ומה לגבי המשתמשים?

גם משקיעים במניות ובאיגרות חוב, מלווים ואנליסטים, צריכים להיות מוטרדים מהמהפכה בדו”חות הכספיים – שכן בסופו של דבר, הם אלה שמוציאים את הכסף מהכיס

עד כה, באופן טבעי, מהפכת ה-IFRS הטרידה בעיקר את הגורמים הקשורים להכנת הדו”חות הכספיים: חשבים, מנכ”לים, סנמכ”לי כספים ורואי חשבון בחברות ציבוריות. באחרונה, גם הדירקטורים התחילו להיות מעט מוטרדים. החשש מוצדק בהחלט – מדובר במהפכה של ממש, שמשנה סדרי בראשית.

עם זאת, אנחנו נוטים לשכוח את הגורם שבעבורו כל המערכת החשובה הזו עובדת: המשתמשים בדו”חות הכספיים. משקיעים במניות, משקיעים באיגרות חוב, מלווים, אנליסטים ואחרים צריכים להיות מוטרדים לא פחות מהמדווחים עצמם – ואולי אף הרבה יותר, שכן בסופו של דבר, הם אלה שמוציאים את הכסף מהכיס. היותם חיצוניים לחברה וניזונים רק מדיווחיה הכספיים, ובנוסף המיומנות המוגבלת שלהם ב-IFRS, עשויים להותיר אותם אובדי עצות.

המשתמשים בדו”חות צריכים להיות מודאגים מה-IFRS לפחות בשני היבטים. בהיבט הראשון, יישום ה-IFRS יקשה מאוד על ניתוח הביצועים של החברות המדווחות. הערבוב בין נתוני השווי ונתוני העלות עשוי להותיר במבוכה את התפיסות המקובלות של שימוש בנתונים בסיסיים ביותר כמו רווח תפעולי, EBITDA, רווח נקי, רווח למניה ותזרים מפעילות שוטפת. בהתאם ל-IFRS, לא כל השינויים בנכסים וההתחייבויות של החברה נרשמים בדו”ח רווח והפסד, אלא חלקם נזקפים ישירות להון העצמי. כנקודת מוצא לניתוח הביצועים, על המשתמש להבין אילו פריטים יש לנטרל מהרווח ואילו פריטים יש להוסיף לו. מעבר לקושי הטבעי בביצוע התאמות כאמור, הרי שהן עשויות להשתנות מחברה אחת לשנייה, כך שייתכן שלצורך הבנת הדו”ח של חברה אחת יידרשו התאמות מסוימות שכלל אינן נדרשות בחברה אחרת.

ההיבט השני נוגע לגמישות הרבה ביישום ה-IFRS – הן מאחר שהוראות המעבר ל-IFRS מקנות חופש פעולה רב ביותר, הן מאחר שכללי ה-IFRS עצמם מקנים חופש פעולה נרחב בבחירת המדיניות החשבונאית.

שלא יהיה ספק: בהתאם לכללי המשחק החדשים, ההנהלות של הגופים המדווחים יבחרו את שיטות הטיפול החשבונאי העדיפות להן מתוך האפשרויות הדיווחיות השונות. בחירה מושכלת של מדיניות חשבונאית עשויה לשפר באופן ניכר את הדיווחים הכספיים של החברה, הן בשנת המעבר והן בשנים הבאות. ב”מטבח” שבו מבשלים כעת את הדו”חות הכספיים של החברות הציבוריות ושל חברות פרטיות שמתעתדות לעבור ל-IFRS, רצים עשרות “טריקים” – שהם לגיטימיים לחלוטין. התוצאה היא גידול בפער שבין החברות המדווחות ובין קוראי הדיווחים שלהן. בכדי להבין את נתוני ה-IFRS אין מנוס מלהפשיל שרוולים ולהציץ ל”מטבח” שבו מכינים אותם. פעולה זו אינה פשוטה למי שאינו רואה חשבון.

באיזו מידה יצליחו המשתמשים להתגבר על הפער? נראה כי לעניין זה יש להבחין בין המשתמשים הפשוטים, כלומר הציבור, לבין המשתמשים המאורגנים. אין הרבה סיכוי שהמשתמשים הפשוטים יצליחו להדביק את הפער. מונחיה המבלבלים של השפה החדשה, כמו גם השונות הרבה שהיא מייצרת, צפויים להרחיק מהדו”חות הכספיים את המשתמשים הפשוטים שעוד נותרו. לעומתם, המשתמשים המאורגנים – גופים מוסדיים, בנקים, אנליסטים ומשקיעים גדולים – ינסו להקצות משאבים על מנת להתאים את עצמם לשפה החדשה. אך צפוי שבטווח הקצר, גם אותם משתמשים מאורגנים ייתקלו בקשיים לא מעטים.

לסיום, חשוב לומר באותה הנשימה כי לאור ההתפתחויות הגלובליות, אימוץ ה- IFRS בישראל הוא מהלך נכון ואף בלתי נמנע. לטובת שיפור ההשוואתיות עם החברות בעולם (בעיקר באירופה), ואולי בטווח הארוך אף שיפור הרלוונטיות של הדיווח הכספי, נשלם בשנים הקרובות “מס” בדמות פגיעה בהשוואתיות בין הדיווחים של החברות בישראל – ובדמות המאמץ של כל המשתתפים בשוק ההון להתרגל לשפה החדשה, על חסרונותיה ויתרונותיה.