החברה לישראל תפסיד 440 מיליון דולר ברבעון הרביעי בגלל קנון

החברה לישראל צפויה לרשום בדו”חות 2014 את חברת קנון, שהוקמה כחלק מפיצול עסקיה, לפי שווי השוק ביום המסחר הראשון בארה”ב ■ לאומי יפסיד של 300 מ’ ש’ – 1% מהתשואה השנתית

החברה לישראל צפויה לרשום בדו”חות השנתיים ל–2014, שיתפרסמו בעוד כחודשיים, הפסד של כ–440 מיליון דולר מירידת ערך של חברת קנון, שהוקמה ונרשמה למסחר כחלק מפיצול אחזקותיה של החברה לישראל. ההפסד החשבונאי צפוי לנבוע מהפער בין שווי השוק של קנון ביום המסחר הראשון בארה”ב, שהיה כ–960 מיליון דולר, לבין הערך של קנון בספרים, שהיה לפי דיווחי החברה לישראל 1.4 מיליארד דולר בסוף ספטמבר 2014.

במסגרת הפיצול העבירה החברה לישראל לידי קנון את האחזקה בחברות איי.סי פאואר, קורוס,צים, טאואר ואיי.סי גרין, בתוספת 100 מיליון דולר במזומן. לאחר מכן חילקה לבעלי מניותיה, את מניות קנון כדיווידנד בעין, כשבמקביל נרשמו מניות קנון למסחר בניו יורק ובתל אביב. בסופו של המהלך, נותרו בחברה לישראל האחזקות הסחירות בכיל ובבזן, לצד החוב הפיננסי ברמת הסולו.

פיצול אופקי, באמצעות דיווידנד בעין, שנעשה במטרה למתן את הדיסקאונט על המניה, הוא תמונת ראי לצירוף עסקים שמטרתו לייצר סינרגיה בין פעילויות שונות. העיקרון המנחה של ה–IFRS לרישום דיווידנד בעין בחברה המחלקת הוא דווקא על בסיס שווי הוגן — כאילו הנכס המחולק נמכר לגופים חיצוניים תוך רישום רווח־הפסד בגינו, והתמורה שהתקבלה שולמה כדיווידנד לבעלים.

עם זאת, עיקרון זה אינו בהכרח חל במקרים שבהם קיים בעל שליטה. בישראל, לאור מבנה השליטה בחברות הציבוריות, פיצולים אופקיים מטופלים בדרך כלל דווקא לפי ערכים בספרים. מדיניות חשבונאית זו תואמת את התפישה שמדובר בשינוי טכני מבחינת האחזקות של בעל השליטה, והיא דומה במהותה למצב ההופכי של צירוף עסקים תחת אותה שליטה, שמטופל אף הוא לפי ערכים בספרים. כך, למשל, קבוצת דלק טיפלה לפי ערכים בספרים בחלוקת המניות של דלק נדל”ן ב–2009 כדיווידנד בעין, שבוצעה לאור הרצון של בעל השליטה, יצחק תשובה, להתמודד עם הסדר החוב שלא במסגרת קבוצת דלק.

אסיפה גורלית

ההפסד הצפוי לחברה לישראל נובע מכך שהחברה תידרש ככל הנראה בהתאם ל–IFRS לסווג את קנון במאזן לתום 2014 כקבוצת מימוש מוחזקת לחלוקה. בסיס המדידה של קבוצת מימוש מוחזקת לחלוקה, שזהה לזה של קבוצת מימוש מוחזקת למכירה, הוא הנמוך מבין ערכה בספרים לבין שוויה ההוגן בניכוי עלויות מכירה. הרציונל מאחורי בסיס המדידה של נכס מוחזק למכירה, שדומה לטיפול החשבונאי במלאי בשינויים המחויבים, הוא שמימושו יתבצע רק באמצעות מכירה ולא שימוש.

סיווג נכס כמוחזק לחלוקה לבעלי המניות ב–IFRS מתבצע כשהחברה מחויבת לחלוקה, כך שהשלמתה צפויה ברמת ודאות גבוהה בתוך שנה. נראה כי לאור אישור החלוקה על ידי אסיפת בעלי מניות מיוחדת ב–31 בדצמבר, מצב דברים זה מתקיים בחברה לישראל כבר לתום 2014 — אף שיום ה–EX והחלוקה בפועל התרחשו כשבוע מאוחר יותר.

