הלקוחות של מכתשים אגן חזרו למאזן

מדוע שינוי מודל האיחוד מבטל את הכדאיות החשבונאית של מבנה עסקת איגוח הלקוחות של מכתשים אגן

דו”חות מכתשים אגן לרבעון הראשון, שפורסמו בשבוע שעבר, כללו את ההשפעה הדרמטית של החזרת יתרת הלקוחות למאזן לצד גידול בהלוואות לזמן קצר. השינוי נבע מאיחוד תאגיד ייעודי שהוקם לצורכי איגוח לקוחות.

זאת, בעקבות יישום לראשונה של תקן חשבונאות בינלאומי חדש ‏(10 IFRS‏) בנושא דו”חות מאוחדים, שהגדיר מחדש את נושא השליטה. התקן מוביל להרמת מסך על מבנים משפטיים סבוכים שנבנו בעבר, כחלק מחתירת ה–IFRS אל המהות הכלכלית.

בעקבות איחוד ה–SPE גדלה יתרת הלקוחות הכוללת של מכתשים לתום 2012 מ–696 מיליון דולר ל–875 מיליון דולר. במקביל גדל סך ההתחייבויות השוטפות לתום 2012 מ–1.44 מיליארד מיליון דולר ל–1,62 מיליון דולר. כפועל יוצא, המספר הממוצע של ימי הלקוחות לתום 2012 גדל מ–90 יום ל–113 יום.

השפעה דרמטית אפילו יותר היא על דו”ח תזרים המזומנים: איחוד ה–SPE מוביל לכך שקבלת המזומנים ממכירת הלקוחות מוצגת כגיוס הלוואה, בהתאם למהותה הכלכלית, ולכן מסווגת כפעילות מימון, ולא כפעילות שוטפת כבעבר. התוצאה היא ירידה חדה בתזרים מפעילות שוטפת של מכתשים.

למשל, התזרים מפעילות שוטפת לרבעון הראשון של 2012 צנח ב–84 מיליון דולר לתזרים שלילי של 124 מיליון דולר. בהתאם לפרסומים בתקשורת, תזרים המזומנים לרבעון הראשון של 2013 הצטמצם ב–69 מיליון דולר לתזרים שלילי של 157 מיליון דולר.

ההשפעה האדירה של השינוי על התזרים מפעילות שוטפת נובעת מעונתיות המכירות של מכתשים: הרבעון הראשון בכל שנה מתאפיין בגידול בהון החוזר לנוכח היקף המכירות הגבוה, ולפיכך ביתרת לקוחות גבוהה שנפרעת במשך השנה. לאור העונתיות, חלק מהירידה ברבעון הראשון בתזרים מפעילות שוטפת יקבל ביטוי בגידול בתזרים מפעילות שוטפת של ברבעונים הבאים.

הדרישה לאיחוד ה–SPE מרוקנת מתוכן את המבנה המשפטי הסבוך של עסקת איגוח הלקוחות, שמטרתה היתה ליצור יתרון דיווחי בדמות מימון “חוץ מאזני”. יתרון זה הושג על ידי גריעת יתרת הלקוחות מהמאזן תוך שיפור היחסים הפיננסיים והתזרים מפעילות שוטפת. זאת, להבדיל מרישום של התחייבויות – כפי שהיה נדרש אילו היה מדובר בגיוס רגיל של הלוואה כנגד שעבוד יתרת הלקוחות.

הסיפור של איגוח הלקוחות במכתשים החל לפני כעשור. לצורך כך התקשרה מכתשים עם Rabobank International בהסכם שמכוחו הוקמה חברה זרה שאינה בבעלות מכתשים ‏(SPE‏) למטרת רכישת חובות הלקוחות. רכישת החובות על ידי ה–SPE ממומנת על ידי Rabobank International. הכספים שמתקבלים מהלקוחות, משמשים את ה–SPE לרכישת חובות לקוחות חדשים.

המחיר שבו נמכרים החובות הוא סכום החוב הנמכר, בהפחתת הנחה המחושבת על פי התקופה הצפויה לחלוף בין מועד מכירת חוב הלקוח למועד פירעונו ‏(הנחה המשקפת למעשה ריבית‏). בחודש העוקב למועד רכישת החוב, משלמת ה–SPE את מרבית מחיר החוב במזומן, והיתרה בהתחייבות נדחית שנפרעת לאחר גביית החוב.

