מתיחת רישום הפיצוי על ההתנתקות מאורנג’ תרמה 30% ל-EBITDA של פרטנר

אף שפרטנר קיבלה את מלוא הפיצוי על פרשת ההתבטאות של מנכ”ל אורנג’ העולמית עוד ב–2015, היא פורסת אותו עד לרבעון השני של 2017 ■ המהלך, שאינו טריוויאלי מבחינה חשבונאית, מטה כלפי מעלה את ה–EBITDA ודוחה לכאורה את תשלום המס על הפיצוי

ההתייחסות לאופן רישום הפיצוי המיוחד שקיבלה פרטנר בעבור הפסקת השימוש במותג אורנג’ בדו”חותיה הכספיים חשובה לצורך ניתוח הביצועים של פרטנר והשוואת הביצועים של חברות הסלולר השונות ברבעון הראשון של 2016 וברבעונים הבאים, במיוחד על רקע השחיקה המתמשכת ברווחיותן. אף שהפיצוי, בסך 90 מיליון יורו, התקבל עד לתום 2015, פרטנר פורסת בדו”חותיה הכספיים את ההכנסה בגינו עד לרבעון השני של 2017. לפריסה זאת יש השלכות ניכרות על הרווח התפעולי וה–EBITDA שלה לרבעון הראשון ויכולות להיות לה השלכות דרמטיות אף יותר ברבעונים הבאים.

פרטנר רשמה בדו”חותיה הכספיים ל–2015, את מלוא התקבול כהכנסה נדחית, שמופשרת לדו”ח רווח והפסד כהכנסה בקו ישר. כך, במהלך 2015 והרבעון הראשון של 2016, נרשמה הכנסה של 61 מיליון שקל ו–54 מיליון שקל בהתאמה, שמוצגת בדו”ח רווח והפסד מעל הרווח התפעולי בשורה נפרדת. יתרת ההכנסה הנדחית לתום 2015 ולתום הרבעון הראשון של 2016 הסתכמה ב–325 מיליון שקל ו–271 מיליון שקל, בהתאמה. ההכנסה של הרבעון הראשון 2016 מייצגת הפחתה בשיעור של 16.6% מיתרת הפתיחה של ההכנסה הנדחית – כלומר, משקפת קצב הפחתה של שישה רבעונים מתום 2015.

הפיצוי התקבל מקבוצת אורנג’ הבינלאומית בעקבות פרשת ההתבטאות של המנכ”ל, בשלושה שלבים: התשלום הראשוני (Initial Payment), בסך 15 מיליון יורו, שולם ביוני 2015 עם החתימה על ההסכם הפוטר את שני הצדדים מתביעות קיימות ועתידיות. התשלום השני (Continuation Payment), בסך 25 מיליון יורו, התבצע במהלך הרבעון השלישי של 2015, עם השלמת מחקר שוק התקשורת בישראל, והתשלום השלישי (Termination Payment), בסך 50 מיליון יורו, התקבל בסוף 2015, עם ההודעה של פרטנר על הפסקה סופית של ההסכם עם אורנג’ הבינלאומית, בהתאם לזכות שהוקנתה לה בהסכם.

פרטנר מנמקת את הדחייה בכך שבהתאם לנוסח ההסכם, ההכנסה צריכה להירשם כנגד עלויות שיתהוו לה בגין הוצאות שיווק ואחרות עד לרבעון השני של 2017. מדובר לכאורה בטיפול לא טריוויאלי – שהרי לא קיימת כאן בהכרח התחייבות לפי ההגדרה החשבונאית, המייצגת מחויבות ליציאה עתידית צפויה של הטבות כלכליות, להבדיל למשל מהכנסה מראש, שבה לחברה נוצרת מחויבות לספק ללקוח מוצר או שירות בעתיד.

