IAS 21 – השפעות השינויים בשערי חליפין של מטבע חוץ

רוב רובן של הישויות בעולם העסקים המודרני מבצעות פעילויות או עסקאות ביותר ממטבע אחד. פעילות של ישות מדווחת יכולה להתבצע במטבע חוץ בשתי דרכים: האחת, הישות המדווחת יכולה להתקשר ישירות בעסקאות הנקובות במטבע חוץ, אשר תוצאותיהן צריכות להיות מתורגמות למטבע שבו הישות המדווחת מודדת את תוצאות פעולותיה ואת מצבה הכספי. השניה, הישות המדווחת יכולה להחזיק פעילות חוץ באמצעות ישות זרה (כדוגמת חברה בת, חברה כלולה או עסקה משותפת), אשר מודדת את פעילותה במטבע חוץ. במקרה כזה, יהיה צורך לתרגם את דוחותיה הכספיים של הישות הזרה לצורך הכללתם בדוחות הכספיים של הישות המדווחת.

יתר על כן, בעולם העסקים המודרני, הכולל שווקים גלובליים ופעילויות חובקות עולם, יתכנו מקרים בהם חברות רושמות או מנהלות את פעילותן במדינה אחת, אך פועלות ומנהלות את עסקיהן בעיקר במטבע אחר (מטבע הפעילות) שאינו המטבע המקומי באותה מדינה. כמו כן, יתכן כי הדיווח של אותן חברות יתבצע במטבע שלישי (שאינו המטבע המקומי ואינו מטבע הפעילות). מקרים אלו יכולים להתרחש הן ממניעים כלכליים, כגון: שווקי יצוא, גיוסי הון, גיוס משאבי אנוש, והן ממניעים מיסויים ו/או ממניעים משפטיים גרידא. לדוגמה, חברות רבות בענף הטכנולוגיה וההיי-טק יכולות להיות ממוקמות במדינה אחת בה נהוג מטבע מסויים, לפעול באופן שוטף תוך שימוש במטבע של מדינה שניה ולהיסחר במדינה שלישית – בה נהוג מטבע אחר.

כמו כן, קיימות מדינות רבות, בעיקר במזרח אירופה ובאפריקה, אשר המטבע בו נקובים ו\או צמודים מחירי העסקאות (לאו דווקא בתחום פעילות ספציפי) יכול שיהיה שונה מהמטבע המקומי. בהתאם לכך, ישויות מדווחות הפועלות באותן המדינות ידרשו להביא פרמטר זה בחשבון בעת קביעת מטבע הפעילות.

הטיפול החשבונאי נדרש, אפוא, להתמודד עם אתגרים בשני מישורים עיקריים:

א. קביעת מטבע הפעילות

לקביעת מטבע הפעילות יכולה להיות השפעה ניכרת על הדיווח הכספי בכלל ועל מדידת התוצאות העסקיות בפרט, ומכאן גם להשפיע על ההחלטות של המשתמשים השונים בדוחות הכספיים. לדוגמה, חברה שנטלה הלוואה דולרית, תציג חשיפה לשינויים בשער החליפין של דולר ארה”ב, אם מטבע הפעילות שלה הוא שקל, אך לא תציג כלל חשיפה כאמור אם מטבע הפעילות שלה הוא דולר ארה”ב.

על מנת להבטיח כי המידע הנכלל בדוחות הכספיים יהא שימושי עבור המשתמשים השונים בו בהתאם למטרת הדוחות הכספיים, יש לקבוע כמטבע מדידה את המטבע אשר ישקף את המהות הכלכלית של הפעילות (מטבע פעילות) ולא בהכרח את המטבע המקומי בו הפעילות מתנהלת או רשומה (העדפת מהות כלכלית על פני צורה משפטית). לדוגמה, במקרה של ההלוואה הדולרית דלעיל, השאלה היא האם מבחינה כלכלית החברה חשופה לשינויים בשערי חליפין של דולר ארה”ב, ללא קשר למיקום הגיאוגרפי או המשפטי של פעילות החברה? במקרה שהתשובה לשאלה היא שלילית, אזי ככל הנראה מטבע הפעילות של החברה הוא דולר ארה”ב גם אם החברה רשומה ופועלת בישראל.

המונח “מטבע חוץ”, אפוא, הוא מונח יחסי למטבע הפעילות. לדוגמה, פעילות במטבע מקומי יכולה להחשב כעיסקה במטבע חוץ, בעוד שפעילות במטבע שאינו המטבע המקומי תחשב כעיסקה במטבע הפעילות. אולם, הקביעה של מטבע הפעילות היא דיכוטומית, לאמור נדרש לקבוע מטבע מדידה אחד לכל פעילות נפרדת על אף שפעילות אחת יכולה להתבצע במספר מטבעות. כפועל יוצא, האתגר הבא איתו נדרשים להתמודד כללי החשבונאות, הוא כיצד חברה נדרשת לתרגם עסקאות שהיא מבצעת במטבע חוץ (דהיינו, במטבע שאינו מטבע הפעילות) למטבע הפעילות.

ב. תרגום למטבע הפעילות של עסקאות במטבע חוץ ותרגום דוחות כספיים של חברות מוחזקות שמטבע הפעילות שלהן שונה

קיים הבדל משמעותי בין תרגום של עסקאות שמבצעת ישות מדווחת מסויימת במטבע ששונה ממטבע הפעילות שלה (מטבע חוץ), לבין תרגום דוחות כספיים של חברות מוחזקות שמטבע הפעילות שלהן שונה.

