התקינה האמריקאית תציל את לאומי

פניית הפרסה של המפקח על הבנקים תקטין את הפגיעה בבנקים

לאחרונה פורסם בתקשורת על כוונה של דודו זקן, המפקח על הבנקים, לבצע פניית פרסה ולאמץ בדו”חות הכספיים של הבנקים את התקינה החשבונאית האמריקאית (US GAAP) במקום את IFRS. אף שלא ברור אם הדברים נכונים, לא ניתן להתעלם מכך שהיישום ההדרגתי של IFRS בבנקים, שהחל לפני כמה שנים, תקוע כבר תקופה ארוכה.

ככל הנראה הדבר נובע מכך שהאמריקאים, שעליהם התבססה היסטוריית הפיקוח על הבנקים בישראל, מהססים לעבור ל-IFRS, ולא ברור אם יעשו זאת בשנים הקרובות, או בכלל. להיסוס האמריקאי, הנובע בכלל מרצונם לשמר את הריבונות החשבונאית שלהם, אין כמובן כל קשר לישראל.

ב-2009 החליט המפקח על הבנקים על מעבר ל-IFRS. לצורך כך, ביצע המפקח הבחנה בין התקנים החשבונאים הבינלאומיים של נושאי הליבה (כמו מכשירים פיננסיים והצגת דו”חות כספיים) לנושאים שאינם בליבה (כמו רכוש קבוע וחכירות). הפעימה הראשונה כללה את הנושאים שאינם בליבה ואומצה ב-2012-2011. נושאי הליבה היו אמורים להיות מאומצים בתחילת 2013. נכון לעכשיו לא אומצו התקנים בנושאי הליבה וגם לא נראה שיאומצו בקרוב.

הבעיה היא שבינתיים הבנקים בישראל מיישמים תקינה בינלאומית לגבי חלק מהנושאים, תקינה אמריקאית לגבי החלק האחר וכללים מוזרים בין לבין בנושאים שונים. כמו כן, ההבחנה שבוצעה בין נושאי הליבה לאלה שאינם בליבה היא מלאכותית ובעייתית לאור הקשר בין התקנים והפער בין התפישות המלוות אותם: בעוד התפישה של התקינה הבינלאומית מבוססת על עקרונות, התפישה של האמריקאים מבוססת על כללים.

ואולם, המצב חמור עוד יותר. הבנקים לא באמת יישמו באופן מלא נושאים שאינם בליבה, שכן גם אופן יישום התקנים בנושאים אלה נשאר “בשליטת המפקח”, כמו נושא החכירות בבנקים. ראיה לכך היא העובדה שהמעבר ב-2011 בבנקים היה כמעט ללא השפעה מהותית על דו”חותיהם, להבדיל מהמעבר של החברות הציבוריות ל-IFRS ב-2008.

הסיטואציה המוזרה והמשמעותית ביותר נכון לעכשיו נוגעת לנושא הטבות לעובדים. נושא זה הוחרג מהנושאים שאינם בליבה, אף שהוא אחד הנושאים המהותיים ביותר מבחינת דו”חות הבנקים. בתחילת 2014 היו הבנקים אמורים ליישם את התקן הבינלאומי בנושא הטבות ארוכות טווח לעובדים (19 IAS), כמו פנסיות ומענקי יובל. בהתאם לתקן זה, שיעור ההיוון שבו יש להשתמש לצורך חישוב התחייבויות אקטואריות הוא שיעור ריבית חסר סיכון (אג”ח מדינה), אלא אם כן קיים שוק עמוק לאג”ח קונצרניות באיכות גבוהה, ואז ייעשה שימוש בשיעור היוון זה.

בהתאם לפרשנות הקיימת, שלפיה אין בישראל שוק עמוק לאג”ח קונצרניות – כפי שהיא מאומצת בחברות ציבוריות שלהן התחייבויות אקטואריות גדולות כמו חברת החשמל – שיעור ההיוון של התחייבויות אקטואריות לעובדים הוא של ריבית אג”ח ממשלתית לטווח ארוך. שיעור היוון זה כיום הוא כ-2% צמוד מדד. ואולם, הבנקים בישראל מודדים את ההתחייבויות האקטואריות שלהם לפי שיעור היוון צמוד מדד של 4%, בהתאם להוראות המפקח. חשוב להבין שלקביעה כזו בסגנון “המלך אמר”, שהיא שרירותית ומנותקת מנתוני השוק הנוכחיים, אין אח ורע בכללי חשבונאות מקובלים בעולם.

