המאמץ המוצלח של רציו

שותפות רציו עברה לדווח ברבעון השני על עלויות חיפוש הנפט והגז לפי שיטה המהוונת אותן כנכס ■ השינוי הגדיל את הונה העצמי ב-21%

הכישלון המסתמן בקידוח מירה שב ומזכיר את רמת הסיכון הגבוהה בתחום חיפושי הנפט והגז, שעומדת בבסיס השאלה החשבונאית – האם יש להוון כנכס את עלויות החיפוש או לרשום אותן כהוצאה מיידית. כחלק מאסטרטגיה שלא להיכנס לעובי הקורה, ה-IFRS מאפשר במגבלות מסוימות לחברות חיפושי הנפט והגז לבחור מדיניות חשבונאית במסגרת תקן חשבונאות מוזר (6 IFRS), שעשוי לייצר חוסר אחידות דרמטית בין מדווחים דומים.

השיטה הנפוצה בתחום מכונה “שיטת המאמצים המוצלחים”, שלפיה עלויות החיפוש של גז ונפט מהוונות כנכס עד למועד שבו המאגר מתרוקן וננטש, או שנקבע כבלתי מסחרי. שיטה זו, שהיא בבחינת “זכאי עד שלא הוכח אחרת”, סותרת את ההתייחסות החשבונאית המסורתית לנכס כמייצג זרם צפוי של הטבות כלכליות, כפי שהדבר מקבל ביטוי במסגרת המושגית המייצגת את החוקה החשבונאית. התייחסות זו מובילה, למשל, לזקיפת רובן ככולן של עלויות מחקר ופיתוח, שדומות במהותן לעלויות החיפוש, כהוצאה בעת התהוותן.

מעניין לראות כי שותפות רציו, שהיתה חריגה בעניין זה ויישמה מדיניות ברוח המסגרת המושגית, נשברה בסופו של דבר ושינתה בדו”חות הרבעון השני, שפורסמו בשבוע שעבר, את המדיניות החשבונאית שלה לשיטת המאמצים המוצלחים. עד כה, רציו לא היוונה עלויות בגין חיפושי גז ונפט בשלבי החיפוש וההערכה המתייחסות למאגרים – כל עוד לא היה צפוי שיפיקו הטבות כלכליות עתידיות.

השינוי השפיע מהותית על דו”חות רציו – והגדיל את הונה העצמי בכ-21%. אבל זה עוד החלק הקטן. מאחר שהיוון העלויות מוביל לסיווגן בדו”ח התזרים כחלק מפעילות השקעה במקום בפעילות שוטפת, הרי שהשינוי הוביל להפיכת תזרים המזומנים מפעילות שוטפת של רציו למחצית הראשונה של 2012 משלילי לחיובי.

חשוב להדגיש כי שינוי של מדיניות חשבונאית אינו עניין של מה בכך, שהרי לאור החשיבות של עקביות נדרשים בדרך כלל נימוקים משכנעים בדבר עדיפות המדיניות החדשה. עם זאת, תקן 6 IFRS מקל גם בנקודה זו. המקרה של רציו, שבו המדיניות החדשה דווקא סוטה מהמסגרת המושגית, ממחיש זאת היטב. הנימוק העיקרי לשינוי – מעבר לכך שהמדיניות החדשה חוסכת את הצורך בבחינת הסיכויים לתגלית – הוא שזו שיטה שנפוצה בעולם, וכמעט כל החברות בישראל מיישמות אותה.

הכשרה אנרגיה הלכה צעד קדימה

הגמישות במדיניות החשבונאית בחסות התקן הביאה גם לווריאציות שונות של שיטת המאמצים המוצלחים עצמה, לרבות בקשר להיקף העלויות המהוונות. זהו, למשל, המקרה בעניין עלויות השתתפות בביצוע מבדקים וסקרים גיאולוגיים וסיסמיים, שבעקבותיהם מגבשים מסקנות לגבי המשך תוכנית החיפוש. כך, הכשרה אנרגיה, שהיוונה עד תום הרבעון השני כ-40 מיליון דולר בגין רישיונות שרה ומירה, כוללת במסגרת ההיוון גם את העלויות האלה – בשונה ממרבית חברות הנפט והגז המקומיות.

הכשרה אנרגיה הלכה צעד קדימה וכחלק מאימוץ מדיניות חשבונאית כחברה חדשה, בחרה להוון עלויות מקדמיות אלה למרות חוסר הוודאות שאופף אותן. ואולם, שאר החברות אינן יכולות ליישם מדיניות זו בנימוק של “זה מה שכולם עושים”, שכן היא סוטה מהפרקטיקה. כלומר, התקן המוזר יוצר מצב שבו חברה חדשה יכולה לבחור מדיניות פחות טובה חשבונאית מזו שמיישמות חברות קיימות. התוצאה היא, למשל, שבעקבות הכישלון המסתמן בקידוח מירה, ההפסד שתרשום הכשרה אמור להיות גבוה יותר באופן יחסי מזה של שותפות מודיעין, שלא היוונה את עלויות הסקרים.

בלי להיכנס לפתרון החשבונאי העתידי במקרה של חברות הגז והנפט ולכשלים התיאורטיים בדו”חותיהן, לרבות אי תמחור נאות של הרישיון לצורך מדידת העלויות, אין להקל ראש בחשיבות הדו”חות. אף שהערך הניתוחי שלהם מוגבל, עדיין יש להם משמעות “ויזואלית” ופסיכולוגית לא מבוטלת במקרה של גיוסים והשפעה על הדו”חות של החברות הציבוריות המחזיקות בהן. כך, ההוצאה כוללת של כ-51 מיליון שקל שרשמה דלק אנרגיה ב-2009-2011 בגין סקרים גיאולוגיים וסיסמיים, השתרשרה גם לדו”חות קבוצת דלק, שמאחדת אותה.