בתחילת אפריל 2024 פורסם תקן חשבונאות בינלאומי חדש, IFRS 18 שיכנס לתוקף מחייב בשנת 2027, שמביא עמו שינויים משמעותיים ותקדימיים בהצגת דוחות כספיים. תקן זה מחליף את IAS 1 ומתמקד בשיפור השקיפות וההשוואתיות של הדוחות הכספיים. מטרתו היא לשפר את המידע הניתן למשקיעים ולהגביר את יכולת ההשוואה בין חברות שונות.
IFRS 18 משנה את מבנה דוח הרווח וההפסד, ומחלק אותו לשלוש קטגוריות עיקריות: פעילות תפעולית, פעילות השקעה ופעילות מימון. בנוסף, הדוח יכלול שלושה סיכומי ביניים: רווח תפעולי, רווח לפני מימון ומיסים, ורווח נקי. חלוקה זו דומה למבנה דוח תזרימי המזומנים ומאפשרת למשתמשים בדוחות הכספיים לקבל תמונה ברורה ומפורטת יותר על מקורות הרווח וההוצאות של החברה. הרווח התפעולי מוגדר בתקן החדש באופן שיורי, כלומר כולל את כל ההכנסות וההוצאות שאינן מסווגות לפעילות השקעה או מימון. הגדרה זו מונעת מצבים שבהם חברות מוציאות פריטים “לא נוחים” מהרווח התפעולי ומשפרת את ההשוואתיות בין חברות שונות. כך, למשל, חברות קמעונאיות שעד כה הציגו את ההוצאות בגין כרטיסי אשראי במסגרת הוצאות המימון יידרשו כעת לסווג אותן כהוצאות מכירה במסגרת הרווח התפעולי, מה שבהכרח יקטין את הרווח התפעולי המדווח.
בהתאם לתקן, פעילות השקעה כוללת הכנסות והוצאות שמייצגות תשואה על נכסים אשר עומדים בפני עצמם ואינם תלויים בעיקר במשאבים אחרים של החברה. דוגמאות להכנסות שיסווגו לפעילות השקעה כוללות הכנסות מדמי שכירות, רווחי שערוך של נדל”ן להשקעה, הכנסות ריבית ושינויים בשווי ההוגן של נכסים פיננסיים. הכנסות מהשקעות בחברות כלולות ועסקאות משותפות, שמטופלות לפי שיטת השווי המאזני, יסווגו אף הן כפעילות השקעה. שינוי זה עשוי להשפיע משמעותית על חברות החזקה, שכן הן יצטרכו להציג את רווחי האקוויטי מהשקעות בחברות מוחזקות מתחת לשורת הרווח התפעולי, מה שעשוי לפגוע בדיווח התפעולי שלהן.
פעילות מימון כוללת את כל ההכנסות וההוצאות מעסקאות הקשורות לגיוסי חוב והון, כמו הוצאות ריבית על הלוואות בנקאיות או אגרות חוב, והוצאות ריבית על התחייבויות חכירה. כמו כן, ייכללו במסגרת פעילות המימון הוצאות ריבית הנובעות מקידום בגין ריבית של התחייבויות הנמדדות על פי ערך נוכחי, כמו הוצאות ריבית על התחייבויות אקטואריות לעובדים. חשוב להבחין בין פעילות השקעה לפעילות מימון, שכן הפסד מהשקעות בניירות ערך יוצג כפעילות השקעה, בעוד הוצאות ריבית על חוב פיננסי יסווגו כפעילות מימון. ההבחנה הברורה בין שלוש הקטגוריות – תפעולית, השקעה ומימון – מסייעת למנוע בלבול ומאפשרת למשתמשים בדוחות הכספיים להבין את מקורות ההכנסות וההוצאות של החברה בצורה ברורה ומפורטת יותר.
מהלך תקדימי נוסף בתקן החדש הוא הדרישה להכללת ביאור על מדדי ביצוע ניהוליים (MPMs) בדוחות הכספיים. MPMs הם מדדים כמו רווח תפעולי מותאם או EBITDA מותאמת, שמפורסמים מחוץ לדוחות הכספיים. הביאור יכלול הסבר לחישוב המדד, הצהרה כי הוא משקף את תפיסת ההנהלה, והתאמה לשורת סיכום בדוח רווח והפסד. צעד זה נועד להגביר את הרלוונטיות והעקביות של הדוחות הכספיים ולספק למשקיעים תמונה מלאה ומדויקת יותר על ביצועי החברה.
IFRS 18 משפיע גם על חברות החזקה וגופים פיננסיים. חברות החזקה יצטרכו להציג את רווחי האקוויטי מהשקעות בחברות מוחזקות שמטופלות לפי שווי מאזני כפעילות השקעה, מה שעשוי לפגוע בשורת הרווח התפעולי שלהן. גופים פיננסיים ידווחו על הכנסות והוצאות הקשורות לאספקת אשראי ללקוחות במסגרת פעילות תפעולית. שינוי זה נועד לשקף בצורה מדויקת יותר את הפעילות העסקית של החברות ולהגביר את השקיפות בדיווח הכספי.
בנוסף, התקן מבצע תיקונים לדוח תזרים המזומנים (IAS 7) וקובע כי נקודת המוצא של תזרים המזומנים מפעילות שוטפת בגישה העקיפה תהיה הרווח התפעולי, ולא הרווח הנקי או הרווח לפני מס כפי שהיה מקובל עד כה. כמו כן, ריבית ודיבידנד שהתקבלו ייכללו במסגרת תזרימי המזומנים מפעילות השקעה, בעוד תשלומי ריבית ודיבידנד ייכללו במסגרת פעילות מימון. שינויים אלו נועדו ליצור קוהרנטיות בין הדוחות הכספיים השונים ולשפר את ההבנה של תזרימי המזומנים של החברה.
תקן IFRS 18 מהווה ציון דרך היסטורי בראיית ה-IFRS ומשפר באופן משמעותי את המידע שניתן למשקיעים. הוא מביא לשיפור משמעותי ברלוונטיות ובשקיפות של הדוחות הכספיים, ומסייע למשקיעים להבין טוב יותר את הפעילות הפיננסית של חברות ולהשוות בין ביצועים של חברות שונות. התקן יוצר הזדמנויות לחברות לשפר את התקשורת עם המשקיעים וליצור השוואתיות אמינה בין חברות בתעשיות שונות.