מכה לבנקים הגדולים: הפסד מס בכרטיסי האשראי עלול לפגוע בדו”חות הקרובים

הפועלים ולאומי עשויים לרשום כבר ברבעון השלישי הפסד של 243 מיליון שקל ושל 105 מיליון שקל בהתאמה בגין “רווחים כלואים” בחברות כרטיסי האשראי

בעקבות עמדת בנק ישראל החדשה בנוגע להפרדת חברות כרטיסי האשראי מהם, הבנקים הגדולים צפויים להתמודד כבר בדו”חות הכספיים של הרבעון השלישי עם סוגיית רישום הפסד מס משמעותי. ההפסד נובע מהשפעת המס הנובעת מ”רווחים כלואים” בחברות כרטיסי האשראי הצפויות להימכר – רווחים שחלוקתם גוררת חבות מס נוספת אצל מקבל הדיווידנד. על סמך ניתוח בסיסי של יתרות העודפים בחברות כרטיסי האשראי הרלוונטיות, ניתן להעריך כי מדובר בהפסד של כ–243 מיליון שקל בבנק הפועלים ושל כ–105 מיליון שקל בבנק לאומי, שצפויים להעיב על התשואה על ההון שלהם ב–2015.

החשיפה נובעת מכך שהבנקים מוגדרים לצורכי חוק מע”מ כ”מוסד כספי”, ולא כ”עוסק”. בהתאם לכך, במקום לשלם מע”מ על העסקות ולקזז מע”מ תשומות, הבנקים משלמים מס שכר ומס רווח בגובה 18%. לנוכח מבנה המיסוי שלהם בחוק מע”מ וכפי שרואה זאת רשות המסים, הבנקים נדרשים לשלם מס רווח על דיווידנדים שהם מקבלים מחברה שפועלת כעוסק לצורכי מע”מ.

מבלי להיכנס לרציונל של הקביעה ולנאותותה, הרי שהיא רלוונטית לגבי ההשקעה בחברות המוחזקות של הבנקים, שפועלות כעוסק – כמו חברות כרטיסי האשראי. מסיבה זו ניתן לראות כי לאורך השנים חברות כרטיסי האשראי מיעטו לחלק דיווידנדים, כך שבמקרים רבים התקבולים של הבנקים מהן הסתכמו בעיקר בדמי ניהול ובעמלות תפעוליות. ישראכרט, לדוגמה, לא חילקה מבחינה מעשית דיווידנדים מאז 2005. כפועל יוצא, נצברו בחברות כרטיסי האשראי למעשה “רווחים כלואים” כאמור. השאלה הבסיסית היא אם מבחינה חשבונאית יש ליצור התחייבות מסים נדחים בגין חשיפת המס הזאת, עוד לפני משיכת הדיווידנד שדורשת את תשלום המס בפועל. ביחס לסוגייה זו קיים פער עצום בין ה-IFRS לבין התקינה האמריקאית (US GAAP) שהיא נוקשה יותר.

התפישה הבסיסית המועדפת של התקינה האמריקאית לטיפול במסים על הכנסה כבר ברמת החברה עצמה היא להשתמש בשיעור מס על רווחים מחולקים, כלומר המס שיחול על החברה בהינתן שכל רווחיה יחולקו כדיווידנד לבעלי המניות. קביעה זו עולה בקנה אחד עם ההתייחסות של התקינה האמריקאית לרווחים שנצברו בחברות מוחזקות (חברות בנות וחברות כלולות) מקומיות, שאם יחולקו יחייבו במס נוסף את החברה המחזיקה. הקביעה החד־משמעית היא שיש ליצור התחייבות מסים נדחים בגין רווחי החברות המוחזקות גם אם אין כוונה לבצע חלוקה כזאת.

