החלטת תע”א לייעד אג”ח לשווי הוגן ניכרת בדו”חות 08′
המשמעות הטמונה באפשרות למדוד מכשירים פיננסיים בשווי הוגן נוגעת דווקא לצד ההתחייבויות, מכיוון שבדרך כלל – ובשונה מנכסים פיננסיים – ההתחייבויות הפיננסיות נמדדות על פי העלות המופחתת. ענק הבנקאות סיטי, לדוגמה, דיווח על רווח של 2.7 מיליארד דולר ברבעון הראשון של 2009 רק כתוצאה ממדידת האג”ח שלו לפי שווי שוק לאור ירידת מחירן. בשונה מהכללים המוזרים בארה”ב, שמתירים למדוד בשווי הוגן כל מכשיר פיננסי בנפרד, IFRS מאפשר לייעד מכשיר פיננסי לשווי הוגן רק בשני מקרים מוגדרים. המקרה הראשון נוגע למקרים שבהם מדידה כזו מונעת חוסר הקבלה כתוצאה מאי עקביות במדידה של נכסים והתחייבויות, כמו במקרה של הלוואה שעליה מגינה עסקת החלפת ריביות שמהווה נגזר ולכן נמדדת לפי שווי הוגן. במקרה זה, בלי הייעוד ההלוואה היתה נמדדת לפי עלות מופחתת והיו נוצרים עיוותי מדידה.
המקרה השני נוגע למכשיר פיננסי המכיל בתוכו נגזר משובץ, אותו יש למדוד בנפרד לפי שווי הוגן, לדוגמה – אג”ח להמרה צמודות מדד שמסווגות כהתחייבות וכוללות נגזר משובץ שהוא מרכיב האופציה. מטעמי נוחות מאפשר IFRS במקרה כזה לייעד את המכשיר בכללותו לשווי הוגן.
בעוד המקרה הראשון הגיוני ונועד למנוע עיוותי מדידה, הרי שהמקרה השני עשוי ליצור עיוותי מדידה אדירים בעצמו. דוגמה לכך ניתן למצוא בדו”חות התעשייה האווירית (תע”א), שבחרה למדוד לפי שווי הוגן את האג”ח סדרה א’ שהנפיקה ב-2007 בערך נקוב של מיליארד שקל. האפשרות למדוד לפי שווי הוגן את אג”ח אלה נובעת מכך שהן צמודות לשער החליפין של הדולר, וכוללות רצפת שער (לפי שער בסיס של 4.14 שקלים לדולר) שמהווה נגזר משובץ שיש להפרידו.
תוצאות ההחלטה של תע”א לייעד את האג”ח לשווי הוגן דרך רווח והפסד ניכרת היטב בדו”חותיה הכספיים ב-2008: ירידה של כ-13% במחיר השוק של האג”ח גרמה לקיטון של כ-38 מיליון דולר בהתחייבויות המאזניות ומנגד להכנסות מימון בדו”ח רווח והפסד באותו הסכום. הכנסות מימון אלה היו אחראיות ליותר משליש מהרווח לפני מס ב-2008, שהסתכם ב-109 מיליון דולר.
חשוב להדגיש כי ההחלטה על ייעוד של מכשיר פיננסי מתבצעת במועד ההנפקה ולא ניתנת לשינויים בדיעבד. בנוסף, ההחלטה פועלת לשני הכיוונים: לאור עלייה של 13% שנרשמה במחיר האג”ח של תע”א ברבעון הראשון של 2009 – החברה צפויה לרשום הוצאות מימון בסדר גודל דומה שיכבידו מאוד על תוצאות הרבעון שיפורסמו בקרוב.
אין להאשים בעיוותים את מודל השווי ההוגן עצמו, שמגמת השימוש בו צפויה להתגבר בעתיד. הפתרון טמון בנטרול השינויים בסיכון האשראי של החברה עצמה מתוך הגדרת השווי ההוגן: הרי מדידת ההתחייבות מתחת לסכום הנדרש לפירעון, כל עוד לא בוצעה בפועל רכישה עצמית, עומדת בסתירה גמורה להנחת העסק החי.