הבעיה המוזרה של ענף הביטוח

תקן חשבונאות חדש, שצפוי להגדיל משמעותית את ההפרשה להפסדי אשראי של חברות הביטוח, היה אמור להיכנס לתוקף כבר בתחילת 2018, אך לאחרונה הצליח הלובי של חברות הביטוח באירופה לדחות אותו ■ עם זאת, נכון לעכשיו, קבוצות הראל והפניקס לא ייהנו מהדחייה בעיקר בגלל איחוד תעודות הסל, וגם לא קבוצת אלעזרא בשל פעילויותיה האחרות

בתחילת 2018 ייכנס לתוקף מחייב התקן הבינלאומי החדש בנושא מכשירים פיננסיים, שישפיע משמעותית על הטיפול החשבונאי בצד הנכסים הפיננסיים של חברות ציבוריות. עד כה, השיח סביב התקן התמקד בשינוי ההקבצות של השקעות בניירות ערך, כמו ביטול מודל הזמין למכירה עבור השקעה במניות. עם זאת, בתקן החדש מסתתרת השפעה דרמטית שנוגעת דווקא לנכסי חוב בסיסיים יותר – אלה שנוצרו בחברה ואינם סחירים, כמו הלוואות שניתנו ויתרות חייבים.

בסיס המדידה של נכסי החוב האלה בתקן החדש ייוותר אמנם עלות מופחתת, אבל ההשפעה הפוטנציאלית נובעת ממהפך במודל החישוב של ההפרשה להפסדי אשראי (חובות מסופקים), כחלק מלקחי המשבר הפיננסי העולמי. מדובר במעבר ממודל ההפסדים שהתהוו – המיושם כיום, ומבוסס על זיהוי אותם הפסדי אשראי שכבר נוצרו – למודל ההפסדים החזויים ECL) Expected Credit Loss).

יישום המודל, שאין בו דרישה לזהות סממן או אירוע הפסד, אמור להוביל להקדמת רישום הפסדי האשראי. משמעות המעבר ממודל מבוסס עבר למודל צופה־פני־עתיד, היא יצירת הפרשה אנטי־מחזורית – דווקא בתקופות טובות ההפרשה בגין העתיד תגדל, ולהפך. בעוד שב-IFRS השינוי אמור להיכנס לתוקף מחייב כבר בתחילת 2018, הרי בארה”ב מודל ברוח דומה – שנקרא CECL (Current Expected Credit Loss), שהוא נוקשה יותר – אושר אמנם כבר רשמית, אבל ייכנס לתוקף רק בתחילת 2020.

בעוד שלבנקים בישראל, שאמורים ליישם את המודל האמריקאי, נותרו כמה שנים עד ליישום, שאר המגזר הפיננסי אמור להיות מושפע בתוך כשנה. כך, ההשפעה על חברות ניכיון צ’קים ציבוריות, כמו האחים נאווי ואופל באלאנס, שעדיין לא מספקות גילוי מספק בעניין, עשויה להיות משמעותית.

הלובי האירופי סידר דחייה סקטוריאלית

גם הדו”חות הכספיים של חברות הביטוח הישראליות, שמיישמות את ה-IFRS, היו אמורים להיות מושפעים לרעה מהתקן החדש. עם זאת, הלובי של חברות הביטוח באירופה הצליח באחרונה להשיג דחייה סקטוריאלית משמעותית ביישום התקן. בספטמבר 2016 פורסם תיקון לתקן הבינלאומי בנושא ביטוח (4 IFRS), שכולל שני מסלולים של הקלות.המסלול הראשון מתיר לכל חברה המנפיקה חוזי ביטוח לאמץ את התקן החדש עם התאמות ביחס לנכסים פיננסיים, שמתייחסים לחוזי ביטוח ונדרשים להימדד לפי התקן החדש בשווי הוגן דרך רווח והפסד. המסלול השני מספק דחייה כוללת באימוץ התקן החדש, לתחילת 2021, אבל הוא ניתן ליישום רק בחברות שעומדות בקריטריונים מסוימים.

בעוד המסלול הראשון הוא משמעותי פחות עבור חברות הביטוח בישראל מאחר שבכל מקרה ההתייחסות של שוק ההון המקומי למדידת הביצועים שלהן היא על בסיס הרווח הכולל – ללא משקל מהותי להבחנה בין רווח נקי לרווח כולל אחר – הרי למסלול השני קיימת חשיבות רבה מבחינתן. הדבר נכון במיוחד בהקשר של ההפרשה לחובות מסופקים בגין נכסי חוב של חברות הביטוח, שגדלו בשנים האחרונות לאור כניסתן של חברות הביטוח למימון המגזר העסקי. נכון לתום 2015, חמש קבוצות הביטוח הגדולות בישראל העמידו אשראי לא־סחיר, המטופל לפי עלות מופחתת, בסכום כולל של כ-18 מיליארד שקל.

