הפס הרחב של עובדי חברת החשמל

המשמעות: חברת החשמל משתפת את העובדים בגין השקעתה במיזם התקשורת החדש ביותר מהשווי ההוגן שלו

בחודש שעבר אישר דירקטוריון חברת החשמל את מתווה העקרונות עם ועד העובדים בקשר להחזקותיה (40%) בחברת הפס הרחב (IBC – Israel Broadband Company). בהתאם למתווה שפירסמה החברה בדיווח מיידי, כל עובדי חברת החשמל, ולא רק אלה שיעבדו במיזם התקשורת, יקבלו תמריץ שנתי מיוחד של 5 מיליון שקל (צמוד מדד) ויהיו זכאים ל–15% מהרווחים החשבונאיים שתרשום חברת החשמל מההשקעה ב–IBC, לרבות ממכירת המניות. המתווה, שכפוף לאישור משרד המשפטים, נקבע לאחר שלפי פרסומים רשות החברות הממשלתיות לא אישרה לחברת חשמל להעניק לעובדים 6% ממניות IBC.

אחד מעקרונות היסוד ב–IFRS הוא העדפת המהות הכלכלית של עסקות על פני צורתן המשפטית, ולכן הטיפול החשבונאי בזכאות לרווחים אמור לייצג את מהותה הכלכלית, הן מבחינת סוג ההטבה והן מבחינת האירוע שבגינו היא משולמת. קשה להתעלם מכך שהענקת הזכות לרווחים, כולל במכירת המניות, שקולה במהותה למתן מניות לעובדים, על משקל “הולך כמו ברווז, נשמע כמו ברווז ומתנהג כמו ברווז – זה כנראה ברווז”. כדי להבין את המשמעות החשבונאית של הענקת הזכאות יש להבין ראשית את הטיפול החשבונאי בהשקעת חברת החשמל ב–IBC.

IBC הוקמה ביולי 2013 על ידי חברת החשמל וקונסורציום של חברות פרטיות (60%), בעקבות החלטת ממשלה שאיפשרה לחברת החשמל לפעול בתחום התקשורת על בסיס שימוש ברשת החשמל. IBC עתידה לספק שירותי בזק נייחים למפעילי תקשורת וללקוחות עסקיים, על בסיס רישיון שקיבלה משר התקשורת, באמצעות תשתית תקשורת של סיבים אופטיים שתיפרס, בין השאר, על תשתיות חברת החשמל.

ברבעון השלישי של 2013 הזרים הקונסורציום, שהמחזיקה העיקרית בו היא ויה אירופה (50%), ל–IBC 100 מיליון שקל והתחייב להעביר 50 מיליון שקל נוספים, כנגד הנפקת מניות ׁ(60%). במקביל, חברת החשמל העניקה ל–IBC זכות שימוש בלעדית בתשתיותיה וזכות עתידית להזמנת הקצאות אורכי גל, לפי דרישת IBC, ברשת האופטית של חברת החשמל. כנגד זכויות אלה הוקצו לחברת החשמל 40% ממניות IBC.

העובדים מרוויחים, החברה מפסידה

חברת החשמל, שממנה שניים מחמשת הדירקטורים של IBC, מטפלת בהשקעתה במיזם לפי שיטת השווי המאזני – כך שתרשום מדי תקופה את חלקה ברווחי IBC. חברת החשמל, שכאמור לא הזרימה כסף ל–IBC, טיפלה בהקמת המיזם מבחינה חשבונאית כקבלת תשלום מראש בגובה השווי ההוגן של המניות שקיבלה (40%) עבור זכות השימוש בתשתיות בעתיד. התשלום מראש מייצג הכנסה נדחית שתוכר על פני תקופת מתן השירותים לפי ההסכם, בשיטת הקו הישר – בדומה לחכירה תפעולית.

לצורך כך, אמדה חברת החשמל את השווי ההוגן של המניות שקיבלה ב–100 מיליון שקל וכתוצאה מכך, כנגד רישום השקעה בחברה כלולה בסכום זה, הכירה ברבעון השלישי, בצד ההתחייבויות במאזנה, בהכנסה נדחית בסכום מקביל של 100 מיליון שקל. חישוב השווי ההוגן של המניות נגזר מההזרמה הכוללת של 150 מיליון שקל על ידי הקונסורציום, כנגד 60% מהמניות. הזרמה זו משקפת שווי כולל של 250 מיליון שקל ל–IBC, שממנו נגזר שווי הוגן של 100 מיליון שקל להחזקתה של חברת החשמל (40%).

על מנת להמחיש את הטיפול החשבונאי בהקמת המיזם מנקודת ראות חברת החשמל, ניתן לפרק את העסקה לשני שלבים: חברת החשמל העבירה ל–IBC במועד ההקמה מזומן בגובה השווי ההוגן של המניות שקיבלה, שלפי הערכתה הוא 100 מיליון שקל, ובמקביל שילמה לה IBC אותו סכום עבור זכות השימוש העתידית ברשת החשמל.

