שיטת השכבות

בהתאם להחלטת רשות לניירות ערך בהתייחס ליישום שיטת השווי המאזני, ככלל, חלקה של החברה המחזיקה ברווחי או הפסדי החברה המוחזקת נגזר משיעור ההחזקה של החברה המחזיקה בהון החברה המוחזקת. זאת משום שבהעדר הסכמים אחרים בין בעלי המניות, זכאותה של החברה המחזיקה בנכסיה נטו של החברה המוחזקת מבוסס על שיעור ההחזקה של החברה המחזיקה בהון המוחזקת.
לעומת זאת, ישנם מקרים אחרים בהם זכאותה של החברה המחזיקה בנכסיה נטו של החברה המוחזקת שונה משיעור ההחזקה של המחזיקה בהון המוחזקת. במקרים אלו, יישום שיטת השווי המאזני חייב להביא בחשבון את חלקה הכלכלי של המחזיקה במוחזקת ולא את שיעור ההחזקה של המחזיקה בהון המוחזקת.
כך, לדוגמא, ניתן במקרים בהם בהון החברה המוחזקת קיימות מניות בכורה, יישום שיטת השווי המאזני לא מבוסס בלבד על שיעור ההחזקה של המחזיקה בהון המוחזקת אלא מביא בחשבון התאמות המבטאות את קדימותם של בעלי מניות הבכורה בחלוקות עתידיות.
במקרים בהם המוחזקת עברה לגירעון בהון כך שנכסיה לא מסוגלים לשרת את כלל התחייבויותיה, לא זו בלבד שהמחזיקה ממשיכה לשאת בהפסדים מעבר להשקעתה במניות הרגילות במוחזקת, אלא שאופן משיכת הפסדי המוחזקת מבוסס על חלקה של החברה בסוג ההשקעות הנחותות בפירוק (הסוג הנחות לאחר המניות הרגילות שהן הנחותות ביותר). ככל שחלק המחזיקה בהפסדי המוחזקת מחק את ההשקעה הנחותה בפירוק לאחר המניות הרגילות, המחזיקה תמשיך למשוך את חלקה בהפסדי מוחזקת המבוסס על חלקה בסוג ההשקעה הבאה בתור הנחותה בפירוק וכך הלאה עד מחיקת כלל ההשקעות הנושאות אופי הוני, המהוות, לעניין זה, חלק מההשקעה בחברה הכלולה.

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן