הבורסה תצטרך כנראה לתקן בקרוב את דו”חותיה הכספיים, כדי לפרוס קדימה את ההכנסות מדמי רישום למסחר בהתאם לתקן ההכנסות החדש ■ ניתוח בסיסי מלמד שהרווח החשבונאי המייצג של הבורסה ברבעון השני – שבו הציגה רווח של כ-70 מיליון שקל – הוא פחות מ-2 מיליון שקל
ערב החג פרסמה הבורסה לניירות ערך דו”חות כספיים למחצית הראשונה של 2018, שלפיהם הרווח למחצית הראשונה ולרבעון השני הסתכמו בכ–79 וכ–70 מיליון שקל, בהתאמה. הרקע לפרסום הלא שגרתי הוא מהלך ההנפקה של הבורסה שמתוכנן עד לסוף 2019, בהתאם למתווה שינוי מבנה הבעלות עליה. בדוחות אלה, שערוכים בהתאם ל–IFRS, נכללים אלמנטים חשבונאיים לא טריוויאליים, שהתייחסות אחרת אליהם הייתה יכולה לשנות את התוצאות המוצגות בהן מקצה לקצה.
התוצאות הגבוהות ברבעון השני נבעו בעיקר מביטולה של ההפרשה לירידת ערך בגין מבנה הבורסה המרשים, בסך 85.1 מיליון שקל (לפני מס), שנרשמה ערב הכניסה אליו במהלך 2013. הצורך בביצוע ההפרשה נומק אז בעיקר בהתאמות ייעודיות ותכנון מיוחד של הבניין בהקמה, שגרמו להעלאת עלות המבנה מעל המתוכנן. רישום וביטול הפרשה לירידת ערך של רכוש קבוע, מתבצע ב–IFRS על בסיס הסכום בר־ההשבה, שמוגדר כגבוה מבין שווי השימוש לבין השווי ההוגן בניכוי עלויות מכירה, של היחידה המניבה מזומנים אליה הוא משתייך – במקרה הזה, הבורסה בכללותה.
בעוד ירידת הערך נרשמה על בסיס הערכה שמאית של המבנה (שווי הוגן) מתוך תפישה שלפיה שווי השימוש אינו גבוה יותר, הרי שכעת דירקטוריון הבורסה בדעה כי למרות שהשווי ההוגן של המבנה לא עלה – הרי ששווי השימוש של הבורסה גדל באופן כזה שיש לבטל את כל ההפרשה.
הצורך ברישום הפרשה לירידת ערך וביטולה נבדק מבחינה חשבונאית רק כשיש סימנים ממשיים לכך, ולכן קיימת רגישות רבה לגבי זיהוי סימנים חיוביים המצדיקים ביטול הפרשה מתוך חשש מאצבע קלה על ההדק ביחס לסימנים ששימשו ליצירת ההפרשה. בהקשר זה, הבורסה מדווחת כי חלו שינויים משמעותיים בעלי השפעה חיובית מתחילת 2018 בסביבה הכלכלית והמשפטית שבה היא פועלת, כך ששווי השימוש שלה הסתכם בסוף יוני 2018 ביותר מחצי מיליארד שקל. מבלי להיכנס לכך שאירועים אלה התרחשו לאחר סוף הרבעון, ככל הנראה הכוונה היא לאישור מרשות ני”ע שהתקבל בחודש שעבר להעלאת התעריפים – שהקפיצה לכאורה את שווי השימוש; וכן לעסקת המכירה של 19.9% של מניות הבורסה למנקיינד, בתיווך הבורסה עצמה, שאמורה להותיר בידיה סכום של לפחות 10 מיליון שקל שצפויים להיזקף ברבעון השלישי ישירות להון כפעולה במישור ההוני.
30% מעל לשווי ההוגן

לצורך ביטול ההפרשה, הבורסה לא רואה בשווי ההוגן של המבנה בניכוי עלויות מכירה “תקרת ערך”, שמובילה לכך שלמרות שאין גידול בשוויו, המבנה כעת נהנה מהשינוי בשווי ה”עסק” של הבורסה, וזאת על רקע העובדה שיתר הנכסים — בעיקר נכסים בלתי־מוחשיים, כמו רישיון ומוניטין, אינם מופיעים במאזן. הסתכלות זאת רואה במבנה, לאור ההתאמות שבוצעו לו, אמצעי ייצור ייחודי, ולא בניין משרדים רגיל במרכז תל אביב. התוצאה, בשורה התחתונה, היא שהבניין מוצג לסוף יוני 2018 על סך 335 מיליון שקל — סכום שגבוה ביותר מ–30% משוויו ההוגן.
