שעת המבחן של הביקורת החשבונאית

המעבר החד של כללי החשבונאות ל-IFRS הותיר מאחור את הביקורת על הדו”חות הכספיים. הסיבה לכך נעוצה בשני המאפיינים הבולטים ביותר של השפה החדשה: היותה תקינה מבוססת עקרונות שיישומה נתון לפרשנויות ולשיקול דעת, והתבססותה על השווי ההוגן.

כל סטודנט למינהל עסקים לומד את העיקרון הבסיסי לפיו הדו”חות הכספיים, על כל השיטות והאומדנים המיושמים בהם, הם מצגי ההנהלה ונמצאים באחריותה הבלעדית. תפקידו של רואה החשבון מסתכם במתן חוות דעתו עליהם. אלא שבפועל, גבולות אלה מטושטשים ובמקרים רבים רואה החשבון המבקר הוא גם זה שמייעץ להנהלה כיצד להכין את הדו”חות, ולעתים קרובות אף עורך אותם בעצמו.

הדבר דומה לאדם המשמש גם כסנגור וגם כשופט באותו המשפט. מציאות זו נוחה מאוד לשני הצדדים: הדבר מאפשר להנהלה לא להשקיע משאבים ומאמץ, ולרואי החשבון לבסס את מעמדם מול הלקוח ואף להעניק לו מוצר בעל ערך מוסף, שהרי הביקורת עצמה אינה נתפשת ככזו.

אבל מה שהיה אפשרי בעבר נהפך לבלתי אפשרי בעידן ה-IFRS, שמתבסס על שיקול הדעת של ההנהלה. הבעיה היא שלהנהלות כיום אין בדרך כלל את היכולת או הרצון לקבוע מהו הטיפול החשבונאי הראוי. לתוך הריק שנוצר בתקופת המעבר נכנסו משרדי ראיית החשבון הגדולים והכתיבו גישות ופרשנויות שונות. אחד מתוצרי הלוואי הוא שבדו”חות ה-IFRS כיום ייתכנו אירועים כלכליים זהים לחלוטין, שהטיפול החשבונאי שונה רק מכיוון שהם מבוקרים בידי משרדי רואי חשבון שונים.

נקודת האור במישור זה היא מהלך רגולטורי בעל שלוש צלעות שייכנס לתוקף ב-2009. הצלע הראשונה היא אימוץ חלקי של ה-SOX, שידרוש בין היתר מכל החברות הציבוריות לספק הצהרות חתומות בידי המנכ”ל וסמנכ”ל הכספים בדבר נכונות הדו”חות הכספיים. הצלע השנייה הן התקנות החדשות בדבר אי תלותו של רואה החשבון, שיגבילו את השירותים אותם הוא יכול להעניק לחברה המבוקרת, לרבות בהקשר של כתיבת חוות דעת מקצועית לחברה המבוקרת. הצלע השלישית היא הדרישה של רשות ני”ע להפרדה בין העריכה של הדו”חות הכספיים לבין הביקורת עליהם.

כדי שהמהלך יוביל לשינוי אמיתי בהתייחסות לדוחו”ת הכספיים צריך לאכוף אותו כפי שמקובל בארה”ב, גם אם הדבר כרוך בגידול משמעותי של עלויות הדיווח. אך גם ההתמקדות של רואה החשבון בביקורת לא תספיק במסע ההצלה. כדי לשמור על האפקטיוויות של הביקורת כתו איכות עבור הנתונים הכספיים בעידן ה-IFRS יש לבצע שינוי קונספטואלי עמוק: צריך להכיר בכך שביקורת חשבונאות של שווי הוגן צריכה להתמקד בבדיקת הנחות ואומדנים, והיא שונה לחלוטין מביקורת חשבונאית של עלות, שמתמקדת בספירת המלאי.

חשוב להדגיש, מדובר בבעיית ביקורת כלל עולמית שככל הנראה תוביל בסופו של דבר לשינוי במקצוע ראיית החשבון. כדי להתחיל את השינוי הקונספטואלי יש לבחון אימוץ גורף של תקני ביקורת בינלאומיים והסדרת התחום של מעריכי השווי, אשר פרוץ כיום לחלוטין.