כיצד יש לרשום את מענקי הקורונה בדוחות הכספיים?

להבדיל מהמענק לעידוד התעסוקה, ההכרה במענקי הקורונה למימון הוצאות קבועות בדוחות הכספיים ומדידתם אינה טריוויאלית, על רקע מרכיב שיקול הדעת הרב של רשות המיסים בקביעת הזכאות. פרשנות ליברלית של ה- IFRS יכולה לספק במקרים אלו גמישות מעניינת – מה שרלבנטי גם עבור חברות פרטיות שאינן מיישמות את ה- IFRS אליהן נוגע במיוחד המענק. גם מאחורי שאלת ההפרדה החשבונאית של מרכיב הסבסוד הגלום בערבויות מדינה להלוואות יכול לעמוד אינטרס דיווחי מעניין של שיפור הרווח התפעולי וה-  EBITDA על רקע שלל הפרשנויות החשבונאיות הקיימות.  

משבר הקורונה מעלה כעת לסדר היום את הטיפול החשבונאי במענקים הממשלתיים החדשים שהצטרפו אלינו בשנה האחרונה, בדוחות הכספיים של החברות המדווחות כמו מענק הוצאות קבועות, מענק לעידוד תעסוקה (החזרת עובדים מחל”ת) וערבויות מדינה להלוואות. תקן החשבונאות הבינלאומי הרלבנטי הוא IAS 20  – תקן אפור יחסית שבעבר יושם לגבי מקרים של מענקי השקעה שהלכו והתמעטו עם השנים יחד עם השחיקה במעמדו של חוק עידוד השקעות הון ועד כה יושם בעיקר לגבי מענקי מדען שמטופלים בדוחות כהלוואה הניתנת למחילה. בהתאם, במועד קבלת המענק מוכרת התחייבות פיננסית לפי שוויה הוגן שהוא מן הסתם זניח יחסית לאור רמת אי הודאות הגבוהה של הצלחת הפרויקט המו”פ, כאשר ההפרש מטופל כמענק ממשלתי אשר נזקף מידית לדוח רווח והפסד כהקטנה של הוצאות המו”פ. בהתאם, ככל שבעתיד תהליך המו”פ יתקדם והחברה תצפה את ההחזרה של ההלוואה למדינה (כתמלוגים מההכנסות שייווצרו), הרי שתכיר בהתחייבות פיננסית בהתאם כנגד דוח רווח והפסד.

לא ניתן להתעלם מכך שמאז תחילתו של משבר הקורונה זוכה התקן לעדנה מיוחדת ולמעשה הוא הופך להיות רלבנטי לחברות לא מעטות שעד כה התקן לא נגע אליהן כלל. חשוב לציין כי לא כל הטבות הקורונה הן בגדר מענק ממשלתי שצריך להיות מטופל לפי התקן – כך למשל הנחות בארנונה מטופלות באופן פשטני על בסיס המחויבות לתשלום.

צריך להתחיל בכך שהרציונל של התקן הוא רישום של המענקים בדוח רווח והפסד על פני התקופות שנדרשות, על בסיס שיטתי, כדי להקביל בינם לבין העלויות המתייחסות – שבגינן הם מיועדים לתת פיצוי. כפועל יוצא, אופן ההכרה במענקים הממשלתיים תלוי בסוג שלהם. התקן מבצע הבחנה בין שני סוגי מענקים עיקריים: מענק המתייחס לנכס (“מענק השקעה”) שנרשם מבחינה תוצאתית על פני אורך החיים השימושיים של הנכס כאשר יתר המענקים מטופלים ככאלה שמתייחסים להכנסות.

לצורך רישום של מענקים המתייחסים להכנסות עורך התקן הבחנה בין שני מקרים: המקרה הראשון הם מענקים עבור הוצאה ספציפית – נרשמים בדוח רווח והפסד בתקופה שבה מוכרת ההוצאה הרלבנטית ככל שקיימת עמידה בתנאי ההכרה הראשונית – קיום בטחון סביר לזכאות (ראו להלן). כך למשל, במקרה של המענק לעידוד התעסוקה לפיו חברה מקבלת מענק עבור החזרת עובדים מחל”ת על בסיס גידול במצבת העובדים – הרי שככל שהיא זכאית למענק הרישום יעשה במקביל לחודשי התעסוקה הרלבנטיים של אותם עובדים כפי שנגזר מהמענק עצמו. המקרה השני הם מענקים המהווים פיצוי עבור הוצאות עבר שכבר התהוו או במטרה לספק תמיכה כספית מידית לישות המדווחת ללא כל עלויות עתידיות מתייחסות – נרשמים בדוח רווח והפסד בתקופה שבה נוצרת הזכאות לקבלם. מבחינת ההצגה התוצאתית, קיימת אפשרות להציג כהכנסה נפרדת או בניכוי מההוצאה הרלבנטית.