הדחייה לתחילת 2021 אינה מקרית – זהו המועד שבו אמור להיכנס לתוקף שינוי המודל החשבונאי של חברות הביטוח במסגרת תקן חשבונאות חדש בנושא ביטוח (IFRS 17), שצפוי להתפרסם בחודשים הקרובים ואמור לקרב את המאזן של חברות הביטוח לערכים כלכליים. לכן, מדובר בדחייה משמעותית ביותר – הרי שבבוא היום כללי המשחק של חברות הביטוח ישתנו לחלוטין.

אילו קבוצות ביטוח צפויות ליהנות מהדחייה?

ההון העצמי ייפגע

הסתכלות שטחית על הדו”חות של חברות הביטוח מלמדת כי יתרת ההפרשה לחובות מסופקים ביחס לחוב ברוטו בדרך כלל נמוכה ביחס לבנקים, תוך התחשבות בכללי המחיקות בבנקים, כנראה כתוצאה מדרישות נוקשות יותר של הפיקוח על הבנקים. ניתן להעריך כי הפער המשמעותי נובע מאי־רישום במרבית חברות הביטוח של הפרשה קבוצתית משמעותית – להבדיל מדרישות מינימום של הפיקוח על הבנקים שקיימות בגין חובות לא פגומים. הדו”חות הכספיים של מרבית חברות הביטוח הגדולות לא מציינים במפורש קיום של הפרשה קבוצתית לחובות מסופקים – מה גם שההפרשה הקיימת מסווגת כחובות פגומים שנבחנו על בסיס פרטני. כלל ביטוח היא החברה היחידה שמציינת כי ביצעה הפרשה קבוצתית, בשיעור של כ-0.25%, בגין קבוצות בעלות מאפייני סיכון אשראי דומים, כמו בענף הנדל”ן.

לפי המודל הקיים ב–IFRS, יש לבחון תחילה אם קיימת ראיה אובייקטיבית לירידת ערך – בנפרד – לנכסים פיננסיים משמעותיים, ובמקובץ בדרך כלל לנכסים פיננסיים שכל אחד מהם אינו משמעותי. אם נקבע כי לא קיימת ראיה אובייקטיבית לירידת ערך של נכס פיננסי שנבחן בנפרד, בין אם הוא משמעותי ובין אם לא, יש לכלול אותו בקבוצת נכסים בעלי מאפייני סיכון אשראי דומים, ולבחון אותם ביחד לצורך ירידת ערך.

כלומר, התפישה היא שעצם העובדה שלא זוהה בבדיקה הספציפית הפסד מירידת ערך, להבדיל מנכסים שבהם זוהה הפסד (חובות פגומים), עדיין לא אומרת שהפסד כזה אינו קיים. הרי ייתכן שלא כל המידע גלוי ועדיין לא נודע על הבעיה.

לשם השוואה, שיעור ההפרשה הקבוצתית בבנקים לאומי והפועלים נמצא בטווח שבין 0.8% ל-1.5%, בגין סך יתרת האשראי המסחרי שנבדק על בסיס קבוצתי. חשוב להבין כי אילו חברות הביטוח היו רושמות הפרשות בסדרי גודל דומים – ההון העצמי שלהן היה נפגע בעשרות מיליוני שקלים כנגד הפסד. בלי להיכנס לנאותות ההפרשה לחובות מסופקים הנוכחית בחברות הביטוח, שיש לה השלכות ישירות על עמידתן בדרישות הרגולטוריות של הלימות ההון, נקודת המוצא השונה של הבנקים צפויה לצמצם את השלכות המעבר למודל החזוי מבחינתם, בהשוואה לחברות הביטוח.

חברת ביטוח טהורה

אם נחזור למסלול הדחייה, הרי שכדי להיות זכאים לו חברת הביטוח נדרשת לעמוד בשני קריטריונים: הקריטריון הראשון הוא שהיא לא יישמה קודם לכן גרסה כלשהי של 9 IFRS – מה שלא רלוונטי לקבוצות הביטוח המקומיות, למעט ביטוח ישיר שביצעה כבר יישום מוקדם.

הקריטריון השני הוא שפעילויות הישות העסקית קשורות באופן ניכר לביטוח. לצורך יישום הקריטריון השני, נדרש כי שיעור הערך בספרים של ההתחייבויות הקשורות לביטוח ביחס לסך הערך בספרים של כל ההתחייבויות יהיה גדול מ–90%, או בין 80% ל-90% (כולל) – אבל במקרה כזה נדרש כי למבטח אין פעילות משמעותית אחרת שאינה קשורה לביטוח (מבחן איכותי).

לאור העובדה שחברות הביטוח בישראל הנמצאות מתחת לחברת ההחזקה הציבורית מחזיקות בין השאר בחברות מנהלות של קרנות פנסיה, קופות גמל וקרנות נאמנות -סביר להניח כי לא יהיה להן פשוט לעבור את המבחן האיכותי ולטעון שאין להן פעילות משמעותית מעבר לביטוח. כפועל יוצא, נראה כי המבחן האפקטיבי עבורן הוא סף ה-90%.

