אימת רואי החשבון: כך מדווחים על שוחד בשיכון ובינוי?

דו”חות שיכון ובינוי מעידים לכאורה על מודעות הדירקטוריון ורואה החשבון שלה לתשלומים בלתי־חוקיים בחו”ל – מה שמכניס אותם למלכוד ■ גם בי־קום, שנסחרת בארה”ב, עלולה להסתבך ככל שהחשדות לגבי החברה הבת בזק יתבררו מוצדקים

המעצר של בכירי שיכון ובינוי, מבקר הפנים ורואה החשבון בהקשר של תשלומי שוחד לכאורה בחו”ל של החברה הנכדה SBI, שפועלת בתחום התשתיות באפריקה, והחקירות בשפיר הנדסה לגבי תשלומי שוחד במסגרת הפעילות ברומניה, מגיעים בתקופה של סגירת “פתחי המילוט” של רואי חשבון בחברות הציבוריות מאחריות לעבירות על החוק. אף שעבירה אינה סוגיה חשבונאית, כללי הביקורת המודרניים בעולם יכולים להטיל אחריות לגביה גם על רואי חשבון — ולא מותירים זאת רק לקברניטי החברות. גם בעולם ראיית החשבון הזמנים השתנו.

צריך להתחיל בכך שכמעט בלתי־אפשרי לזהות תשלומי שוחד בדו”חות כספיים, מאחר שהם בדרך כלל קטנים ביחס לכלל ההוצאות, מוצגים בסעיפי הוצאות לגיטימיים ונבלעים בהם. באופן כללי, מאחר שתשלום שוחד אינו מוכר כהוצאה לצורכי מס, הרי שמבחינה חשבונאית ככל שהוא קיים — הוא צריך “לקפוץ” בביאור על המס התיאורטי, שמסביר את הפערים בין הרווח החשבונאי להכנסה החייבת לצורכי מס.

הקוריוז הוא שככל שדו”חות המס שמגישות החברות לרשויות הרגולטוריות בכל מדינה הם נאותים, עליהם לנטרל את תשלום השוחד — ולמעשה לכלול הודאה רשמית באשמה.

הכביסה המלוכלכת של שיכון ובינוי

הוצאה שנתית של 8–20 מיליון שקל

הביאור על המס התיאורטי של שיכון ובינוי במשך השנים כולל פער של 2–5 מיליון שקל בשנה, שמשמעותו הוצאות לא מוכרות נטו של 8–20 מיליון שקל בשנה. שיכון ובינוי לא מפרטת את אופיין המדויק של ההוצאות, אבל ניתן להניח שככל שהתבצעו תשלומי שוחד — הם נכללים או לפחות אמורים להיכלל במרכיב זה.

גילוי מעניין שנכלל בדו”חות שיכון ובינוי במסגרת ביאור העלויות הוא כי חברות מאוחדות מסוימות הפועלות בחו”ל לא קיבלו קבלות או מסמכים בגין הוצאות מסוימות ששולמו מתוך הכנסותיהן בקשר לעבודות שביצעו, וכי הוצאות אלה אושרו על ידי הנהלותיהן ועל ידי בעלי מניותיהן — ונכללו בדו”חות על בסיס אישור זה. גילוי זה הוא לכאורה בגדר שפה מכובסת לתיאור אפשרי של תשלומי שוחד, שמעידה על כך שדירקטוריון והנהלת שיכון ובינוי, וגם מן הסתם רואי החשבון, היו מודעים לכך.

ככל שזהו מצב הדברים, הוא מכניס את כל הגורמים המעורבים האלה לתסבוכת, שהרי בדרך כלל האחריות שלהם נעצרת בשאלה אם היו מודעים או צריכים היו להיות מודעים לתשלומי השוחד. דוגמה לשאלה כזאת מרחפת בשנים האחרונות מעל המעורבות של כמה בנקים ישראליים גדולים בפרשות העלמות מס של לקוחות אמריקאים.

יש לציין כי התפישה המודרנית, שבאה לידי ביטוי בתקינת הביקורת, היא כי הכשרתו של רואה החשבון המבקר, ניסיונו והבנתו את החברה והענף, מספקים לו בסיס להכרה כי פעולות מסוימות עשויות להיות אי־קיום של הוראות חוק ורגולציה.