לצורך ההמחשה, נניח מקרה בו חברה ישראלית (מטבע פעילות שקל) נוטלת הלוואה דולרית, לעומת מקרה בו חברה מוחזקת הפועלת בארה”ב (מטבע פעילות דולר ארה”ב) נוטלת הלוואה דולרית. על אף שבשני המקרים יש לתרגם את ההלוואה לפי שער חליפין שוטף כדי לשקף את התשלום הצפוי בגינה בשקלים, הרי שבמקרה הראשון הפעילות חשופה מבחינה כלכלית לשינויים בשערי חליפין וכפועל יוצא יוכרו בגינה הוצאות או הכנסות מימון המשקפות שינויים בשערי חליפין, בעוד במקרה השני, הפעילות אינה חשופה כלל לשינויים אלה. ניתן לראות זאת גם בהיבט התזרימי, חברה שנדרשת להחזיר את ההלוואה בשקלים, תשלם סכום גבוה יותר של מזומנים (בהנחה שחלה התחזקות בשער החליפין של הדולר ביחס לשקל), לעומת זאת, תזרים המזומנים בפעילות הדולרית לא ישתנה מכיוון שהוא נמדד במונחי דולר, וכפועל יוצא שינויים בשער החליפין אינם רלבנטיים לגביו.

בהתאם לכך, תקני דיווח כספי בינלאומיים יוצרים הבחנה בין תרגום למטבע הפעילות של עסקאות שמבצעת ישות מדווחת מסויימת במטבע ששונה ממטבע הפעילות שלה (מטבע חוץ), לבין תרגום דוחות כספיים של פעילות נפרדת שמטבע הפעילות שלה שונה ממטבע הפעילות של הישות המחזיקה.

במקרה של תרגום עסקאות במטבע חוץ, קיימת הבחנה בין פריטים כספיים הנמדדים על פי שער חליפין שוטף ויוצרים חשיפה תוצאתית למטבע חוץ, לבין פריטים שאינם כספיים הנמדדים על פי שער חליפין היסטורי, ולכן לא יוצרים חשיפה למטבע חוץ, מאחר ושינויים בשערי החליפין לא משפיעים ישירות על תזרימי המזומנים.

מנגד, במקרה של תרגום דוחות כספיים של פעילות חוץ, כל הנכסים וההתחייבויות נמדדים על פי שער חליפין שוטף, אך כל הפרשי השער הנוצרים נדחים לקרן הון מתרגום דוחות כספיים אשר מוכרת ברווח הכולל האחר והם אינם יוצרים חשיפה תוצאתית (ברווח או הפסד) ותזרימית. קרן ההון הנ”ל מייצגת למעשה רווח או הפסד נדחה המהווה “תחנת ביניים” שיוכר במרבית המקרים בדוח רווח והפסד במועד מימוש הפעילות.

יש לציין, כי כאשר מטבע הפעילות של החברה המוחזקת הינו זהה למטבע הפעילות של החברה המחזיקה, גם כאשר החברה המוחזקת פועלת בחו”ל, תרגום עסקאות במטבע חוץ שמבצעת החברה המוחזקת צריך להיעשות באופן דומה לתרגום עסקאות במטבע חוץ שמבצעת המחזיקה בעצמה, שהרי ההיגיון של דחיית הפרשי השער אינו מתקיים.

בעבר, נהוג היה לכנות את המקרה שבו מטבע הפעילות של החברה המוחזקת בחו”ל זהה לזה של החברה המחזיקה – “זרוע ארוכה” וכאשר הוא שונה – “יחידה מוחזקת אוטונומית”. על אף שהתקינה החדשה אינה עושה שימוש בכינויים אלו, הרי שאין שינוי במהות הטיפול החשבונאי.

חשוב להדגיש, כי תפיסת הטיפול החשבונאי דלעיל לא צריכה להשתנות גם כאשר מספר פעילויות מבוצעות באמצעות ישות משפטית אחת (לדוגמה, חברה) ולא באמצעות ישויות משפטיות נפרדות. לדוגמה, חברה שמאגדת בתוכה מספר מגזרי פעילות אשר לכל מגזר מטבע פעילות אחר.

תקן חשבונאות בינלאומי מספר 21 (IAS) בדבר השפעות השינויים בשערי חליפין של מטבע חוץ (להלן – התקן) עוסק בקביעת מטבע הפעילות של ישות מדווחת, בתרגום עסקאות במטבע חוץ ובתרגום דוחות כספיים ממטבע הפעילות למטבע ההצגה. התקן יוצר הבחנה בין מטבע הצגה לבין מטבע פעילות: בעוד לישות המדווחת אין אפשרות בחירה לגבי מטבע הפעילות (מדידה) שלה והיא נדרשת לקבוע את המטבע המשקף את הפעילות שלה, הרי שהתקן מאפשר לישות המדווחת להציג את דוחותיה הכספיים בכל מטבע שתבחר (מטבע הצגה), כאשר שיטת התרגום ממטבע הפעילות למטבע ההצגה, זהה לשיטה הנדרשת לתרגום פעילות חוץ לצורך הכללתה בדוחות הכספיים של הישות המדווחת.