השאלה המרכזית היא האם ניתן לראות את הדולר כמטבע שבו משתמשים בישראל בדרך כלל בחוזים לרכישה או למכירה של פריטים לא פיננסיים?
אחד השינויים החשובים של ה-IFRS נוגע לדרישה להפריד נגזרים (סטרקצ’רים) אשר משובצים במכשירים פיננסיים או בחוזים לא פיננסיים.
ההיגיון מאחורי הפרדה זו נובע מהרצון לתת עדיפות למהות הכלכלית של העסקות על פני הצורה המשפטית שלהן. זאת משום שמבחינה טכנית ניתן לכלול שני מכשירים נפרדים באותו החוזה – במקום בשני חוזים נפרדים. כך היה ניתן לטשטש את ההפרדה בין המכשירים ולטשטש את מהותם. עם זאת, מטעמי פשטות בעיקר, ה-IFRS אינו דורש להפריד את הנגזר המשובץ מהחוזה המארח בכל המקרים. כך למשל, הדבר לא נדרש כשמדובר בנגזר של מטבע שבו משתמשים באופן נרחב בסביבה הכלכלית שבה מתרחשת העסקה, והוא משובץ בחוזה מארח לא פיננסי.
השאלה המרכזית אפוא, היא אם ניתן לראות את הדולר כמטבע שבו משתמשים בישראל בדרך כלל בחוזים לרכישה או למכירה של פריטים לא פיננסיים? התשובה לשאלה זו היא קריטית, ויוצרת את ההבדל בין הדרישה להפריד את הנגזרים הדולריים בדו”חות הכספיים לבין אי הפרדתם.
עד כה, לפי הפרשנות המקובלת, היה צורך להפריד את הנגזר המשובץ. הוועדה המקצועית של המוסד הישראלי לתקינה אף פירסמה בנובמבר 2007 דוגמה שמפרידה נגזר משובץ דולרי. עם זאת, אותה וועדה הפכה השבוע את עמדתה, והחליטה כי הדולר היווה מטבע שמקובל להשתמש בו גם בעסקות מקומיות בישראל שנוצרו עד סוף 2006.
המשמעות של החלטה זו היא שהחברות הישראליות אינן נדרשות ואף אינן יכולות להפריד את הנגזרים המשובצים הדולריים לגבי כל החוזים הרלוונטיים מהעבר. ההשלכות הכספיות תלויות בכיוון של אותו נגזר דולרי: ניתן לומר כי בתקופה של שער חליפין יורד, אי הפרדת הנגזר הדולרי מונעת הפסדים בפוזיציית “לונג” ומנגד מונעת רווחים בפוזיציית “שורט”. צריך להבין שבכל מקרה אי הפרדת הנגזר מונעת תנודתיות דיווחית, ולכן הדבר משרת את האינטרסים של כלל המדווחים.
אחת המרוויחות העיקריות מההכרה בדולר כמטבע מקובל היא חברת דרך ארץ. חוזה הזיכיון של דרך ארץ כולל נגזר משובץ בקשר לסכום הדולרי, מאחר והוא מבטיח פדיון מהאגרה שבסיס ההצמדה שלו מורכב משינויים במדד המחירים לצרכן בישראל, במדד המחירים לצרכן בארה”ב ובשער החליפין של השקל מול הדולר.
השווי ההוגן של נגזר כזה מושפע מהשינויים בשער החליפין השוטף ומהתחזיות לעתיד, ועשויות להיות לו השלכות כבדות משקל על הדו”חות הכספיים של דרך ארץ ולכן גם של בעלי מניותיה – שיכון ובינוי ואפריקה. נראה כי לאור ההיקף הכספי האדיר של הזיכיון ועשרות השנים שנותרו לו, אפשר להניח שסדר הגודל של ההשפעה הוא במאות מיליוני שקלים.
עד כה רוב החברות המקומיות הפרידו בדו”חות ה-IFRS שלהן את הנגזרים הדולריים. לצורך כך הן הסתמכו על הערכות שווי שהוזמנו ואף ביצעו לעתים שינויים של הסכמים דולריים לשקלים. לא זו בלבד שבדיעבד חברות אלה חוו עלות דיווחית מיותרת, הרי שלפי פרשנות זו – הדו”חות הכספיים שלהן אינם נכונים לפי ה-IFRS.