ביטחון סביר

שאלה מרכזית שנוגעת למענקים ממשלתיים נוגעת לעיתוי ההכרה הראשונית בהם. המענק מוכר לפי התקן רק כאשר קיים ביטחון סביר (Reasonable assurance) כי הישות המדווחת תציית לתנאים שנלוו למענק וכן המענק יתקבל. בתקן אין הגדרה למונח “ביטחון סביר” ולעניין זה קיימות פרשנויות שמתייחסות למונח זה בדומה למונח צפוי (Probable) – משמע, יותר מ- 50% סיכוי אך קיימות גם פרשנויות שמרניות יותר שדורשות רף הסתברותי גבוה יותר.

בכדי להבין את הקושי בהחלטה על הזכאות למענק הוצאות קבועות, די לציין כי הנוסחה שנקבעה בחוק מבוססת בעיקר על רווח ולאו דווקא על הוצאות קבועות – מה שמותיר בסופו של דבר שיקול דעת רב בהחלטה על הזכאות למענק ועל סכומו בידי רשות המיסים – החלטות שיתכן ויאותגרו על ידי ערכאות משפטיות במסגרת הליכי ערער שונים – לרבות בהקשרים עקרוניים שיכולות להיות להן השלכות רוחב בכיוון ההפוך גם לגבי אלה שכבר קיבלו את המענקים. הרגישות של הנושא נובעת גם מכך שלפי ההתפתחויות האחרונות הזכאות למענק הוצאות קבועות היא תנאי הכרחי ומקדים לצורך קבלת הנחות משמעותיות בארנונה. בהקשר זה, חשוב להדגיש כי עצם קבלת התשלום של המענק עדיין לא מעידה בהכרח על זכאות לו ויתכנו מקרים בהם חברות ידרשו בעתיד להחזיר מענקים שכבר קיבלו.

עם זאת, ככל שמאומצת המדיניות הליברלית של רף הסתברותי נמוך יחסית (מעל 50%), נראה שנוצר כאן לחברות המדווחות מרחב שיקול דעת לגיטימי – שבהעדר ניסיון עבר מטבע הדברים עם מענקים דומים ניתן ככל שיהיה לבסס אותו על ניתוח מקצועי שכולל הנחות סבירות. לא ניתן להתעלם מכך שסביב מרחב שיקול הדעת מרחפים אינטרסים דיווחים שונים לרבות בהקשר של ניראות ציבורית. זכור המקרה של פוקס שמיד לאחר פרסום דוחות הרבעון הראשון של 2020 שפורסמו ביוני 2020 ולאור לחץ ציבורי כבד, החליטה לוותר על מענקי המדינה, לאחר שדיווחה בדוחות הרבעון הראשון כי היא מעריכה שבגין עובדים שהוחזרו לעבודה בחודשים אפריל-מאי, בהנחה של המשך העסקתם בהתאם לתנאי הזכאות, תהיה זכאית כקבוצה למענק בגין העסקת עובדים בחודשים יוני-ספטמבר 2020 בטווח כולל של 13 עד 18 מיליון שקל.

מה שכן, בראיה תוצאתית הצגתית, ככל שהשאיפה הדיווחית היא להקטין הוצאות, הרי שלאור מבנה הנוסחה, קיים קושי רב לסווג את המענק כניכוי הוצאות קבועות ספציפיות ולכן ככל שהמענק אכן יוכר סביר להניח שירשם כהכנסה נפרדת במסגרת הרווח התפעולי. שיקול מעניין נוסף הוא השיקול המיסוי – מענקי הוצאות קבועות הם בעצמם בגדר הכנסה חייבת מעסק (מכוח סעיף 2.1 לפקודת מס הכנסה) ועל כן בחברות שממוסות על בסיס צבירה ובהינתן שהמיסוי בהקשר של הכנסות עוקב אחר הרישום החשבונאי, הרי שרישום של הכנסה מהמענק בדוחות 2020 למשל יוביל ככל הנראה גם לתשלום המס בגינו. כלומר, לרישום או אי רישום חשבונאי קיימות השלכות ריאליות על תשלומי המס.

בדוחות הרבעון השלישי של 2020 של החברות המדווחות ניתן לראות בעיקר דוגמאות לחברות שהכירו בדוחותיהן בהכנסה בגין מענק עידוד תעסוקה שהוא “קל” יותר להכרה לאור הפשטות היישומית שלו. כך למשל, קסטרו הכירה במסגרת סעיף הכנסות אחרות ב- 6.8 מיליון שקל בגין מענק זה, בעוד מלונות דן שהכירה ב- 7.6 מיליון שקל בחרה להקטין את סעיף הוצאות השכר.

בהקשר זה יש לזכור כי מענק הוצאות קבועות מוגבל לחברות שהמחזור שלהן הוא עד 400 מיליון שקל ב- 2019 ולכן פחות רלבנטי לחברות ציבוריות גדולות – אם כי השפעותיו יכולות להגיע גם דרך החברות הבנות.

חברות פרטיות

שאלה נוספת שמתעוררת נוגעת לאופן הרישום החשבונאי של מענקי הקורונה לעיל בחברות פרטיות שמיישמות תקינה ישראלית. לאור העובדה כי לא קיים עדיין תקן ישראלי מקביל לטיפול במענקים ממשלתיים (מלבד מענק השקעה) שהרי IAS 20  טרם אומץ כתקן ישראלי, נראה כי בהעדר פרקטיקה ברורה אחרת יש ליישם את כללי התקן הבינלאומי לאור ההיררכיה החשבונאית בישראל, מה גם שיש הגיון רב ביישום כללים אלה.