חשוב להבין כי בעוד הנימוק של הקבלה בין ההכנסות להוצאות שובה את העין מהבחינה האינטואיטיבית, הרי שאין לו כשלעצמו כל ביסוס חשבונאי המצדיק רישום הכנסות נדחות – התחייבות. בכל מקרה, לנוכח העיקרון המנחה של החשבונאות להעדפת המהות הכלכלית על פני הצורה המשפטית, ניסוח של הסכמים שבמהותם קובעים את גובה הפיצוי והם תוצר של משא ומתן עסקי אינו זה שמכריע את הטיפול החשבונאי, אלא רק המהות העסקית של ההסכם.

מבחינה חשבונאית טהורה, כדי לדחות את הכרה בהכנסות, צריך למשל שפרטנר תיקח על עצמה מחויבויות מסוימות בהסכם ההיפרדות, כמו מחויבות להימנע מתחרות, או לדאוג לפרסם את המותג אורנג’ בישראל, או לתת שירותים מסוימים לקבוצת אורנג’ הבינלאומית. מעבר לכך שעלויות המיתוג מחדש לא בהכרח מגיעות לכדי הסכומים של ההכנסות שמופשרות, נראה שנסיבות אלה לא תואמות את המקרה של פרטנר. בהקשר זה, לפי ההסכם, דווקא אורנג’ הבינלאוימת היא זאת שמתחייבת לא להתחרות בישראל בתקופה מסוימת שלגביה לא ניתן גילוי. יש לציין כי אורנג’ הבינלאומית הכירה בדו”חותיה הכספיים בכל ההוצאה בסך 90 מיליון יורו ב–2015, ואף ניטרלה אותה מה–EBITDA.

דמי פינוי כמשל

מקרים שבהם מתקבל פיצוי חד־פעמי בגין הפרת חוזה או ביטול חוזה מטופלים מבחינה חשבונאית לרוב כרווח חד־פעמי. מקרה קלאסי כזה הוא תשלום של משכיר לשוכר בגין ביטול הסכם השכירות ופינוי הנכס, למשל כדי להכניס שוכר אטרקטיבי יותר מבחינתו. אף שמנקודת הראות של השוכר התקבול אמור לתמרץ אותו לצאת מהנכס ולפצות אותו על מציאת מיקום חלופי ועל השקעה מחודשת בשיפורים במושכר, הרי שהפיצוי נרשם מיידית כהכנסה, מאחר שאינו יוצר התחייבות מבחינה חשבונאית. דוגמה למקרה כזה התרחש במהלך 2015, כשקבוצת עזריאלי שילמה למשביר לצרכן דמי פינוי של 14.4 מיליון שקל בגין יציאתה מקניון עזריאלי בתל אביב. המשביר לצרכן רשמה פיצוי זה מיידית כהכנסה ברבעון הרביעי של 2015.

מקרים אחרים מתרחשים בעולם העסקי כשחברות פורעות אג”ח באמצעות כספי הנפקת אג”ח חדשות – אף שלכאורה יש היגיון בהמשכיות, הרי שיש להכיר מיידית ברווח/הפסד מפדיון מוקדם שנוצר בגין סילוק מלא של ההתחייבות הפיננסית הקודמת מול בעלי החוב הקודמים. התקינה החשבונאית הבינלאומית (ה–IFRS) מתירה כחריג לפרוס את הרווח/הפסד מפדיון מוקדם בגין התחייבות פיננסית מוחלפת, מתוך תפישה של המשכיות, רק כשמדובר בהחלפה עם אותו מחזיק וככל שמדובר בשינוי תנאי ההתחייבות הפיננסית שאינו בגדר שינוי ניכר.

בכל מקרה, לפריסת ההכנסה יש השלכות ניכרות על התוצאות של פרטנר. כך, למשל, ללא הכנסה זו הרווח התפעולי של פרטנר ברבעון הראשון של 2016 היה מסתכם באפס, בדומה לפלאפון שגם היא התקרבה לרמת רווחיות תפעולית אפסית. כמו כן, לפריסת ההכנסה קיימת השפעה ניכרת גם על ה–EBITDA, שהיא המדד המרכזי שלפיו מוערכות ומתומחרות חברות הסלולר. לדוגמה, ברבעון הראשון של 2016 תרמה הפריסה (להבדיל מרישום מלוא הפיצוי כהכנסה ב–2015) כ–32% ל–EBITDA הרבעונית של פרטנר.

