מהיכן נובע הרווח של בזן?

ומהי תוכנית המגירה של כור?

התקנים החשבונאיים הבינלאומיים החדשים שמתפרסמים מאפשרים בדרך כלל את אימוצם המוקדם עוד לפני שהם נכנסים לתוקף מחייב, בכדי לעודד חברות ליישם ראשונות את הכלל המשופר.

המחיר הכבד של מצב זה הוא הפתח לתכנונים חשבונאיים לגיטימיים בדיעבד: החברות יכולות להחליט במהלך השנה ואפילו בסופה, לאחר שהעסקות והתוצאות כבר ידועות, על המדיניות מתחילתה – ממש “ייפוי הדו”חות” (Window Dressing) בחסות התקינה. מקרה בולט כזה הוא התקן השערורייתי 9 IFRS, שהתפרסם בתום 2009 בכדי לסייע למוסדות הפיננסיים באירופה לאחר המשבר.

התקן החדש נועד להחליף את מודל הנכס הפיננסי הזמין למכירה, לפיו ההשקעה במניות נמדדת לפי שווי הוגן, כאשר השינויים נזקפים לקרן הונית עד למועד המימוש או עד למועד שבו מתרחשת ירידת ערך “משמעותית או מתמשכת” – אז ייזקפו לדו”ח רווח והפסד. התקן מאפשר לחברות לבחור לזקוף את השינוי בשווי ההוגן של ההשקעה לרווח והפסד, או להציגו במסגרת הרווח הכולל האחר ללא סיווג בשום שלב לרווח והפסד, גם לא בעת מכירת המניות – למעט דיווידנדים שיירשמו כהכנסה ברווח והפסד.

המסלול של רווח והפסד נראה אמנם כשיפור, אך יוצר תנודתיות רבה. דלק רכב, למשל, שבחרה לייעד עוד לפני פרסום התקן את השקעתה בפורד לשווי הוגן דרך רווח והפסד, והכירה ב-2010 בהכנסה של כ-48 מיליון שקל כתוצאה מעליית מחיר מניית פורד, הכירה ברבעון הראשון בהוצאה של 17 מיליון שקל.

עם זאת, המסלול של רווח כולל אחר, לפיו ניתן להציג בדו”ח רווח והפסד רק הכנסות, הוא מוזר מאוד, בהעדר דרישה לעקביות בין טיפול בהשקעות שונות באותה חברה. מעבר לכך, הבעיה היא שהתקן, שייכנס לתוקף מחייב רק ב-2013, מאפשר לחברות את אימוצו המוקדם ללא צורך לקבוע מראש את המדיניות, אלא על בסיס התוצאות בבורסה בדיעבד – כפי שעושים המדווחים המתוחכמים.

כיוון אחד של אימוץ בדיעבד הוא בתום שנת עליות. לדוגמה, לאור העליות של 2009 הזדרזה מבני תעשייה לבצע אימוץ של התקן מתחילת השנה בדו”חות ל-2009, והכירה בהכנסות מעליית ערך של כ-30 מיליון שקל. אשטרום, לעומתה, לא בחרה באפשרות זו, שהיתה יכולה להעניק לה רווח של כ-301 מיליון שקל נטו ב-2009 בגין ההשקעה במניות בנק לאומי.

תוכנית המגירה של הדירקטוריון

הכיוון השני של האימוץ בדיעבד הוא התחמקות מהכרה בירידת ערך ברווח והפסד, והוא יכול לשמש ברבעונים הקרובים קרש הצלה לכור, שמטפלת בהשקעתה בכ-3.2% מקרדיט סוויס כנכס פיננסי זמין למכירה. הירידה בשווי ההשקעה ב-2010, בסך של 1.4 מיליארד שקל נטו, הובילה את כור להפסד כולל של 2.1 מיליארד שקל בדו”חות השנתיים. יתרת קרן ההון השלילית נטו ממס בתום הרבעון הראשון מגיעה לכ-1.2 מיליארד שקל, ומשקפת לכור ירידה של כ-18% לפני מס ביחס לעלות.

כור מדווחת כי ירידת הערך תיחשב כמשמעותית רק אם תהיה בשיעור של 30%, או מעל 25% במשך שלושה חודשים רצופים. כמו כן, ירידת הערך תיחשב כמתמשכת אם תתרחש על פני 12 חודשים ברציפות. יש להזכיר כי הפער השלילי בקרדיט סוויס מתקיים ברציפות מתחילת אוגוסט 2010. המשמעות של המדיניות המקלה יחסית שאומצה היא שירידה נוספת במחיר מניית קרדיט סוויס, או לחילופין אי שיפור משמעותי במחיר עד אוגוסט הקרוב, יצריכו רישום הפסד משמעותי ברווח והפסד של כור. על רקע זה, מעניין לראות כי הדירקטוריון מותיר לעצמו תוכנית מגירה חשבונאית בדמות האפשרות לאימוץ מוקדם של 9 IFRS. אם כור תידרש להכיר בירידת ערך היא כנראה תבחר רטרואקטיבית בחלופת הרווח הכולל האחר, ותימנע כך מההכרה בהפסד בדו”ח רווח והפסד.

דוגמה מעניינת נוספת מהרבעון הראשון לאימוץ בדיעבד של התקן היא בזן, שהצליחה בזכות זאת להציג רווח נקי של כ-6 מיליון דולר למרות הוצאות מימון של כ-32 מיליון דולר. הוצאות המימון נבעו מירידת שווי נגזרים, חוזים להחלפת מטבע שמשמשים להגנה על איגרות חוב שקליות צמודות מדד, לאור העובדה שמטבע הפעילות של בזן הוא הדולר. כאן מדובר בחלק אחר של התקן שמאפשר לייעד התחייבויות פיננסיות, כמו איגרות חוב שהונפקו, שכידוע נמדדות על פי עלותן המופחתת, לשווי הוגן דרך רווח והפסד, במקרים שבהם הדבר מצמצם א-סימטריה חשבונאית (mismatch).

במקרה של ייעוד כאמור דורש התקן החדש לזקוף את השינוי בשווי ההוגן של ההתחייבות, שנובע מסיכון האשראי של החברה עצמה, ישירות לרווח כולל אחר, ללא חזרה לרווח והפסד. ה-mismatch נוצר מאחר שהנגזרים נמדדים בכל מקרה לפי שווי הוגן לרווח והפסד, כך שהם כוללים את כל הציפיות לעתיד, בשונה מאיגרות חוב שנמדדות לפי עלות מופחתת. יש לכך אמנם פתרון במסגרת טיפול חשבונאי מיוחד בגידור, אך קיים קושי רב, לרבות במקרה זה, לעמוד בתנאי הכשירות הנוקשים לכך.

ה-IFRS מאפשר גם כיום ייעוד של התחייבויות פיננסיות לשווי הוגן במועד ההכרה לראשונה, ולכן האימוץ בדיעבד מאפשר באופן מוזר לבצע ייעוד מחדש (reset) על בסיס התוצאות בפועל. המהלך של מדידת איגרות החוב לפי שווי הוגן, על רקע זקיפת ההפרשים השליליים בשווי ההוגן של כ-21 מיליון דולר בגין סיכון האשראי לרווח כולל אחר, יצר לבזן הכנסה של כ-29 מיליון דולר שהצילה את הרבעון.