ערבויות מדינה

אלמנט אקטואלי מעניין נוסף בהקשר של מענקי ממשלה הן הלוואות מבנקים ואחרים בערבות המדינה. לצורך הטיפול במענקי ממשלה התקן אינו מביא בחשבון צורות של סיוע ממשלתי שלא ניתן לייחס להן ערך באופן סביר וכן עסקאות עם הממשלה שלא ניתן להבדיל בינן לבין עסקאות מסחריות רגילות של הישות המדווחת (כמו למשל מדיניות רכישות ממשלתית). על אף שיכולה להיות גישה אחרת, נראה כי במקרה של הלוואות בערבות מדינה בעקבות משבר הקורונה יש הגיון לראות בכך כמענק ממשלתי שיש צורך לטפל בו בהתאם לתקן, מתוך תפיסה כי הנהנית היא החברה הלווה ולא הבנק שמשמש כאן כאמצעי דרכו ניתנת ההטבה. למרות שבראיה כלכלית אין ספק שיש במקרים אלה צורך בהפרדה של ההטבה, מבחינה חשבונאית טכנית עולה שאלת הצורך בהפרדה שלה לאור תפיסת יחידת המדידה (Unit of account) – שהרי למשל במקרה של ערבות שניתנת מבעל שליטה עבור הלוואה שנוטלת החברה שבשליטתו הטענה הרווחת בפרקטיקה, מבלי להיכנס לנאותותה, היא שיש לראות את הערבות כחלק אינטגראלי מההלוואה ובכך לכאורה נמנע הצורך בהפרדה החשבונאית שלה.

כידוע, שימוש בכללים חשבונאיים טכניים במקרים מסוימים בכדי להשיג את התוצאה הרצויה, או לעיתים להקל מבחינה יישומית, אינו דבר חדש. בהקשר זה, להבדיל מהפרדת ערבויות של בעל שליטה – שמעבר למורכבות היישומית של המדידה מובילות לגידול בהוצאות המימון ועל כן האינטרס הדיווחי הוא בדרך כלל שלא לבצע הפרדה – דווקא במקרה של ערבות מדינה יכול להיות אינטרס דיווחי שיוביל בחלק מהמקרים לפחות כן לבצע את ההפרדה.

בכדי להסביר זאת צריך ראשית להבהיר שלהבדיל מערבויות שנתן בעל השליטה (שבהן ככל שמתבצעת הפרדה, ההטבה נרשמת באופן חד פעמי בהון כהשקעת בעלים ומנגד הריבית האפקטיבית של ההלוואה תהיה גבוהה יותר ועל כן גם הוצאות המימון לאורך חיי ההלוואה דבר שיוביל לפגיעה ברווח וביתרת העודפים לחלוקה), הרי שבמקרה של ערבות מדינה ככל שהמענק אכן מיוחס להוצאות המימון הוא אמור להיפרס על פני תקופת ההלוואה – כך שלהפרדת ההטבה אין משמעות מעשית על דוח רווח והפסד. במילים אחרות – להפרדה אין השפעה מעשית על הטיפול בהלוואה, שהרי ככל שהיא נכללת בשורת הוצאות המימון, נגיע מבחינת הוצאות המימון נטו לתוצאה זהה אליה היינו מגיעים ללא הפרדת הערבות.

ובדיוק כאן מגיע האינסנטיב – ככל שניתן יהיה להצדיק את זה שהערבות ניתנה על ידי המדינה בכדי לסייע בהתמודדות עם ההוצאות התפעוליות – דבר שמאד הגיוני בתקופת הקורונה – הרי שההטבה תירשם דווקא מעל הרווח התפעולי ותתקזז על ידי הוצאות המימון הגבוהות יותר שנמצאות מתחתיו. כלומר, שיפור הרווח התפעולי שהוא מדד ביצוע חשוב לרבות ה- EBITDA. יתכן אף שתעלה טענה כי ניתן להקדים את ההכרה בהכנסה שכן היא מתייחסת להוצאות תפעוליות שהתהוו עוד לפני תום חיי הלוואה.

בהקשר זה, יש לציין למשל את אל על שמתכוונת לגייס 250 מיליון דולר באגרות חוב המגובות במרביתן (75%) בערבות מדינה, כאשר המדינה התנתה את מתן הערבות בהתייעלות. התניה זאת יוצרת לכאורה קשר לנושא ההוצאות התפעוליות ויכולה להוביל להצדקת הפרדת הערבות ורישום ההטבה במסגרת הרווח התפעולי.

בכל מקרה, נראה כי לאור שלל הפרשנויות האפשריות בהקשר של ערבויות מדינה, כאמור לעיל, בהחלט יתכן כי חברות יוכלו ליישם פרשנות שמיטיבה איתן מבחינה דיווחית.