בהתאם להסכם, ל–SPE אין זכות חזרה אל מכתשים בגין הסכומים ששולמו במזומן, למעט חובות שבקשר אליהם ייווצר סכסוך מסחרי בין מכתשים ללקוחות, דהיינו סכסוך שמקורו בטענה בדבר אי קיום חיוב של המוכר בהסכם ההספקה של המוצר – כגון אי הספקת המוצר הנכון, פגם במוצר ואיחור במועד ההספקה.

מבחינה חשבונאית, בכדי להוציא את יתרת הלקוחות בגין עסקת איגוח מהמאזן, צריך לעבור שני שלבים: הראשון הוא להעביר את הסיכונים וההטבות שגלומים ביתרת הלקוחות לישות חיצונית. השלב השני הוא שלא לאחד את אותה ישות חיצונית. עד כה ה–SPE לא אוחדה בדו”חות מכתשים, ולכן השאלה המרכזית שבה נדרשה לעמוד מכתשים היתה העברת הסיכונים וההטבות ל–SPE.

ה–IFRS שינה 
את התמונה

עד למעבר ל–IFRS ב–2008 יישמה מכתשים במסגרת כללי החשבונאות בישראל כללים אמריקאים טכניים שאיפשרו לה לגרוע חלק עיקרי מיתרת הלקוחות. עם זאת, גריעה זו לא התאפשרה לפי כללי ה–IFRS שבוחן כלכלית מי נושא בעיקר הסיכונים וההטבות לאור החשיפה להפסדי האשראי של מכתשים.

הסיבה לכך היא שמכתשים נושאת במלוא ההפסדים שנוצרים ל–SPE עקב אי פירעונם של חובות הלקוחות הכלולים בעסקת האיגוח, עד לגובה היתרה הכוללת של מחיר החוב שעדיין לא שולמה.

לכן, ערב המעבר ל–IFRS התקשרה ה–SPE עם חברת ביטוח בפוליסה לביטוח הלקוחות הכלולים בעסקת האיגוח תמורת פרמיה קבועה. בהתאם לפוליסה, חברת הביטוח תשפה את ה–SPE ‏(שהיא המוטב בפוליסה‏) בגין מלוא שכבת ההפסד הראשונה. על פי ניסיון העבר, שכבת ההפסד הראשונה גבוהה משמעותית מנזקי ה–SPE בפועל בגין הלקוחות המאוגחים וכן מהנזקים הצפויים.

כפועל יוצא, הצליחה עסקת האיגוח לעמוד בדרישות של ה–IFRS לגריעה, אם כי רק לגריעה חלקית בגובה חובות הלקוחות שנמכרו ושהתמורה בגינם נתקבלה במזומן. כלומר החלק שלא התקבל במזומן לא נגרע, לאור התפישה שלמכתשים קיימת לגביו מעורבות נמשכת.

ההפסד ממכירת חובות הלקוחות נזקף בעת המכירה לדו”ח הרווח והפסד בסעיף הוצאות מימון. כך למשל, מכתשים רשמה ב–2011 ו–2012 הפסד בגין מכירת חובות לקוחות בעסקת איגוח וניכיון בסך 9 ו–8 מיליון דולר, בהתאמה.

חשוב להדגיש שהעובדה שמכתשים מטפלת בגביית חובות הלקוחות הכלולים בעסקת האיגוח עבור ה–SPE וכן האחריות של מכתשים על הנושא של סכסוך מסחרי אינן מונעות את הגריעה לפי ה–IFRS. הרציונל הוא לראות בגביית הלקוחות שירות טכני במהותו ובסכסוך המסחרי חלק אינטגרלי מיתרת הלקוחות. חשוב להדגיש שאחרת לא היה ניתן לבצע בכלל מבחינה יישומית עסקות של איגוח לקוחות.

השינוי ברבעון הראשון של 2013 אינו נובע משאלת העברת הסיכונים וההטבות ל–SPE אלא מכניסתו לתוקף של התקן החדש בנושא דו”חות מאוחדים ‏(10 IFRS‏) שבעקבותיו נדרשה מכתשים לאחד את ה–SPE. התקן החדש מחדד ומרחיב את הדרישה לאיחוד של ישויות למטרה מיוחדת. הרקע לכך הוא שישויות למטרה מיוחדת בדרך כלל מתוכננות כך שלזכויות הצבעה בהן אין משמעות לצורך ההחלטה מי השולט, כשהפעילויות מתוכננות מראש במסמכי העסקה ובהסדרים החוזיים של ההקמה ‏(“טייס אוטומטי”‏).