גם תיקון 21 לא יושיע

הסתכלות על המאזנים של חמש קבוצות הביטוח הגדולות לתום הרבעון השלישי, שפורסמו בשבוע האחרון, מלמדת כי לא כולן צועדות כיום על “קרקע בטוחה”. כך, שיעור ההתחייבויות הביטוחיות של הראל השקעות והפניקס החזקות הוא נמוך משמעותית, ומסתכם בכ-76% וכ-66% בהתאמה – כשקבוצת מגדל היא היחידה שמדווחת במפורש כי היא עומדת בקריטריונים.

הבעיה בהראל והפניקס נובעת מאיחוד פעילויות תעודות הסל ומכשירים מורכבים, שנכון לתום הרבעון השלישי הסתכמו בהראל ביותר מ–13 מיליארד שקל ובהפניקס ביותר מ–27 מיליארד שקל. בלא האיחוד של שתי הפעילויות, שיעור ההתחייבויות הביטוחיות בהראל והפניקס היה מגיע ל-89.3% ו–92.2%, בהתאמה. יש לציין כי האיחוד נובע מדרישת רשות ניירות ערך מהעבר.

איחוד תעודות הסל – נייר ערך המבטיח למחזיק בו את תשואת המדד שאחריו הוא עוקב בניכוי דמי ניהול – אינו טריוויאלי כלל ועיקר. הנפקת התעודות מבוצעת באמצעות חברות ייעודיות שמוקמות בהון עצמי מזערי ועוסקות בהשקעת סכומי ההנפקה בלא זכות חזרה לבעלי המניות. התנאי לאיחוד ב-IFRS הוא שליטה, שמוגדרת כשילוב בין קיומו של כוח לקיומן של זכויות משתנות.

כך, חברות הביטוח אינן מאחדות את הנכסים העצומים של העמיתים בפנסיה, הגמל וקרנות הנאמנות ומנגד את ההתחייבויות כלפיהם, מתוך תפישה שאינן מחזיקות בזכויות משתנות – שהרי דמי הניהול כיום לא נגזרים מהרווחים. כפועל יוצא, חברות הביטוח, באמצעות חברות הניהול שלהן, הן בגדר סוכן בלבד של העמיתים בפעילות הזאת.

על רקע זה, הרציונל מאחורי איחוד הפעילות של תעודות הסל הוא בעיקר תפישת היכולת של מנהלי התעודות לשנות את דמי הניהול בכל עת, בהודעה מראש, ולקבל החלטות מסוימות – כמו לגבי השאלות של ניירות ערך, בחירה בין חלופות השקעה אקוויוולנטיות וביצוע פעולות ארביטרז’ מסוימות.

בלי להיכנס לעצם שאלת נאותות האיחוד של פעילות תעודות הסל, הצעה לתיקון 21 לחוק השקעות משותפות בנאמנות שעודכנה באחרונה אמורה לאפשר להפוך את תעודות הסל לסוג של קרן נאמנות (קרנות סל), ולהוביל כנראה ליציאתן מהאיחוד. עם זאת, נראה שגם אם תהליך החקיקה בכנסת יעבור ללא תקלות, החוק לא ייכנס לתוקף לפני 1 בינואר 2018 – מועד הכניסה לתוקף של התקן החדש – דבר שלכאורה לא יאפשר לקבוצות הביטוח ליהנות ממסלול הדחייה.

הצרות של אלעזרא

קבוצת ביטוח שאינה נכללת בין חמש הגדולות ואינה עומדת נכון לעכשיו בפער ניכר בקריטריונים לדחייה, היא אלעזרא החזקות – בעלת השליטה בחברת הביטוח הכשרה, שנמצאת בעודף מזערי על דרישות ההון. מאחר ששיעור ההתחייבויות הביטוחיות של הכשרה הוא בין 80% ל-90%, היא תידרש להתמודד עם המבחן האיכותי.

הבעיה היא ששיעור ההתחייבויות הביטוחיות של אלעזרא החזקות הוא באזור חיוג של 60% בלבד, ולא כתוצאה מתעודות סל, אלא בעקבות פעילויות משמעותיות שונות בתכלית שהיא מחזיקה – כמו חברת הליסינג אלבר, שאותה היא מאחדת.

יהיה מעניין לעקוב בתקופה הקרובה אחר ההתפתחויות הדיווחיות והריאליות בקבוצות הביטוח, שצפויות להיפגע מהשינוי. אחרי הכל, הרי סביר להניח כי הן ינסו בכל כוחן למצוא פתרונות לבעיה.

בכל מקרה, לא ניתן להתעלם מהפוטנציאל להיווצרותם של מצבים מוזרים ביותר בראייה רגולטורית. הכוונה למצבים שבהם חברת החזקות שלא תעמוד בקריטריונים לדחייה תיאלץ לרשום הפרשה נוספת לחובות מסופקים על נכס שמקורו בכלל בחברת הביטוח שבבעלותה המלאה – שכן עומדת בקריטריונים.