הערבוב עם חנויות הנוחות מטשטש את השפעות הפגיעה במרווח השיווק

חברות הדלק מדווחות על מוצרי דלק בפיקוח, מוצרי דלק ללא פיקוח ומכירות בחנויות הנוחות כמגזר פעילות אחד ■ מדיניות זו מקשה על הערכת השינוי במרווח השיווק – ועל המלצת טרטנברג להכניס את הסולר לפיקוח

המחאה החברתית של הקיץ האחרון, שהעלתה על סדר היום בין היתר את מחירי הדלק, הביאה בתחילת ספטמבר להפחתת מרווח השיווק של בנזין מסוג 95 אוקטן – מוצר הדלק היחיד שמפוקח על ידי המדינה נכון לעכשיו.

לקיצוץ המשמעותי במרווח השיווק צפויות להיות השלכות שליליות על הרווח התפעולי של חברות הדלק, כפי שניתן למשל ללמוד מהדיווח בדו”חות הדירקטוריון לרבעון השלישי של דלק ישראל ודור אלון. הסנטימנט השלילי השתקף גם במחירי המניות של חברות הדלק וגם בהכנסת איגרות החוב שלהן לרשימת המעקב (Watch List) על ידי חברות הדירוג.

הבעיה היא שכל חברות הדלק מדווחות על כל מתחם התדלוק והמסחר כמגזר פעילות אחד, שמשקף תערובת של מוצרי דלק בפיקוח, מוצרי דלק ללא פיקוח – ומכירות של מוצרים בחנויות הנוחות. מדיניות חשבונאית זו מקשה מאוד על אנליסטים ועל יתר משתמשי הדו”חות הכספיים להעריך את השפעת השינוי במרווח השיווק, ובהתאם לגזור את ההשפעה על תמחור מניות חברות הדלק והסיכון הפיננסי שלהן. בדומה, הדבר מקשה על בחינת השפעות של שינויים נוספים שייתכן ויחולו במחירי הדלק, כמו ההמלצה בדו”ח טרכטנברג להכניס לפיקוח גם את הסולר.

ניתן לקבל מושג על קשיים אלה דרך הנתון המעניין שניתן בדו”ח של פז ל-2010, שלפיו שיעור הרווח הגולמי בתחנות (כולל פזומט) היה 21.8%, לעומת 32.5% במוצרי Yellow (בתוספת זיכיון והשכרת נכסים).

הערבוב בין שיעורי הרווחיות השונים בתכלית הצליח אפילו לטשטש את השפעות הקיצוץ במרווח השיווק. הקיצוץ היה אמור להשפיע לרעה על שיעור הרווח התפעולי במגזר הנ”ל של הרבעון השלישי ביחס לנתוני תשעת החודשים הראשונים של 2011, אולם התוצאות בפועל מראות אחרת: בפז ובדור אלון היה שיעור הרווח התפעולי ברבעון 4.2% ו 5.4% בהתאמה – לעומת 3.8% ו 5.2% בתשעת החודשים. תוצאה מוזרה זו נובעת ככל הנראה מסיבות שקשורות לערבוב האמור, כמו שיפור הרווחיות על מוצרים מסוימים וגידול בהיקף ההכנסות היחסי של חנויות הנוחות.

העיקרון שמתווה ה IFRS הוא שלא ניתן לקבץ מגזרים שמדווחים לצורך קבלת החלטות בנפרד אם הם נושאים רווחיות גולמית שונה, מאחר שהדבר מעיד על מאפיינים שונים. בהנחה סבירה כי תוצאות פעילות חנויות הנוחות נסקרות בנפרד לצורכי קבלת החלטות הרי לא ניתן לכאורה לקבצן יחד עם מוצרי דלק – וזאת עוד בלי להתייחס לשאלת ההפרדה של מוצרי דלק מפוקחים לעומת מוצרי דלק שאינם מפוקחים.

לא בטוח שחנויות הנוחות כבר מייצגות מגזר פעילות שצריך להיות מדווח בנפרד, מאחר ולא מדובר בהכרח בפעילות משמעותית ברמת כלל הפעילות (10%) – אף שבהחלט ייתכן שקיימים סממנים איכותיים שמצדיקים זאת, כמו ההתייחסות אליהן כמנוע צמיחה. אך גם אם המסקנה היא שחנויות הנוחות הן פעילות לא משמעותית, הרי שיש להציגן במסגרת מגזר אחרים ולא עם מוצרי הדלק, אף אם הם נמכרים במתחם פיסי אחד.

מקשים על ניתוח הסיכון של כניסת מתחרים

בעיה אחרת של קיבוץ מגזרים בעייתי קיימת כיום בחברות הקמעוניות הגדולות, כמו קו אופ ושופרסל, שמפעילות סניפים בפורמטים שונים אך מדווחות על כולם כמגזר פעילות קמעונות אחד.

השבוע פורסמה ב-TheMarker הערכה כי שיעורי הרווחיות הגולמית בסניפי פורמט הדיסקאונט (שופרסל דיל ומגה בול) הם 20-25% – בעוד הרווחיות הגולמית בפורמט העירוני (שופרסל שלי ומגה בעיר) הם 30-35%. בהנחה סבירה כי קבלת ההחלטות ברשתות הקמעוניות הגדולות מתבצעת גם ברמת הסניף, קשה להבין את הקיבוץ של סניפים מפורמטים בעלי רווחיות כה שונה קיבוץ זה מקשה על ניתוח הפעילות של הרשתות, למשל על ניתוח הסיכון הנוכחי של כניסת מתחרים בפורמט העירוני.

אף שזיהוי המגזרים מבוסס ב IFRS על דיווח סובייקטיבי לצורכי קבלת החלטות, ההנהלות נדרשות להבין כי קיבוץ המגזרים צריך לעמוד בסטנדרטים אובייקטיביים של דמיון. אלה אינם אמורים להתקיים כשהקיבוץ מוביל להקהיית נתוני רווחיות ומונע מקוראי הדו”חות הכספיים לנתח השלכות של סיכונים שונים.