הנפילות בבורסה ב-2008 הוציאו את האופציות מחוץ לכסף, אך מכיוון ששוויין בספרים נקבע לפי מועד ההענקה, החברות ממשיכות לרשום בגינן הוצאות כבדות. חברת התוכנה טופ אימאג’ מצאה למצב פתרון
כשמדובר באופציות המוענקות לעובדים ומנהלים, בהתאם לכללים החשבונאיים, השווי ההוגן של מענק הוני לעובדים נמדד פעם אחת בלבד – במועד ההענקה – ונזקף כהוצאה על פני תקופת ההבשלה (vesting), ללא כל קשר לשינויים עתידיים בשווי המענק.
על אף שההיגיון החשבונאי מתבסס על הבחנה נכונה בין שתי עסקות רעיוניות – תשלום שכר לעובד במזומן והנפקת הונית לעובד תמורת אותו הסכום בדיוק – הקונצפט של המדידה שגוי מכיוון שהוא מקדש את מועד ההענקה במקום את תקופת ההבשלה שבה מתקבלים השירותים בפועל. אחת מתופעות הלוואי של הקונצפט השגוי היא ההתעסקות האובססיווית בקביעה הטכנית של מועד ההענקה, שגרמה גם לשערוריית הבקדייטינג. אבל זה רק חלק קטן מהבעיה. המשבר הנוכחי ממחיש היטב את עיוות המדידה: החברות ממשיכות לרשום הוצאות כבדות בגין מנהלים ועובדים שפופי רוח שמחזיקים באופציות שנמצאות כעת הרחק מחוץ לכסף בדרך הבטוחה ביותר לפקיעה.
לכאורה יכול היה כל אחד מהמנכ”לים שבטבלה לנסות לחסוך לחברה את רישום ההוצאה החשבונאית הכבדה בעצם הסכמתו להרעת תנאים או בוויתור רשמי על המענק – שבין כה וכה הוא נטול ערך מבחינתו. אלא שמתוך נאמנות לקונצפט השגוי דאגו כללי החשבונאות לסגור פירצה זו על ידי התעלמות חשבונאית מהרעת תנאים והטלת “עונש” חשבונאי במקרה של ביטול תוכנית, לפיו לא זו בלבד שרישום ההוצאות לא יבוטל אלא הוא אף יואץ.
עדיף ציפור אחת ביד
כדי לשמור על רמת המוטיווציה של העובדים בתקופת ההבשלה עשויות החברות בתקופות של ירידות מחירים תלולות להפחית את מחיר המימוש של האופציות (Repricing). התוצאה החשבונאית למהלך זה היא מוזרה ביותר: בנוסף להמשך רישומה של ההוצאה המקורית יש צורך להכיר בהוצאה נוספת בגובה הגידול בשווי האופציה במועד השינוי. המשמעות היא רישום כפול של הוצאות שכר במהלך תקופת ההבשלה, למרות שמדובר באותם עובדים ובאותם שירותי עבודה.
אך נראה שעיוות זה לא יעצור את טרנד ה-Repricing בעקבות המשבר. חברת התוכנה טופ אימאג’, למשל, הציעה לעובדיה להחליף 1.5 מיליון אופציות הנושאות מחיר מימוש ממוצע של 3.17 דולרים בכ-900 אלף אופציות הנושאות מחיר מימוש של 1.3 דולרים בלבד, המקרב את האופציות לכסף באופן משמעותי. טופ אימאג’ הודיעה ששינוי התנאים לא יוביל לרישום הוצאות בדו”ח רווח והפסד, מאחר שהוא התבצע על פי נוסחה שהקטינה את מספר האופציות, כך שהשווי ההוגן של כלל התוכנית יהיה זהה לפני השינוי ואחריו.
הפטנט של מתן הטבה לעובדים ללא צורך ברישום הוצאות שכר נוספות נובע מתפישתה של טופ אימאג’ את התוכנית כמקשה אחת, ולא כאופציות נפרדות. תפישה זו עשויה כעת להוביל מנכ”לים ואף ועדי עובדים לבצע “תספורת” דומה לאופציות, לרבות החלפתן במניות שוות ערך: הרי עדיפה ציפור אחת ביד משתיים על העץ.