מבחינה כלכלית, אף שבהתאם למתווה לא מוקצות מניות לעובדים, הרי שזכות לרווחים, לרבות במקרה של מכירה, כמוה כהענקת 6% (40%*15%) ממניות IBC לעובדי חברת החשמל, למעט זכויות ההצבעה. חשוב להדגיש כי החזקה של 6% ממניות מיעוט לא אמורה להקנות זכויות הצבעה בעלות משמעות. ניתן לראות זאת למשל דרך ההתייחסות של כללי החשבונאות, שמתעלמים לחלוטין מזכויות ההצבעה שנלוות להחזקה בשיעורים כאלה, ומטפלים בה כנכס פיננסי – להבדיל מהתייחסות כחברה כלולה במקרה של השפעה מהותית (בדרך כלל לפחות 20% מזכויות ההצבעה) או כחברה בת במקרה של שליטה.

בכל מקרה, מבחינה חשבונאית זכויות ההצבעה הנלוות למניות יכולות להשפיע רק לעניין אופן הטיפול החשבונאי בהן – נכס פיננסי (שווי הוגן), חברה כלולה (שווי מאזני) וחברה בת (איחוד דו”חות כספיים) – אבל לא על החלק היחסי של הרווחים הנרשמים בגינן.

הבונוס “המיוחד” מטיל, אפוא, על חברת החשמל עלות שניתן לכמת אותה, במונחי שווי הוגן, כנגזרת של שווי ההשקעה שעליה דיווחה, בסכום של 15 מיליון שקל (100*15%). אלא שסאגת שווי ההטבות שקיבלו העובדים בגין הסכמתם להפעלת המיזם הופכת להיות מוזרה הרבה יותר, כמשקללים גם את הערך של הבונוס השנתי שאישר להם הדירקטוריון. חישוב ערך נוכחי ל–5 מיליון שקל בשנה (צמוד מדד) לתקופה אינסופית, על בסיס הריבית להיוון שמשמשת את חברת החשמל להיוון התחייבויות לעובדים לזמן ארוך (ריבית ריאלית של 2.28%), מוביל לשווי של כ–219 מיליון שקל. גם אם נביא בחשבון רק את התקופה הראשונה (30 שנה) של הרישיון, עדיין מדובר בסכום לא מבוטל של כ–108 מיליון שקל – שגם הוא גבוה משווי ההשקעה ב–IBC בספרי חברת החשמל.

התוצאה הגבוהה יכולה להיות מיוחסת בין השאר לכך שהעובדים לא נושאים בסיכון, להבדיל מיזמי הפרויקט שכמובן עלולים להפסיד. בתוספת שווי המניות שהוענקו מבחינה מעשית, מדובר ב–234% מהשווי ההוגן של ההשקעה במיזם שעליה מדווחת חברת החשמל במקרה של חישוב ערך נוכחי לאינסוף, וב–123% מהשווי בחישוב ל–30 שנה. המשמעות המעשית היא, שמבחינה כלכלית נוצר לחברת החשמל הפסד מיידי משמעותי, שככל שהחברה לא טעתה בדו”חותיה בתמחור חסר של ההשקעה – הרי שההפסד גדול משמעותית מהשווי ההוגן של השקעתה במיזם.

חשוב להדגיש בהקשר זה כי תמחור השווי ההוגן של ההשקעה בדו”חות חברת החשמל לרבעון השלישי, 100 מיליון שקל, הוא תמחור חסר אם הקונסורציום “קנה בזול” והיה צריך לשלם סכומים גבוהים בהרבה עבור זכות השימוש. כמו כן, חישוב השווי ההוגן שביצעה חברת החשמל מבוסס על ההנחה שהזרמת הכספים למיזם על ידי הקונסורציום מייצג שווי הוגן – כלומר, ככל שבעלת השליטה, ויה אירופה, מביאה עמה למיזם גם מהמומחיות, הידע והניסיון שלה, כקבוצה בינלאומית בתחום, הרי שלכאורה חברת החשמל היתה צריכה לשקף שווי הוגן גבוה יותר של השקעה כנגד הכנסה נדחית.

דמי הסכמה או העלאת שכר?

שאלה חשבונאית מעניינת נוגעת לעיתוי הרישום של הבונוסים כהוצאה בדו”חות חברת החשמל, שתלוי בקביעה מה האירוע שבגינו נוצרת לעובדים הזכאות לבונוס. בהתאם ל–IFRS, רישום הוצאה בגין בונוסים מבוסס על השירות שהעובד נדרש לספק בתמורה לבונוס. כך, במקרה של תשלום מבוסס מניות ה–IFRS קובע כי כשמוענקות לעובדים אופציות או מניות של החברה, בלא התניה בתקופת שירות עתידית, ההוצאה תירשם מיידית מאחר שהיא משקפת בונוס בגין שירותי העבר. לעומת זאת, אם העובד נדרש לספק תקופת שירות מוגדרת כדי להיות זכאי למענק ההוני, הרי שההוצאה תיפרס על פני תקופת השירות העתידית – כל עוד העובד צפוי לספק את השירות.