בכל מקרה, מדובר בהכנסה חד־פעמית שיש לנטרל אותה, כמובן, לצורך הרווחיות המייצגת, כשאין לשכוח שלביטול ההפרשה גם השפעה שלילית על הרווחיות החשבונאית המייצגת, בשל גידול של כמעט 2 מיליון שקל בשנה בהוצאות הפחת העתידיות הנלווה לביטול ההפרשה.
הצטרפות למועדון
ניתוח התוצאות של הבורסה הנכללות בדו”חות הכספיים ערב ההנפקה מעלה שאלה מרכזית לגבי המועד הנאות להכרה בהכנסה מעמלות רישום למסחר, שעומדות על שיעור של 0.01%–0.02% מהיקף כל גיוס. הבורסה, שרושמת עמלות אלה כהכנסה כבר במועד הרישום למסחר, הכירה בשלוש שנים האחרונות בעמלות רישום ני”ע למסחר ואיגרות שנתיות בהיקף של כ–40 מיליון שקל בממוצע בשנה. לצורך קבלת פרופורציות, בשנת השיא של 2007 הכנסות אלו הגיעו לרמה של כ–52 מיליון שקל וב–2008, על רקע המשבר הפיננסי העולמי, הן ירדו לכ–36 מיליון שקל.
בהתאם לתקן החדש בנושא הכנסות (IFRS 15), שנכנס לתוקף בתחילת 2018, קיום של מחויבות ביצוע המוביל לרישום הכנסות לאורך זמן, מתרחש כאשר השירות ניתן לאורך זמן או כאשר הלקוח מקבל וצורך בו זמנית את ההטבות המסופקות. מנגד, כשתנאים אלה אינם מתקיימים — ההכנסה מוכרת בנקודת זמן. הנקודה המרכזית היא שמחויבות ביצוע לא כוללת משימות שיש לבצע כדי למלא את החוזה, אלא אם כן הן כוללות העברת שירותים או סחורות ללקוח. תופעה זאת, שבה מתקבלת עמלה ראשונית בלתי ניתנת להחזרה, אפילו שהיא מתייחסת לפעילויות שנדרש לבצע בתחילת או בסמוך למועד תחילת החוזה בכדי למלא את תנאיו, דורשת פריסת ההכנסה קדימה ומכונה “דמי הצטרפות למועדון”. מצב דברים זה קיים למשל, בעמלת פתיחת תיק במשכנתאות ובדמי רישום לאוניברסיטה.
הבורסה מדווחת כי היא בוחנת את הנושא, כשבעיית רישום הכנסה מיידית דומה קיימת כיום גם בבורסת טורונטו ובבורסת לונדון, המיישמות את IFRS. מעניין לראות בהקשר זה שבורסות כמו NYSE ו–NASDAQ — המדווחות לפי ה–USGAAP, שזהה כיום ל–IFRS בנושא רישום הכנסות — מכירות בהכנסה מדמי רישום על פני תקופה שבין שש לתשע שנים, המייצגות תקופה ממוצעת שבה נסחר המכשיר הפיננסי הרלוונטי.
בבקשה בנושא מטעם הבורסות שנדונה לאחרונה בוועדה הבינלאומית לפרשנויות (IFRIC), נטען כי עמלת הרישום הראשונית, להבדיל מעמלות המסחר בהמשך, מתייחסת לפעילויות שהבורסה לוקחת על עצמה בתחילת החוזה, כמו הערכת הסיכון הפנימי ועריכת בדיקת נאותות עבור בקשה חדשה, סקירה של טופסי בקשת הרישום למסחר של המנפיק, הנפקת מספר סידורי לני”ע למנפיק (ticker symbol) וביצוע פעולות טכניות ופרוצדורליות נוספות לצורך תחילת המסחר. הוועדה קבעה כי לפי התקן הקיים, פעילויות אלה אכן נדרשות בכדי לספק בהצלחה את השירות — המסחר בבורסה — אך עצם הביצוע שלהן אינו מוביל להעברת שירות כלשהו ללקוח.
צמיחת ההנפקות
הקוריוז הוא שההחלטה פורסמה כשבוע לאחר אישור הדו”חות של הבורסה על ידי דירקטוריון הבורסה, ומאחר שמדובר בקביעה שמבוססת כולה על התקן הקיים שנכנס לתוקף מחייב בתחילת 2018 ללא צורך בפרשנות נוספת — הדבר יחייב את הבורסה לתקן את המדיניות החשבונאית שלה, ולכן צפויה להיות השפעה שלילית משמעותית על ההון העצמי. בראיה תוצאתית, ככל שהטיפול הוא בדרך של יישום למפרע מלא, במצב של מספר הנפקות יציב, לא אמור להיות לפריסה כזאת של הכנסות השלכות על דו”ח רווח והפסד לאורך זמן. עם זאת, לאור הצמיחה היחסית של ההנפקות בשנה האחרונה, הדבר יכול להשפיע משמעותית על התוצאות שאמורות לשמש בסיס להנפקת הבורסה.
לצורך המחשה, במחצית הראשונה של 2018 ההכנסות מעמלות רישום למסחר ואגרות שנתיות היו 23.3 מיליון שקל, לעומת 19.6 מיליון שקל בתקופה המקבילה אשתקד. לכך אמורות להתווסף, בהתאם לתקן החדש, גם הוצאות מימון בגין מרכיב ההכנסות מראש. הבורסה לא מספקת פירוט להבחנה בין עמלות רישום למסחר ועמלות שנתיות, אך ניתן להניח באופן גס, בהתבסס על קצב הגידול הנוכחי בהכנסות, כי פריסה קדימה יכולה להגיע לכדי פגיעה של כ–2 מיליון שקל ברווח הנקי הרבעוני.
ניתוח חשבונאי בסיסי מלמד, איפה, שהרווח המייצג של הבורסה הוא כנראה נמוך בהרבה מזה שמופיע בדו”חות למחצית הראשונה של 2018. נקודה מעניינת נוספת לגבי הרווחיות המייצגת של הבורסה נוגעת לרישום הוצאות בגין אופציות שהוענקו בתחילת הרבעון השני לסמנכ”לים וחברי הנהלה בשלוש מנות שנתיות, שהבשלתן מותנית בהצלחת ההנפקה.
בהתאם ל–IFRS, רישום הוצאות שכר שמותנה בתנאי ביצוע — במקרה זה הצלחת ההנפקה — תלוי בשאלה אם השגתו צפויה. בפועל, לאור החוסר־ודאות הגלום במקרה של הנפקות, נהוג לא להניח כי ההנפקה צפויה, והרישום של המענק שכבר הובשל נרשם מיידית לאחר ההנפקה. כפועל יוצא, בהינתן קיומה של ההנפקה, הרווח המייצג של הבורסה צריך לכלול הוצאות אלה, שהיו מסתכמות בכ–0.6 מיליון שקל ברבעון השני. מאחר שהבורסה מדווחת כי היא נמצאת במסלול רווח הון, הרי שמדובר בהוצאות לא מוכרות לצרכי מס, כך שהתגמול האפקטיבי בגינן גבוה משמעותית מתשלום שכר במזומן המוכר כהוצאה לצרכי מס.
הבורסה מתמרקת
הקוריוז הוא שהבורסה עצמה “מתמרקת” לקראת ההנפקה, מה שבדרך כלל קורה דווקא לחברות שרוצות להיסחר בה. בכל מקרה, גם על רקע רבעון “חלש” במיוחד, ניתוח התוצאות המייצגות של הבורסה מלמד כי הפיכתה לרווחית ואטרקטיבית למשקיעים אינה משימה פשוטה. רווחיות מספקת, על רקע מבנה הוצאות השכר הנוקשה שלה והתארגנות העובדים, תיגזר בסופו של דבר באופן פרדוקסלי מהעלאת התעריפים והעמלות — וזאת בניגוד לקונספט שלכאורה הניע את שינוי המבנה הארגוני שלה מלכתחילה.