בנקודת המוצא מצופה מהחברה, כחלק מנוהלי הבקרה הפנימית בעניין בקרת־העל, שיהיו לה נוהלים פנימיים ובקרות מספיקות שיזהו בין השאר את המקרים של תשלומי שוחד. במסגרת ה–ISOX (בקרה פנימית על הדיווח הכספי), שמיושם בישראל בעשור האחרון לגבי חברות ציבוריות, רואה חשבון נדרש לתת חוות דעת על אפקטיביות הבקרות הפנימיות בחברה, ולפיכך חובתו לבדוק אם מערכת הבקרות מספקת מענה הולם לחברה, וגם אם הבקרות הקיימות מיושמות בצורה אפקטיבית. ככל שרואה חשבון מזהה ליקויים בבקרות אלה, או שהן לא מספיקות או לא אפקטיביות — הרי שמחובתו להתריע על כך לדירקטוריון כליקוי משמעותי או כחולשה מהותית — שמדווחת גם לציבור. חשוב להדגיש כי גם כשמדובר בחברה נכדה פרטית, בהנחה שהיא מהותית לקבוצה, רואי החשבון של החברה האם הסופית אינם פטורים מאחריות.

מבחינה פרוצדורלית, גם אם ניתנה בעבר בעת פרסום הדו”חות חוות דעת חלקה על אפקטיביות הבקרות הפנימיות וכעת התגלה כי נוהלי הבקרה הפנימית אינם אפקטיביים — הרי גם אם המספרים בדו”חות לא מתוקנים, הנהלת החברה ורואה החשבון צריכים לבדוק אם עליהם לתקן את חוות הדעת החלקה שנתנו בעבר על אפקטיביות הבקרות הפנימיות, ולציין כי יש בבקרות באותה עת חולשה מהותית.

אחריות חדשה

יש לציין כי כבר בשלב תכנון הביקורת רואי חשבון מחויבים לבחון את השפעת הסביבה העסקית שבה פועלת החברה, לזהות את הסיכונים המובנים בפעילות, להכיר את סביבת הבקרה הפנימית שלה — כולל בעניין הונאות ותרמיות — ובהתאם לתכנן את הביקורת. לצורך המחשה, ניתן היה לצפות שתכנון נכון של הביקורת בחברה שפועלת באפריקה ומדווחת על תשלומים ללא מסמכים, יחייב את העמקת הביקורת דווקא בנקודות אלה.

מעבר לכך, באיחור של עשור וחצי, פורסם בשנה שעברה תקן ביקורת מס’ 123 של לשכת רואי חשבון בישראל, שייכנס לתוקף החל בדו”חות 2018, בנוגע להתייחסות להוראות חוק ורגולציה במסגרת ביקורת הדו”חות. התקן הישראלי מבוסס על תקן ISA 250 של הפדרציה הבינלאומית של רואי חשבון (IFAC).

התקן מתייחס לקטגוריית אחריות “חדשה”, שנוגעת להוראות חוק ורגולציה שלא משפיעות אמנם ישירות על הסכומים בדו”חות הכספיים — אבל לקיומן עשויה להיות השפעה מהותית על ההיבטים התפעוליים של העסק, על היכולת שלו להמשיך בעסקים ועל יכולתו להימנע מעיצומים מהותיים.

ישראל בלי הלשנה

אחריות רואה חשבון בהקשר זה מוגבלת לביצוע נוהלי ביקורת ספציפיים, שעשויים לסייע בזיהוי פעולות של אי־קיום אותן הוראות חוק ורגולציה — שעשויה להיות להן השפעה מהותית על הדו”חות הכספיים ועל המשתמשים בהם. נוהלי ביקורת אלה כוללים קיום בירורים עם הדירקטוריון וההנהלה, לרבות ועדת מאזן, וכן קיום בירורים לגבי תכתובות עם הרשויות הרלוונטיות בנוגע לרישוי או לרגולציה.

נוהלי הביקורת גם כוללים קיום בירורים בנוגע לזיהוי או חשד לאי־קיום הוראות חוק ורגולציה עם רואי חשבון אחרים של חברות מאוחדות או כלולות, שיש להן השפעה מהותית על הדו”חות הכספיים המאוחדים. במקרה של זיהוי אי־־קיום הוראות או חשד לכך, רואה חשבון נדרש — מעבר להשפעה על חוות דעתו, כשמדובר באי־קיום שנעשה במתכוון והוא מהותי — לדווח מיידית לדירקטוריון ולבחון פרישה מההתקשרות אם החברה והדירקטוריון לא נעתרים לבקשותיו.