מבחינת שיעורי הרווחיות, הרי שבנטרול הכנסה זו בחישוב היחס של EBITDA להכנסות אצל פרטנר הסתכם בכ–17%, בדומה לפלאפון, שבה יחס זה היה ברבעון הראשון של 2016 כ–16% בלבד. סלקום, מנגד, מצליחה להציג רווח תפעולי ושיעורי רווחיות תפעוליות גבוהים יותר – 101 מיליון שקל ו–23%, בהתאמה.

פרטנר אינה מספקת בדו”חותיה הכספיים פרטים ספציפיים על עלויות המיתוג מחדש. השוואה פשטנית של דו”חות הרבעון הראשון של 2016, בהתעלם מהשפעות עקיפות, מלמדת כי עלויות השיווק והמכירה של פרטנר הסתכמו ב–127 מיליון שקל, עלייה של 30 מיליון שקל, ביחס לרבעון המקביל אשתקד. לא ניתן להסיק ממה נובע בדיוק הגידול הזה, אבל בכל מקרה הוא אינו מכסה לכאורה באופן מלא את ההכנסות מפריסת הפיצוי ברבעון הראשון שהסתכמו כאמור ב–54 מיליון שקל.

בראייה של הערכת שווי, הטיפול החשבונאי בפיצוי מחייב התאמה הן של ה–EBIDTA והן של ההתחייבות בגין ההכנסה הנדחית: יתרת ההכנסה הנדחית מייצגת התחייבות בשווי אפס, וההכנסה שנפרסה אינה חלק מהרווח המייצג של החברה, ולכן אין להכלילה ב–EBIDTA המייצג. כמו כן, במקביל יש לבחון התאמה של ה–EBIDTA המייצג בגין הוצאות השיווק העודפות של פרטנר ברבעון הנובעות ממיתוג מחדש של הפעילות.

שאלת המס

בלי להיכנס לרכיבים השונים של הפיצוי – לרבות אם חלק ממנו צריך להיות מיוחס למשל לסילוק תביעות עבר או עוגמת נפש, קשה להבין מהמידע בדו”חות הכספיים של פרטנר את הנימוקים לפריסת ההכנסה, וייתכן כי היא נובעת מהתניה כלשהי אחרת שהוכנסה על ידי אורנג’ הבינלאומית שלא ניתן לה גילוי מלא בדו”חות. כמו כן, לא ניתן להתעלם מהאינטרס הדיווחי של פרטנר, שהרי ככל שהפיצוי היה נרשם בבת אחת ברבעון הרביעי של 2015, הוא היה ככל הנראה נתפש כחד־פעמי ומנוטרל לצורך חישובי הרווחיות.

אלמנט נוסף שעשוי להיות מושפע מהטיפול החשבונאי נוגע לשאלת המס. בהיעדר קביעות מפורשות בנושא לצורכי מס, סביר להניח כי שלטונות המס ממסים את הפיצוי בהתאם לטיפול החשבונאי בו. כפועל יוצא להחלטה החשבונאית של פריסת הפיצוי יכולות להיות גם השלכות בדמות דחיית תשלום המס. בלי להיכנס לנאותות הטיפול החשבונאי, לא ניתן להתעלם מכך שבמקרה מיוחד זה, להבדיל מהמצב הרגיל, אינטרס המיסוי עשוי דווקא לעלות בקנה אחד עם האינטרס הדיווחי ולא לנטרל אותו, כפי שמקובל בדרך כלל.

בכל מקרה, התגברות התחרות בין חברות הסלולר השונות וצפי להמשך השחיקה ברווחיות ברבעונים הבאים שעלולה להוביל לרווחיות תפעולית שלילית, יוצרים צורך בהתייחסות זהירה לפריסת ההכנסות לצורך ניתוח שווי המניות וההשוואה בין ביצועי החברות השונות בתחום. לצורך כך גילוי נפרד על העלויות התוספתיות בגין המיתוג מחדש חיוני למשקיעים לצורך תמחור המניה, במיוחד על רקע קיטון אפשרי בהן ברבעונים הבאים.