לעומת זאת, נקודת המוצא ב-IFRS, היא שיעור המס על רווחים בלתי מחולקים. כמו כן, ה-IFRS לא דורש רישום של התחייבות מסים נדחים, כל עוד קיימת לחברה המחזיקה שליטה בעיתוי ההיפוך, וכן הוא אינו צפוי להתרחש בעתיד הנראה לעין. במקום זאת, ה-IFRS דורש לתת גילוי מספרי לחשיפה הזאת. כפועל יוצא, בהתאם ל-IFRS כשהמדיניות של החברה האם, לדוגמה, היא שלא לגרום לחלוקת דיווידנד בחברה הבת הכרוכה בתוספת מס לחברה האם בעתיד הנראה לעין, לא נרשמת התחייבות למסים נדחים.

נכון לעכשיו, הבנקים מיישמים בנושא את ה-IFRS, ולכן לא יצרו עד כה התחייבות מסים נדחים בגין הרווחים הכלואים של החברות המוחזקות כאמורֱֵ. עם זאת, שתי התפתחויות משמעויות של החודשים האחרונים, שמקורן בהוראות הפיקוח על הבנקים, עשויות להפוך את הקערה על פיה.

המפקח זיגזג

ההתפתחות הראשונה נוגעת להמלצה המתגבשת בפיקוח על הבנקים לחייב את שני הבנקים הגדולים למכור את חברות כרטיסי האשראי שלהם. גם אם עדיין לא מדובר בחיוב רשמי, ההתפתחות הזאת מערערת את היכולת של הבנקים לשלוט במועד ההיפוך – ובאותה נשימה גם לא לצפות מימוש בעתיד הנראה לעין כנדרש ב–IFRS.

בעקבות ההמלצה עשויים הבנקים הגדולים להידרש להכיר בהתחייבות מסים נדחים כבר ברבעון השלישי הקרוב, כל עוד נקודת המוצא היא כי עמדת רשות המסים תקפה גם למקרה של מכירת המניות. כלומר שגם במקרה של מכירת מניות חברות כרטיסי האשראי, יידרשו הבנקים לשלם מס רווח עד גובה יתרת העודפים שנצברה באותן חברות.

ההתפתחות השנייה נוגעת לזגזוג של המפקח על הבנקים בנושא התקינה החשבונאית של הבנקים. כידוע ב–2009 קיבל המפקח על הבנקים החלטה לעבור ל–IFRS בשתי פעימות, לאחר שעד אז יישמו תמהיל של תקינות חשבונאיות ובעיקר חלקים נרחבים מהתקינה האמריקאית. באחרונה הוחלט על שינוי כיוון וחזרה לתקינה האמריקאית באופן מלא, החלטה שקיבלה ביטוי בחוזרים של המפקח ביוני 2015. חלק מרכזי ייושם כבר בתחילת 2016, והחלק הנוגע למסים על הכנסה – מתחילת 2017.

מבלי להיכנס למהות ההחלטה, במיוחד על רקע העובדה שבעיקרי הנושאים שנמצאים בליבת הפעילות הבנקאית – מכשירים פיננסיים, גידור והפרשה לחובות מסופקים – התקינה הבינלאומית מודרנית יותר, ואימצה מודלים חשבונאיים מתקדמים יותר, הבנקים צפויים להיפגע מהשינוי בהקשר של הרווחים הכלואים.

בעקבות המעבר לתקינה האמריקאית, תידרש יצירת התחייבות מסים נדחים בגין הרווחים הכלואים הגלומים ביתרות העודפים של חברות כרטיסי האשראי, גם בבנקים שלא ידרשו למכור את החברות. בהתאם, גם אם בנק דיסקונט, והבינלאומי שמחזיקים בכאל לא ידרשו למכור את אחזקותיהם, הם לא יוכלו לחמוק מבעיית הרווחים הכלואים בה לאורך זמן וידרשו להכיר בהתחייבות מסים נדחים בתחילת 2017. לכאל יתרת עודפים של כ–1.2 מיליארד שקל נכון לתום מארס 2015 שיוצרת לבנק דיסקונט (שמחזיק ב–72% ממנה) ולבנק הבינלאומי (שמחזיק ב–28% הנותרים) חשיפה חשבונאית כוללת של כ–128 מיליון שקל.