בלי להיכנס לבעייתיות הטמונה בכך שלא מיושמת בישראל התקינה הבינלאומית בביקורת באופן גורף, מה שמוביל בין השאר לכך שחברות ישראליות שמבקשות להיסחר בבורסות מפוקחות באירופה נדרשות לבצע התאמה של הביקורת — אין זהות מוחלטת בין התקן הישראלי לבינלאומי. שני השינויים העיקריים שהוכנסו בתקן הישראלי הם אי־תחולה של נוהלי הביקורת בקטגוריה “החדשה” על תאגידים פרטיים, והשמטת סעיף “הלשנה” שמפנה לדרישות חוקיות ודרישות אתיקה.

מעבר לשאלה המשפטית בנוגע לחובתו של רואה חשבון מכוח החוק בישראל לדווח החוצה לרשויות על הפרות חוק — לרבות מכוח החוק לאיסור הלבנת הון — הרי עצם הדרישה לדווח לדירקטוריון עשויה להטיל דה־פקטו אחריות דיווח לרשויות על הפרת חוק, ככל שלא הצליחו למנוע אותה, בין השאר לאור חובת האמונים של הדירקטורים. מה גם שהפרת חוק, בלא קשר להיבט הכמותי, היא לכאורה בגדר אירוע מהותי שמחייב בדיווח לפי חוק ניירות ערך.

בי־קום: תסבוכת אמריקאית פוטנציאלית

בהקשר זה יש לציין כי בהתאם לחוק ניירות ערך האמריקאי ולתקינה האמריקאית בביקורת, רואה חשבון נדרש לדווח החוצה לאחר שגילה כי יש בעיה חוקית עליה דיווח לאורגנים בחברה וליו”ר הדירקטוריון, כשהוא סבור שהיא לא טופלה כהלכה.

מקרה מעניין בהקשר זה היא בזק, שנושאי משרה ובעל השליטה בה נמצאים תחת חקירות. אף שבזק נסחרת בבורסה של תל אביב, וכפופה לרגולציה ולתקני ביקורת בישראל — הרי שהחברה האם הציבורית שלה, בי־קום, נסחרת בארה”ב. כפועל יוצא, הרגולציה של רשות ניירות ערך האמריקאית בדבר Illegal Acts וכללי ביקורת של ה–PCAOB (גוף הפיקוח על רואי החשבון בארה”ב) חלים על בי־קום ועל רואי החשבון שלה.

מעבר לנוהלי בקרה פנימיים, שנדרשים לזהות במיוחד עסקות בין צדדים קשורים, שאותם רואה החשבון נדרש לבקר ולתת חוות דעת על נאותות הבקרה הפנימית — שמתחדדים מאוד בהקשר של תשלום התמורה המותנית הבעייתי לבעל השליטה — התסבוכת עשויה להגיע לכאורה מחוקי FCPA (Foreign Corrupt Act) האמריקאיים שנוגעים לתשלומי שוחד לפקידי מימשל, ככל שהם חלים על בי־קום. המשמעות היא שככל שהחשדות בנוגע לתשלומי שוחד של בזק לפקידי ממשלה בישראל יתבררו מוצדקים, הדבר עלול לסבך גם את קברניטי בי־קום ורואי החשבון שלה.

לאחריות יש ראש

הצניחה במניית שיכון ובינוי בעקבות החקירות, שאף הובילו את חברת הדירוג מעלות להכניס אותה לרשימת המעקב, ממחישה עד כמה סוגיית הציות היא קריטית מבחינת טובת החברה ובעלי מניותיה. מה שמדגיש יותר מכל את חובת הציות של הדירקטורים ורואי החשבון של החברה הוא שהטיעון של חוסר מהותיות לחברה אינו רלוונטי כשמדובר בהפרת חוק.

המקרים האחרונים מלמדים כי הגורמים הרלוונטיים — לרבות רואה החשבון בחברה האם הציבורית הסופית — לא יכולים עוד להתחמק בקלות מאחריות לבעיות ציות בחברות המוחזקות המרכזיות שלה. גם אם הן פועלות במדינות מתקדמות פחות.