המלצות ועדת הריכוזיות צפויות לפגוע משמעותית בהון העצמי
המלצות ועדת הריכוזיות צפויות להוביל את חברות האחזקה למכור חלקים נרחבים מאחזקותיהן – ולחייב אותן להכיר בהתחייבות מסים נדחים בהיקפים מהותיים, שעד כה הוחבאה בחסות פטור בעייתי ב-IFRS. הדבר צפוי להוביל לפגיעה משמעותית בהון העצמי דווקא בימים שבהם רמת ההון ויחסי החוב לקאפ (הון ועוד חוב) והון למאזן חשובים מתמיד.
כללי החשבונאות דורשים להכיר בהתחייבות מסים נדחים לפני היווצרות חבות המס בפועל, במטרה לשקף את השפעות המס העתידיות של רווחים שנרשמו בדו”חות. כך, חברות נדל”ן מניב מכירות בהתחייבות מסים נדחים בגין רווחי שערוך חשבונאיים בתפישה כי אלה יחויבו במס בעת מימוש הנכס, גם אם מימוש כזה אינו צפוי.
במקרה של חברה מוחזקת, כמו חברה בת שמתקיימת בה שליטה או חברה כלולה שיש בה השפעה מהותית, נוצר פער דומה בין הערך בספרים של ההשקעה לבין עלותה. בעוד לפי כללי החשבונאות חברה מחזיקה רושמת על בסיס שוטף את חלקה ברווחי החברות המוחזקות שלה, הרי שלצורך מס רווחים אלה אינם נחשבים הכנסה. מדובר למעשה בשערוך חלקי של ההשקעה, שימוסה רק עם מכירת ההשקעה.
לצורך מיסוי רווח ההון בעת מכירת ההשקעה מחולק השערוך לשתי שכבות: שכבה אחת היא הרווחים שעליהם החברה המוחזקת שילמה מס. השכבה האחרת היא רווחי שערוך שבגינם לא שולמו מסים. כדי למנוע כפל מס במועד המכירה, בגין השכבה הראשונה בדרך כלל לא תיווצר לחברה המחזיקה חבות מס, אך בגין השכבה השנייה יכולה בהחלט להיווצר כזו.
חבות עתידית זו מעלה את הצורך ברישום של התחייבות מסים נדחים במקביל לרישום החלק ברווחי החברה המוחזקת (שערוך ההשקעה). הצורך נוצר כל עוד צפוי שהמימוש יהיה בדרך של מכירה ולא על ידי משיכת דיווידנדים פטורים ממס. בהקשר זה יש לציין את עמדת שלטונות המס, שלפיה חלוקה של דיווידנדים מרווחי שערוך מחייבת תשלום מס ועשויה להרחיב את קשת המקרים שבגינם נוצרת החבות.
מטעמים פוליטיים נותרה ב-IFRS הקלה היסטורית שלפיה אין דרישה להכיר בהתחייבות מסים נדחים בגין השקעה בחברות מוחזקות כל עוד החברה המחזיקה אינה צופה מימוש של ההשקעה בעתיד הקרוב. הקלה בעייתית זו אינה מתייחסת רק לרווחים שרושמת החברה המחזיקה בגין חלקה ברווחים רעיוניים של החברה המוחזקת, אלא גם לרווחי שערוך שרושמת החברה המחזיקה עצמה, כמו במקרה של הכרה ברווח ממוניטין שלילי או במקרה של יישום תפישת המימוש הרעיוני. ה-IFRS מסתפק בדרישה לתת בביאורים לדו”חות גילוי לסכום ההפרשים שבגינם לא נוצרה התחייבות – אך היישום שלה בפרקטיקה לוקה בחסר.
את ההשלכות של ההקלה ניתן לראות ביתר שאת בחברות אחזקה. כדי לקבל סדרי גודל, אי.די.בי, למשל, דיווחה באופן מסויג וחלקי כי לתום 2010 מדובר בהפרשים של כ-2.3 מיליארד שקל שבגינם לא הוכרה התחייבות מסים נדחים מאחר שאין בכוונתה לממש את ההשקעות בקרוב או שההערכה היא כי הסיכוי לממשן נמוך מ-50%.
העובדה שהיקף הרווחים הרעיוניים גדל בשנים האחרונות מחמירה את מצג השווא הזה. תפישת המימוש הרעיוני הובילה בשנתיים האחרונות לרישום רווחים רעיוניים עצומים עקב איבוד או השגת שליטה בחברה בת ללא רישום של התחייבות מסים נדחים. בנוסף, ייתכן שהחברות המחזיקות חילקו כבר דיווידנדים מאותם רווחים, שכוללים את חבות המס העתידית.