בחינת החוסן הפיננסי של החברה נעשית בשתי דרכים עיקריות: דרך אחת היא בחינת יחסי המנוף הפיננסי, ודרך שנייה היא בדיקת יכולת החברה לשרת את החוב הפיננסי שלה, על ידי בחינת יחס כיסוי הריבית ויחס כיסוי החוב.
א. המינוף הפיננסי – המינוף הפיננסי משקף את מבנה ההון (Capital Structure) של הפירמה. בצורה סכמתית מבנה ההון של הפירמה הינו בהתאם לזהות החשבונאית לפיה: נכסים = התחייבויות + הון. בצורה הפשטנית ביותר ניתן לומר כי ככל שמשקל ההון במימון סך הנכסים הינו נמוך יותר, כך החברה ממונפת יותר, ודרגת המנוף הפיננסי גבוהה יותר ולהיפך.
ב. בחינת יחס כיסוי הריבית ויחס כיסוי החוב – בעוד שבדיקת יחסי המינוף הפיננסי עוסקת בשאלה הכללית של רמת המינוף של החברה, הרי בחינת יחסי הכיסוי עוסקת בשאלות קונקרטיות העוסקות ביכולת החברה לשרת את החוב הפיננסי שלה. לבחינת יחסי הכיסוי, יש חשיבות ומשמעות רק במקרים שלחברה חוב כספי משמעותי. יחסי כיסוי: יחס כיסוי החוב הפיננסי, יחס ה-EBITDA לחוב הפיננסי,נטו, יחס ה-FFO לחוב הפיננסי, נטו, ויחס כיסוי הריבית.