אחת ההתמודדויות הקשות של החשבונאות נוגעת לכשל הטמון בכך שנוח לחברות וליועציהן המשפטים לטעון שלא ניתן לבצע אומדן מהימן להתחייבות לא ודאית ובכך להימנע מהכרה בהפרשה בגינה בנוסף לאי לקיחת אחריות. בעקבות הזיהום במפרץ מקסיקו, הכירה BP בדוחות הרבעון השני שפורסמו לאחרונה, לצד העלויות לתיקון, בהפרשה של כ-18 מיליארד דולר, המתייחסת במונחי ערך נוכחי למחויבות שלה בהתאם לסיכום עם הממשל האמריקאי להפקיד 20 מיליארד דולר בקרן תביעות ושיקום. יש לציין כי בדוחות הרבעון הראשון לא הוכרה התחייבות כלשהי למרות שפורסמו שבוע לאחר שהחל הזיהום, מאחר ואירוע המחויבות התרחש אחרי תאריך המאזן.
BP מדווחת כי אינה יכולה לאמוד באופן מהימן מחויבויות נוספות בקשר לתביעות וקנסות עתידיים העשויים להיות עצומים, כך שההון העצמי לתום הרבעון השני (86 מיליארד דולר) עלול להטעות. סביר להניח כי אילולא הסיכום עם אובמה, הרי שגם ההפרשה שבוצעה לא היתה מוכרת על רקע אי ודאות. השוק שכמובן מתמחר את הנזק, מחק עד לפרסום הדוחות כמעט 70 מיליארד דולר מהשווי לפני המשבר.
בכדי להילחם בתופעת ”הראש הקטן”, נקבע ב- IFRS כי רק במקרים נדירים לא ניתן לאמוד את הסיכויים ו/או הסכומים באופן מהימן- בגדר, אם עו”ד אומר שאינו יודע להעריך – החליפו אותו. אין ספק שקל יותר לבצע אומדנים על אוכלוסיה של פריטים הומוגניים כפי שהדבר בא לידי ביטוי בהפרשה לאחריות הנמדדת בהתאם לניסיון העבר. אפילו טויוטה דיווחה בדוחות לשנה שהסתיימה בתום מרץ 2010 שאושרו בתום יוני, כי מעבר להפרשה הרגילה לאחריות, פיתחה לאור הנסיבות, מודל אמידה להפרשה בגין RECALL שגרמה לקיטון של כ-1.1 מיליארד דולר ברווח לפני מס.
פריבילגיית הכניסה לקטגוריית אי האמידה, שמורה כיום בפרקטיקה בעיקר לתביעות יצוגיות ומצבים מיוחדים: כך נעשה ב-BP וכך נוהגות חברות התקשורת והדלק בארץ. המשמעות היא, שדווקא החשיפות הגדולות אינן מקבלות ביטוי, כאשר רואי החשבון משתמשים ב”פטנט” של הפניית תשומת לב לאי הודאות! פז לדוגמה, מכירה מצד אחד בהפרשה לשיקום תחנות דלק בהן נמצאו מי תהום מזוהמים וקרקעות מזוהמות של כ-32 מיליון שקל, אך מנגד לא יודעת להעריך את סיכויי תביעות הקישון שהיקפן מגיע לכ-800 מיליון שקל! על אף התמרמרות הבנקים ועורכי הדין שלהם, המפקח על הבנקים שחייב את הבנקים לפני מספר שנים לאמוד את הסיכויים והסכומים של כל התביעות, כולל חלק מהייצוגיות, הוכיח שהדבר אפשרי.
בכל מקרה אחר, בכדי להימנע מהכרה בהפרשה, יש לקבוע שאין מחוייבות, או לחלופין לאור המודל הדיכוטומי הקיים כרגע – שהתשלום אינו צפוי. טבע לדוגמה הנתבעת על ידי פייזר על הפרת זכויות הפטנט בעקבות הגרסה הגנרית שלה לתרופת הפרוטוניקס, לא הכירה ברבעון השני בהפרשה, מאחר ואינה צופה כי תידרש לשלם, למרות שסביר כי היתה מוכנה לשלם סכום מהותי בכדי להיפטר מהמחוייבות. 280
יש הבדל גדול בין אי ציפייה לבין אי אמידה, גם אם המונח ”צפוי” המוגדר ב -IFRS כ”סביר יותר מאשר לא”(51% )חשוף לשינויים. פסק הבורר במקרה של הוט לעניין התמלוגים לאקו”ם, שניתן בחודש שעבר, העיד על מחויבות שנוצרה כבר בעבר ולכן YES למשל הכירה בהפרשה בדוחות הרבעון השני שפורסמו לאחריו. אך הסיפור הבא מ -2009 ממחיש זאת טוב יותר: יומיים בלבד לאחר פרסום דוחות הרבעון השני של המשביר לצרכן, בהם נמנעה מלהכיר בהפרשה על סמך חוות דעת משפטית, הודיעה כי תכיר בהפרשה של 10 מיליון שקל בעקבות דחיית בקשתה לביטול פסק הבורר!