הבעיה נובעת מהמחיר שלפיו נסחרה קנון ביום המסחר הראשון שלה בארה”ב, 6 בינואר 2015, שהיה כ–960 מיליון דולר. בהתאם ל–IFRS, אף שקנון לא נסחרה ביום האחרון של 2014, הרי שלפי היררכיית שווי הוגן קיימת העדפה ברורה להשתמש במחיר השוק של קנון במועד הקרוב ביותר ליום המאזן, על פני הערכות שווי מבוססות אומדנים ליום המאזן. ב–IFRS אין זה מקובל, כפי שהיה נהוג בישראל בהפרדת רכיבי חבילה, לאור התנודתיות הרבה במחיר המניה, למצע את מחיר השוק בשלושת ימי המסחר הראשונים.

גם אם נתעלם מעלויות הפיצול והרישום למסחר, הרי שמחיר השוק הנמוך יחסית של קנון ביום המסחר הראשון בארה”ב מגלם הפסד מירידת ערך של כ–440 מיליון דולר, לעומת ערכה בספרי החברה לישראל לתום ספטמבר 2014. ההפסד הזה אמנם לא מביא בחשבון את תוצאות קנון ברבעון הרביעי של 2014, אבל אלו לא צפויות לשנות את התמונה, שהרי מדובר ב”שיפטינג” בינן לבין ההפסד האמור. כמו כן, לאור העובדה שקיימים בחברה לישראל הפסדי הון מועברים גדולים בעבר, שלא נרשמו בגינם נכסי מסים נדחים, הרי שככל שייווצר הפסד לצורכי מס בגין החלוקה, ההנחה היא שלא יירשם בגינו נכס מס נדחה.

בדו”ח הפרופורמה של הפיצול דיווחה החברה לישראל כי כתוצאה מהחלוקה החברה צופה לזקוף לדו”ח רווח והפסד קרנות הון של כ–71 מיליון דולר. רישום הכנסה זה יתרחש, ככל הנראה, רק ברבעון הראשון של 2015 עם החלוקה בפועל, ולכן לא יקזז את ההפסד ב–2014 האמור לעיל. מימוש קרנות הון במקרה זה הוא אמנם גישה חשבונאית סבירה, אבל לא ניתן להתעלם מכך שבקבוצת דלק, שבה היו קרנות הון בחובה בגין דלק נדל”ן, ננקטה בזמנו גישה שלא הפשירה את קרנות ההון, שהועברו ישירות לעודפים.

להפסד הזה מירידת ערך קיימת משמעות פחותה יחסית לגבי החברה לישראל, שכחברת אחזקות פעילותה מנותחת על בסיס שווי השוק של אחזקותיה (NAV). מעבר לכך, להפסד לא אמורה להיות השפעה על סך הונה בעקבות הפיצול, שאמור לקטון כבר בתום 2014, גם כנגד יצירת התחייבות בגין הדיווידנד כלפי בעלי המניות. על פי דו”ח הפרופורמה, הדיווידנד בעין והדיווידנד הנוסף במזומן של 200 מיליון דולר היו מקטינים את ההון ששייך לבעלי המניות של החברה לישראל לתום ספטמבר 2014, מ–2.1 מיליארד דולר ל–722 מיליון דולר בלבד.

עיוות חשבונאי

להפסד הזה יש משמעות רבה דווקא עבור בנק לאומי, שמטפל באחזקתו בחברה לישראל (כ–18%) לפי שיטת השווי המאזני. חלקו של לאומי בהפסד הוא כ–300 מיליון שקל — כ–1% במונחי תשואה להון שנתית של הבנק. לאומי רושם את חלקו בתוצאות החברה לישראל בפער זמן של רבעון, מאחר שהבנק נדרש לפרסם את דו”חותיו לפני החברה לישראל. עם זאת, לאומי ככל הנראה יידרש לרשום את חלקו בהפסד זה כבר בדו”חות 2014, בדומה לרווח שרשם ברבעון השלישי בגין חלקו בהסדר החוב בצים, מאחר שמדובר באירוע חריג (דיווידנד בעין) שניתן לכימות.

בדו”ח הפרופורמה מציינת החברה לישראל כי הדיווידנד שמחולק במהלך הפיצול, מקורו בדיווידנד ממפעל מאושר שחייב במס של 15% (כנראה בגין כיל), שבגינו יצרה בעבר התחייבות מסים נדחים. כמו כן, החברה לישראל, שכתוצאה משרשור הדיווידנד מהמפעל המאושר לבעלי מניותיה, שבעקבותיו תשורשר אליהם גם חבות המס בגינו, צופה לרשום הכנסת מס על בסיס מכפלת 15% בשווי השוק הממוצע של קנון בשלושת ימי המסחר הראשונים בבורסה בתל אביב.