עד כה, ההתמקדות ב–IFRS ובפרקטיקה בכללי האיחוד של ישויות אלה היתה בשאלה מי נושא במרבית הסיכונים וההטבות. לעומת זאת, התקן החדש דורש מגופים שעד כה היתה להם יכולת קבלת החלטות וזכויות פיננסיות משמעותיות ב–SPE -גם אם אינם נושאים במרבית הסיכונים וההטבות – לאחד את ה–SPE.

התקן החדש קובע שמשקיע שולט ב–SPE כשהוא חשוף או שיש לו זכויות, לתשואות משתנות מהמעורבות עם ה–SPE, כלומר תשואות בעלות פוטנציאל שינוי. הגדרה זו לשליטה מתמקדת בצורך להיות חשוף לתשואות משתנות ‏(שיכולות להיות גם שליליות‏) וגם בכוח – באמצעות היכולת לכוון את הפעילויות שיש להן השפעה משמעותית על התשואות. מדובר בקביעה איכותית שדורשת הפעלת שיקול דעת וניתוח עמוק. לצורך כך יש לקבוע לאיזו פעילויות יש השפעה משמעותית על התשואה של ה–SPE ולאילו צדדים יש יכולת לכוון את הפעילויות האלה.

מודל האיחוד החדש צפוי להוביל לכך שחלק ניכר מה–SPE שלא אוחדו עד כה בדו”חות ייכנסו לדו”חות של אחד הגורמים המעורבים ב–SPE. זה נכון במיוחד כשמדובר במוסדות פיננסיים, לרבות חברות ביטוח שמעורבות באופן עקיף בישויות למטרה מיוחדת באמצעות פוליסות ביטוח. לאיחוד SPE במוסדות פיננסיים יכולות להיות משמעויות מרחיקות לכת לאור ההשלכות על חישוב יחסי הלימות ההון.

במקרה של מכתשים לא ניתן להתעלם מכך שתכנון ה–SPE נועד להשגת מטרות עסקיות של מכתשים וכן שלמכתשים קיימת חשיפה לתשואות משתנות. כך למשל, אם הלקוח אינו פורע את חובו במועד, מכתשים היא זו שנושאת בריבית עד מועד תשלום החוב בפועל או מועד השיפוי של ה–SPE על ידי חברת הביטוח, המוקדם מבין השניים.

נראה שמכתשים השתדלה להימנע מאיחוד ה–SPE בהתאם לתקן החדש, ללא הצלחה. כך למשל בדו”חות 2012 מכתשים דיווחה שלאחר תאריך המאזן נחתמה הבהרה להסכם האיגוח המקורי שפיה ביכולתה של ה–SPE להחליף את מכתשים בגביית החובות בכל עת וללא סיבה בנותן שירותי גבייה אחר. מודל האיחוד החדש מוביל לכך שמבנה עסקת האיגוח של מכתשים מאבד את היתרון החשבונאי שלו, כלומר ניתן לבצע גיוס מימון זמן קצר בצורה יותר פשוטה באמצעות לקיחת הלוואות תוך שעבוד יתרת הלקוחות לטובתן.

טבע נהנית 
מכללים מקלים

בשורה התחתונה, בעקבות מודל האיחוד החדש גריעת הלקוחות מהמאזן בעסקת איגוח לקוחות היא כמעט בלתי אפשרית ב–IFRS. הדרך היחידה לגרוע לקוחות היא ככל הנראה באמצעות עסקות ניכיון צ’קים מסוימות שבהן מתבצעת העברה מוחלטת של הצ’ק לצד חיצוני בניכיון משמעותי יחסית.

קשה להתעלם מההבדלים המשמעותיים בין ה–IFRS לכללים בארה”ב, שהם טכניים ומשפטיים בעיקרם. כך, נוצרת אפליה לטובת חברות שמיישמות את הכללים בארה”ב. טבע, למשל, שמיישמת US GAAP, מדווחת כי ביצעה ב–2011–2012 איגוח לקוחות בסך כ–535 מיליון דולר שטופל בגריעה – כלומר מימון חוץ מאזני – והביא ל”ייפוי” התמונה הפיננסית הנשקפת מהמאזן.