במקרה של חברת החשמל, מדובר בכל העובדים ולא רק באלה שיועסקו ב–IBC, ולכן לא יכולה להיות כאן תקופת שירות במובן הרגיל, שלפיה העובד מקבל את ההטבה בגין עבודה בפרויקט. למעשה, ניתן לומר כי העובדים מקבלים את הבונוס כדי לאפשר לחברת החשמל להיכנס למיזם, כך שהבונוס משולם תמורת “שקט תעשייתי”. לעניין זה, חשוב להבחין בין עיתוי התשלום העתידי לבין האירוע שבגינו נוצרת זכאות העובדים לקבלו. ככל שהמסקנה היא שהאירוע הוא תחילתהפעילות IBC, שעד כה עוכבה על ידי הוועד, הרי שהאירוע החשבונאי שיוצר את הזכאות הוא לכאורה תחילת פעילותה של IBC.

מן הסתם צפוי שאינטרס חברת החשמל יהיה להתייחס לבונוס ככזה הניתן עבור שירותים בעתיד, אבל לצורך כך היא תצטרך לטעון טענה מביכה, שלפיה “שקט תעשייתי” נחשב מבחינתה כשירות עתידי שתקבל מעובדיה. לפי המתווה שפורסם לא נקבעה דרישה עתידית מהעובדים כנגד התשלום השנתי, אלא משתמע שהוא ניתן כחלק מסל ההטבות שקיבלו העובדים בתמורה להסכמתם להפעלת המיזם.

מעבר לכך, החלופה של הסתכלות על ההטבות כמעין העלאת שכר לעובדים, היא בעייתית, שהרי היא לא נקבעת פר עובד, כמו העלאת שכר רגילה, אלא כמכלול. לצורך המחשה, גם אם נניח שמצבת העובדים של חברת החשמל תקטן בשנים הקרובות, הרי שהדבר לא יקטין את גובה הבונוס. בהקשר זה, ניתן לציין גם את הפן הטכני – כחברה מפוקחת, העלאת שכר דורשת אישור של הממונה על השכר.

ניתן לבחון את הבונוס מבחינה חשבונאית מזווית נוספת. נניח שחברת החשמל היתה מעניקה לוועד העובדים שלה 6% ממניות IBC כל עוד העובדים כמכלול, ולא עובדים ספציפיים, ממשיכים לעבוד בחברה. זה שקול מבחינה כלכלית למהלך המוצע, שהרי חברה לא יכולה להתקיים כעסק חי בלא עובדיה. במקרה כזה, כדי לא להכיר בהוצאה בגין מתן המניות יש צורך להכיר בנכס המכונה “הוצאות שכר מראש” לעובדים. נראה שיהיה קשה להכיר בנכס כזה, שהרי המשך מתן השירותים של העובדים כמכלול לחברת החשמל הוא טריוויאלי ואינו מעניק הטבה כלכלית תוספתית.

במלים אחרות, להבדיל מתשלום שכר לעובד מראש בגין שירותי עבודה בעתיד, כך שבמקרה של עזיבתו לפני תום תקופת השירות הוא נדרש להחזיר חלק יחסי, ועד העובדים לא יידרש אף פעם “להחזיר” את המניות, שהרי הוועד לא יעזוב לעולם. על פי אותו רציונל, ככל שההחלטה תהיה שהאירוע שיוצר את הזכאות לבונוס השנתי הוא ההשקעה ב–IBC, הרי שחברת החשמל צריכה להכיר גם בהתחייבות לתשלומי הבונוס בעתיד בגובה הערך הנוכחי.

פגם מוסרי

ניתן להקביל את הבונוס המיוחד לבונוס בגין הפרטה שנהוג בחברות ממשלתיות, שאין ספק כי הוא נדרש להירשם מיידית. אבל בעוד ניתן להבין את הרציונל של מענקי הפרטה, במתן פיצוי לעובדים בגין איבוד הביטחון התעסוקתי שלהם, קשה יותר להבין מתן בונוס לצורך הסכמה להקמת מיזם חדש.

לצורך המחשת הבעיה, בהתאם לתפישה שלפיה לעובדי חברת החשמל זכות מוקנית בנכסי החברה, קיימת לחברה לכאורה התחייבות משתמעת עצומת מימדים כלפי עובדיה ביחס לכל שאר נכסיה הקיימים והעתידיים.

אף שלא סביר שהמנגנון שאושר על ידי דירקטוריון חברת החשמל, לפי הדיווח המיידי שהחברה פרסמה, יישאר על כנו, הרי הניתוח החשבונאי מציף את הפגם המוסרי בתשלום דמי הסכמה לקבוצת עובדים חזקה רק כי יש לה מנופי לחץ.