מימוש כתבי האופציה עשוי לדלל את אחזקת שיכון ובינוי
לפי התקינה הישראלית הישנה היתה נרשמת בחברה מחזיקה הפרשה להפסד בגין ניירות המירים בחברה מוחזקת (חברה בת או כלולה), שמימושם צפוי לגרום להפסד בעקבות הדילול. ב-IFRS לא קיימת דרישה מקבילה, ולכן מאחר שלרוב מדובר במכשירים הוניים מבחינת החברה המוחזקת שנמדדים לפי עלותם, המשמעות היא שהחברה המחזיקה (שחלקה ברווחים נרשם בהתאם לאחזקה בפועל, ולא בהנחת דילול) – אינה נותנת ביטוי להפסד צפוי מדילול אחזקותיה עקב עליית ערך האופציה.
בעיה זו נמנעת כשהחברה המוחזקת מודדת את המניות הפוטנציאלית בשווי הוגן. דוגמה לכך קיימת בהשקעתן של אפריקה ישראל ושיכון ובינוי בדרך ארץ (זכיינית כביש 6), שמומנה כידוע בידי הבעלים, בעיקר באמצעות חוב נחות שעדיין לא נקבע לו מועד פירעון (Mezzanine).
מסגרת הזיכיון העניקה דרך ארץ למדינה כתבי אופציה לרכישת תעודות להשתתפות ב-49% מכל חלוקת דיווידנד וב-49% מהחזרי קרן וריבית בגין החוב הנחות. מימוש כתבי האופציה עשוי, לדוגמה, לדלל את שיעור האחזקה של שיכון ובינוי מ-37.5% לכ-19%. מתוך תפישת ההשוואה של זכויות, מחיר המימוש של כתבי האופציה מבוסס על השקעת הבעלים המקורית והוא צמוד מדד ונושא ריבית בדומה לחוב הנחות.
מאחר שמבחינה כלכלית האופציה לא הוענקה למדינה בחינם, בהתאם ל-IFRS הוכר שוויה ההוגן כנגד נכס בלתי מוחשי – זיכיון, לפי עקרונות הטיפול בתשלום מבוסס מניות.
בנוסף, מאחר שהשקעת הבעלים נעשתה בעיקר באמצעות חוב נחות, החלק המכריע של האופציה מטופל כהתחייבות נגזרת לפי שווי הוגן ולא כמכשיר הוני. שווי האופציה ההתחייבותית, המתבסס על ערכה של דרך ארץ, האמיר לכ-380 מיליון שקל בסוף 2009 ובעקבות כך רשמה דרך ארץ ב-2009 הוצאות מימון של 298 מיליון שקל. כתוצאה מיישום שיטת השווי המאזני, רשמה שיכון ובינוי ב-2009 הפסד של 57 מיליון שקל בגין השיערוך (לאחר שב-2008 רשמה רווח של 43 מיליון שקל).
על כדאיות מימוש האופציה מעידה הודעת המדינה באחרונה כי בכוונתה למכור את האופציה ולממשה. אילו השקעת הבעלים בדרך ארץ היתה מתבצעת באופן דומה מבחינה כלכלית אך שונה משפטית, כלומר באמצעות הון במקום חוב נחות – האופציה היתה מסווגת כהון עצמי (תשלום מבוסס מניות) ונמדדת לפי עלותה המקורית, ללא ביטוי להפסד הגלום למחזיקות כתוצאה מעליית ערכה.
גם אם לנוכח ערבוב נתוני השווי עם הנתונים החשבונאיים לא מדובר בפתרון מושלם, ראוי כי ה-IFRS ידרוש מחברה מחזיקה למדוד לפי שווי הוגן מכשירים הוניים של מוחזקת שאינם שייכים לבעלי המניות. כך היתה גם נוצרת סימטרייה למצב שבו המחזיקה עצמה כותבת אופציית מכר על מניות הכלולה. לעת עתה, ניתן להתנחם בכך שדווקא עיוות אחר ב-IFRS מוביל לפתרון דומה מבחינת המחזיקה: כשתוספת המימוש או מחיר המרה צמודים למדד, נדרשת, כידוע, כבר החברה המוחזקת למדוד את המכשיר לפי שווי הוגן.