הנדל”ן יכאיב יותר

המעבר לתקינה האמריקאית צפוי להכאיב חשבונאית לבנקים בכך שהוא יפגע בעצב רגיש אף יותר שלהם – הנדל”ן. מבחינה היסטורית, הבנקים העדיפו להחזיק את הנדל”ן שלהם דרך חברות בנות בבעלות מלאה (תאגידי עזר) שהוגדרו כעוסק בכדי לקזז את מע”מ התשומות ברכישת הנדל”ן. תכנון מס זה אמנם אינו תקף לגבי רכישות חדשות – אך מרבית הנדל”ן של הבנקים קשות לבעיית הרווחים הכלואים האלה.

ניתן להניח כי בכדי לא ליצור חבות מס, רווחי הנדל”ן שמבוססים על דמי השכירות שמשלם הבנק, נצברים בתאגיד העזר, ולא מחולקים לבנק כדיווידנד. הבנקים כוללים את חברות הנדל”ן כבר בדו”חות הנפרדים שלהם (סולו) כאילו החזיקו ישירות בנדל”ן.

הבנקים לא מספקים בדו”חותיהם הכספיים גילוי להיקף החשיפה הכולל בגין הרווחים הכלואים שלהם בגין תאגידי העזר למרות הדרישה של ה-IFRS לכך. מבלי להיכנס לבעייתיות הקיימת בכך, ניתן לנסות לקבל סדרי גודל של החשיפה הקיימת על בסיס הערכה גסה של היקף הרווחיות של תאגידי העזר, בהינתן שהנדל”ן הוא חלק מרכזי מתוכם, על בסיס הביאור על המס התיאורטי.

ביאור המס התיאורטי בדו”חות השנתיים מלמד על ההפרשים בין שיעור המס העיקרי של הבנק – שכולל מס חברות ומס רווח ומגיע כיום ל-37.7% – לבין שיעור מס החברות על תאגידי העזר (שהם בגדר עוסק) שהוא כיום 26.5%. בבנק המזרחי, למשל, קיים הפרש ברמת הבנק (סולו) של כ-8-7 מיליון שקל בשנה מתאגידי עזר. מכיוון שהפער משקף הבדל של כ-11% בין המס הסטטוטורי הרגיל למס חברות, הרי שמדובר ברווחים של כ-70-60 מיליון שקל בשנה. בחישוב פשוט וגס, אם ניקח את 25 השנים האחרונות בלבד ונביא בחשבון גם את הצמיחה שהתרחבה במחירי השכירות, נגיע לרווחים כלואים של כמיליארד שקל, שלפי שיעור של 11% מייצגים התחייבות מסים נדחים פוטנציאלית של יותר מ-100 מיליון שקל.

הרישום הצפוי של התחייבות המס הנדחה בעקבות המעבר לתקינה האמריקאית בגין חשיפת המס של הנדל”ן אינו עניין פשוט עבור הבנקים, גם אם מדובר בהתחייבות רישומית בלבד. לחשבונאות יש משמעות רבה מבחינת הבנקים – הן לאור אופן מדידת הביצועים שלהם והן לאור דרישות הלימות ההון, שמבוססות על ההון החשבונאי.

מעבר לכך שעצם מכירת חברות כרטיסי האשראי בעלות רווחיות יציבה וגבוהה יחסית עלולה לגרוע מהתשואה להון של הבנקים באופן קבוע, רישום הפסד המס בגין חברות כרטיסי האשראי יוצר לבנקים הגדולים בעיה של חוסר הקבלה (Mismatch). הבעיה נובעת מכך שבעוד הפסד המס בגין הרווחים הכלואים שנוצרו בעבר נרשם מידית, הרי שהרווח מהמימוש יירשם רק במועד השלמה המכירה. בעיה דיווחית זו יוצרת להם כיום, בהינתן האילוץ למכירה, תמריץ למכור מהר ככל הניתן את אחזקותיהם בחברות כרטיסי האשראי.