אף שאנו כבר נמצאים בסוף 2013, הנושא של אימוץ 19 IAS במערכת הבנקאות נמצא בערפול גדול. לאור חוסר ודאות זה, הבנקים אפילו אינם מדווחים למשקיעים על ההשפעה הצפויה של יישום התקינה החדשה ועתויה, כמו שנדרשות לעשות חברות ציבוריות. ההשלכה המעשית המשמעותיות ביותר נוגעת לבנקים לאומיודיסקונט, שלהם התחייבויות אקטואריות משמעותיות בגין הטבות לעובדים.

בבנק לאומי, למשל, יש לשיעור ההיוון שבו נעשה שימוש בחישוב ההתחייבות האקטוארית השלכות עצומות על הדו”חות. כך, בדו”חות 2012 דיווח לאומי כי ירידה של 1% בשיעור ההיוון של ההתחייבויות ארוכות הטווח לעובדים תגרום לגידול בסך ההתחייבויות של כ-1.9 מיליארד שקל. לפי שיעור היוון ריאלי של כ-2%, ההתחייבויות של בנק לאומי צפויות לגדול בכ-4 מיליארד שקל. ההשפעה בניכוי מס על ההון העצמי של לאומי היא כ-2.5 מיליארד שקל, כ-10% מהון הבנק. בדומה, דיסקונט דיווח בדו”חות הרבעון השלישי כי ההתחייבות בגין זכויות עובדים היתה גדלה בכ-840 מיליון שקל לפני מס, ובכ–540 מיליון שקל בניכוי השפעת המס.

הבנקים ייהנו מחוסר ההתאמה לישראל

ההשפעה על יחס הלימות ההון לפי הסטנדרטים החדשים צפויה להיות גדולה אפילו יותר: בהתאם לכללי באזל 3, הצפויים להיות מיושמים בבנקים בשנים הקרובות, לא יובאו בחשבון נכסי מסים נדחים מעבר לתקרה של 10% מההון העצמי. מאחר שלאומי ודיסקונט, למשל, נמצאים כיום בסף העליון של נכסי המסים הנדחים, הרי שהגידול בהתחייבות האקטוארית יקטין את הון הליבה שלהם באופן מלא.

להבדיל מ-IFRS, שיטת US GAAP, שנכתבה מטבע הדברים עבור השוק האמריקאי, עושה שימוש באג”ח קונצרנית באיכות גבוהה (AA). כפועל יוצא מכך, אם בנק לאומי יישם את US GAAP, הוא יוכל להשתמש בשיעור היוון גבוה יותר (כ-3% ריאלי), שיקזז בכמחצית את ההשפעות על ההון. במונחי השפעה על הון הליבה לפי באזל 3, מדובר בחיסכון של כ-2 מיליארד שקל, כ-8% מההון הנוכחי של הבנק.

בחודש שעבר נקבע בדיון של IFRIC, שהיא הוועדה לפרשנויות של IFRS, כי ההתייחסות לאג”ח קונצרנית באיכות גבוהה לצורך קביעת שוק עמוק, היא באופן אבסולוטי ולא באופן יחסי. כידוע, חברות הדירוג בישראל מדרגות את איגרות החוב בדירוג מקומי. כך, דירוג AA של S&Pמעלות שקול לדירוג בינלאומי של BBB עד BBB מינוס בלבד. נראה כי החלטה זו של IFRIC מרחיקה עוד יותר את הקביעה כי בישראל קיים שוק עמוק לאג”ח קונצרנית באיכות גבוהה. כלומר, גם אם המסקנה בעתיד תהיה כי קיים בישראל שוק עמוק, הרי שכל עוד אין בנמצא אג”ח קונצרניות באיכות דירוג בינלאומית גבוהה, שיעור ההיוון של ההתחייבויות האקטואריות בהתאם ל–IFRS ימשיך להיות לפי אג”ח של ממשלת ישראל.