הכנסת המס הזאת צפויה להקטין את ההפסד הכולל שתרשום החברה לישראל בגין הפיצול, אבל ככל הנראה לא תסייע בידי לאומי, שהרי חבות המס עוברת אליו בעצם קבלת הדיווידנד מהחברה לישראל. לצורך תשלום מס זה על ידי בעלי המניות, ובכללם לאומי, חולק במקביל דיווידנד נוסף במזומן, בסך של 200 מיליון שקל.

מדובר לכאורה בעיוות חשבונאי, שהרי מבחינה כלכלית מצבו של לאומי בעקבות הפיצול רק השתפר לאור הגמישות שנוצרה לו במימוש קנון. מקור העיוות הוא בשיטת השווי המאזני, שכפי שהוסבר בטור אבד עליה הכלח, בעידן של שווי הוגן. מצד שני, קשה להתעלם מכך שלאומי נהנה גם מהחולשה התיאורטית הנובעת מיישום שיטת השווי המאזני, לאור התשואה החשבונאית האסטרונומית שמייצרת לו ההכנסה שהוא רושם מדי תקופה בגין חלקו ברווחי החברה לישראל, ביחס לערך בספרים הנמוך יחסית של ההשקעה.

יתרון זה צפוי לגבור משמעותית בעקבות הפיצול שמותיר בחברה לישראל בעיקר את השליטה בכיל, שמייצרת רווח נקי בקצב שנתי של כ–800 מיליון דולר. סיטואציה מיוחדת זאת מתבטאת בכך ששווי השוק הנוכחי של השקעת לאומי בחברה לישראל לאחר הפיצול מגיע לכמעט חצי מיליארד דולר — בערך פי 4 מערכה של ההשקעה בספרים לאחר הפיצול.

לאור ההערכות שללאומי אין זכויות לייצוג בדירקטוריון קנון, להבדיל מהאחזקה בחברה לישראל, הבנק צפוי לטפל בהשקעתו בקנון כנכס פיננסי זמין למכירה. בהתאם להסכם עם קבוצת עופר — בעלת השליטה בחברה לישראל — ללאומי יש אפשרות להמליץ על מינויים של שניים מהדירקטורים של החברה לישראל, כל עוד החזקתו בה לא תקטן מ–10%, מה שמקנה לבנק השפעה מהותית ומוביל אותו ליישום שיטת השווי המאזני.

הדילמה של לאומי

ההבחנה בין שיטת הטיפול החשבונאי בחברה לישראל (שווי מאזני) לשיטת הטיפול בקנון (נכס פיננסי זמין למכירה) יכולה לתרום בעתיד לתשואה להון של לאומי. הסיבה לכך היא שקנון מחזיקה בחברות שרושמות, לפחות בשלב זה, הפסדים כבדים. לכן, יישום שיטת שווי מאזני לגביה, בדומה לחברת מו”פ, מוביל למשיכת חלק בהפסדים, שפוגע בתשואה להון הבנקאית — בעוד מדידה על בסיס שווי השוק עשויה להוביל למצב ההפוך.

במצב שנוצר, ההחזקה בחברה לישראל בעידן שאחרי הפיצול מניבה תשואה פנטסטית בראייה בנקאית. אם נניח שהפיצול היה מתרחש כבר בתחילת 2014 — מדובר בנכס חשבונאי שמניב תשואה שנתית של כמעט 30%.

בעידן שלאחר הפיצול, המצב שנוצר מציב בפני הנהלת לאומי, מעבר לחתירה למימוש ההשקעה בקנון, דילמה אסטרטגית בין צורכי הון מיידיים לבין תשואה עתידית להון: בעוד מימוש מלא של החברה לישראל במחיר השוק פירושו תוספת של כ–400 מיליון דולר לפני מס להון הליבה, שמירה על ההחזקה בחברה לישראל תניב לבנק תשואה פנטסטית בשנים הבאות. המשך ההחזקה כפוף למגבלות חוק הריכוזיות, שדורש ירידה להחזקה של 10% בלבד עד דצמבר 2019 — השיעור המינימלי שמקנה זכויות למינוי דירקטורים ויאפשר את המשך יישום שיטת השווי המאזני.