברה הבת לבעלי מניות המיעוט בתקופת האופציה נרשמים כהוצאות מימון.
דוגמה ליישום גישה זו ניתן למצוא בדוחות אסם שמחזיקה ב- %58 ממניות טבעול והעניקה לקיבוץ לוחמי הגטאות אופציית PUT עד לשנת 2013 על יתרת מניותיו בטבעול. הדוחות המאוחדים של אסם נערכו בהנחת מימוש האופציה ולכן הרווח הנקי של טבעול לשנת 2008 שהסתכם כ- 39 מיליון שקל נכלל באופן מלא ברווח הנקי של אסם שמיוחס לבעלי המניות הרגילות שהסתכם ב- 249 מיליון שקל.
אסם מציגה את ההתחייבות בגין האופציה במסגרת סעיף התחייבויות אחרות שערכו מסתכם ב-366 מיליון שקל כאשר ההפרש לחלק הרלבנטי בנכסים נטו של טבעול שהינו כ- 230 מיליון שקל נזקף למוניטין. כמו כן, בשנת 2008 רשמה אסם הוצאות מימון בגובה 31 מיליון שקל בגין התחייבויות אחרות שככל הנראה כוללות לצד הגידול בערך הנוכחי גם את חלקו של המיעוט בדיבידנדים בסך 18 מיליון שקל שחילקה טבעול.
השימוש באופציות PUT בעת רכישת שליטה הינו נפוץ מאד וההשפעות הגדולות ביותר של הטיפול החשבונאי נחבאות בדוחות של חברות ההחזקה. העיוות החשבונאי הוא ברור: החברה האם זוקפת לבעלי מניותיה רווחים שלא שייכים להם לרבות לצורך חישוב הרווח למניה, כאשר אם האופציה תפקע לבסוף, תאלץ לרשום הפסד מדילול בדיוק בגובה אותם רווחים עודפים שרשמה בעבר. יתר על כן, אם הפקיעה תתרחש לאחר כניסתה לתוקף של תפיסת הישות האחת )1 בינואר 2010 )הפסד זה אף לא ירשם בדוח רווח והפסד.
האבסורד הוא שהעיוות גדול יותר ככל שהחברה הבת מצליחה יותר שהרי מצד אחד ירשמו רווחים גדולים יותר אך מצד שני סיכויי המימוש של אופציית המכר יהיו נמוכים יותר. לעיוותים אלה אפשר להוסיף גם את בעיית ”ניהול הרווחים“ שהרי בתקופת האופציה חברת האם שולטת על הוצאות המימון שלה באמצעות מדיניות חלוקת הדיבידנדים בחברה הבת.