להבדיל מהתקינה הבינלאומית, שהיא תקינה אוניברסלית, US GAAP נכתבה במקור רק בעבור חברות אמריקאיות, ולכן היא יוצאת בצדק מנקודת ההנחה הברורה כי בארה”ב קיים שוק עמוק לאג”ח קונצרניות באיכות גבוהה. האבסורד הוא שאם הבנקים בישראל יאמצו את התקינה האמריקאית, שלא נכתבה עבורם, הם יוכלו ליהנות מחוסר ההתאמה של התקינה הנ”ל לשוק הישראלי.

מעבר לחוסר ההתאמה המובנה של US GAAP למדינות אחרות, למעבר אפשרי של הבנקים ל-US GAAP ולא ל-IFRS צריכה להיות הצדקה מובהקת. המפקח נדרש לספק למשל מבחינה ציבורית סיבה טובה להבדל בין הבנקים בישראל לבנקים מובילים באירופה, כמו דויטשה בנק, HSBC, ברקליס ו-UBS, המיישמים את IFRS.

החלטה כזו חייבת להתמודד בין היתר עם שלושה מגה־כישלונות של החשבונאות האמריקאית בעשור האחרון: החל בקריסת אנרון, עבור ברוח הגבית למשבר הסאב־פריים וכלה בקריסה של ליהמן ברדרס. גם אם התקינה האמריקאית המבוססת כללים קלה יותר לאכיפה בראייה הצרה של הרגולטור, אין לשכוח כי היא הובילה לכישלונות קולוסאליים שלא היו אמורים להתרחש ב-IFRS.

הטור עסק בעבר על הצורך להפריד את הפיקוח על הבנקים מהתקינה החשבונאית שלהם מאחר שהערבוב בין שיקולי היציבות לבין הדו”חות הכספיים פוגע באמינות הדיווחית ובהשוואתיות מול חברות אחרות שניירות הערך שלהן נסחרים בבורסה, המתחרות על אותם מקורות מימון. לא רק שהבנקים בישראל, בניגוד לבנקים המובילים בעולם, אינם מיישמים סט אחיד וקוהרנטי של תקינה חשבונאית, אפילו לא באופן חלקי ביחס לתקינה האמריקאית, החשבונאות שלהם סותרת לעיתים את העקרונות הכי בסיסיים של המקצוע.

4 מיליארד שקל בחברת החשמל

מעל הכל, חשוב להבין כי להחלטה של המפקח על מעבר ל-US GAAP קיימות השלכות רוחביות מדאיגות ביותר שראוי לקיים לגביהן דיון ציבורי עמוק. מצב הדברים שבו רגולטורים מקבלים החלטות מפקד שונות וסותרות אינו בריא כלל ועיקר, במיוחד על רקע העובדה כי יתר הרגולטורים בישראל, לרבות המפקח על שוק ההון, התיישרו כבר ל-IFRS.

לצורך המחשה, די לציין כי באותה מידה יכול למשל רגולטור אחר, כמו רשות החברות הממשלתיות לבצע, או לפחות לשקול, מהלך דומה. במקרה כזה, יהיו לכך השלכות אדירות על חברת החשמל, שלה כידוע התחייבות אקטוארית עצומה: בדו”חות הרבעון השלישי חברת החשמל דיווחה כי כל גידול של 0.1% בשיעור ההיוון ישפיע לטובה על ההון שלה (בניכוי מס) בכ-390 מיליון שקל. כלומר, החלטה של רשות חברות הממשלתיות כי חברת החשמל תעבור ליישם את התקינה האמריקאית, שלפיה מתבצע ההיוון על בסיס אג”ח קונצרניות בדירוג AA, יוביל לגידול בהון של חברת החשמל של כ-4 מיליארד שקל. להחלטה כזאת יכולות להיות השלכות אדירות על היציבות של חברת החשמל ואף על הורדה בתעריף החשמל לצרכנים – אך היא עומדת בסתירה מוחלטת לעובדה שישראל מאמצת את התקינה הבינלאומית.