אם שעבוד הפיקדונות, שלפי הדיווח של בי.ג’י.איי נודע לה עליו בדיעבד, נעשה לטובת חברות שקשורות לבעל השליטה – הרי שמדובר בדיווידנד מפלה ■ בהנחת היעדר מקורות לשחרור השעבודים, המשמעות היא גניבה בעקיפין ■ המקרה מחדד את החשיבות של חוק הריכוזיות – ושל הצורך בשיפורו
הדיווח של בי.ג’י.איי השבוע, שלפיו התגלה לה כי פיקדונות הקבוצה בסך כולל של 32.6 מיליון דולר שימשו ערובה להלוואות שנטלו חברות זרות, שאינן מוכרות לה, מדאיג מאוד ויש לו כנראה השלכה חשבונאית הרת גורל על הדו”חות הכספיים שפירסמה החברה מאז 2013. בי.ג’י.איי היא החברה הציבורית העליונה בפירמידת חברות, שנשלטת בידי גרגורי גורטובוי לאחר שרכש את השליטה בה לפני כשנה מאלכסנדר גרנובסקי. מדובר בפירמידה בת ארבע שכבות של חברות ציבוריות, שנכון לנוסח הקיים של חוק הריכוזיות אינה נחשבת לכאורה פירמידה אסורה מאחר שכמה משכבות הביניים הן זרות ולא נסחרות בישראל.
בהתאם לנוסח ההודעה של בי.ג’י.איי, מדובר בפיקדונות בסך כ-2.6 מיליון דולר של בי.ג’י.איי, כאמור הקומה הציבורית העליונה בפירמידה, וכ-30 מיליון דולר של בי.אס.די – החברה הבת הזרה שלה (אמבלייז לשעבר), שהיא בעלת השליטה בחברה הציבורית הישראלית וילי פוד.
בתרחיש סביר, המשמעות המעשית של שעבוד הפיקדונות של שתי החברות, כבר ממועד הפקדתם לראשונה ב-2013, עשויה להיות אפילו גניבה דה־פקטו של סכומים בגובה עשרות אחוזים מהונן העצמי של שתי החברות הציבורית שבראש הפירמידה.
חלק הארי של הפיקדונות נמצא כאמור בבי.אס.די – שמוחזקת בשיעור של כ-25% על ידי בי.ג’י.איי, שמוחזקת בעצמה על ידי חברת ישראל 18 הפרטית. ישראל 18 הפרטית מחזיקה במישרין במניות ובאופציות שהנפיקה בי.אס.די – שמאוחדת בדו”חות של בי.ג’י.איי, לאור הסכם ההצבעה וכן בשל מינוי מרבית הדירקטורים בבי.אס.די על ידי בי.ג’י.איי.
טעות הצגתית או משיכה לא חוקית
בלי להיכנס לחשש העולה מכך שבעל השליטה דאז השתמש בקופת המזומנים הדשנה של בי.אס.די כדי לרכוש דה־פקטו את מניותיה, יש לציין כי בדיווח מודיעות בי.ג’י.איי ובי.אס.די כי מעולם לא קיבלו החלטה שלפיה ישועבדו הפיקדונות, ישמשו בטוחה או ערובה לטובת צד ג’ כלשהו – והן אף מחזיקות במסמכים שמהם עולה כי הפיקדונות חופשיים.
על רקע המידע החדש שהתקבל בבי.ג’י.איי לגבי הפיקדונות, חשוב להבחין בין טעות חשבונאית הצגתית בלבד, כמו אופן רישום הפיקדונות וסיווגם כמזומן מוגבל בשימוש או כפיקדון לזמן ארוך, לבין מקרה של משיכה לא חוקית של כספים שנהוג לכנותה לעתים בשפה המקצועית “דיווידנד מפלה” – מונח מכובס לגניבה.
אין להקל ראש כמובן בערך האינפורמטיבי של אופן הצגת יתרות המזומנים החופשיים לבעלי החוב וההון, גם אם הדבר אינו מוביל לשינוי בסך הנכסים או בהון, ולהשלכות העקיפות של טעות בנקודה רגישה זו, כפי שנכתב בטור בעבר, למשל לגבי המקרים של חבס ומלרג – שהרי בסופו של דבר, תמונת הנזילות של החברה יכולה להשתנות מקצה לקצה אם המזומנים שלה משועבדים ומוגבלים בשימוש.
אבל עדיין מידת החומרה של דיווידנד מפלה היא שונה בתכלית, שהרי מדובר בסיטואציה שבה בעל השליטה משך דה־פקטו כספים באופן לא חוקי וכמובן לא שוויוני – שמשקפת הלכה למעשה גניבה ישירה מבעלי מניות המיעוט, וגניבה עקיפה מבעלי החוב לאור הפגיעה במצבה הפיננסי של החברה.
הטיפול החשבונאי בגניבה של בעל שליטה ככלל הוא הצגת סכום הגניבה בדו”ח על השינויים בהון כדיווידנד מפלה – שכן הוא מחולק רק לבעל מניות אחד ולא כהפסד בדו”ח רווח והפסד, שהוא הטיפול המקובל בגניבה על ידי עובד או ספק. חשוב גם לעשות הבחנה בין חברה פרטית שמוחזקת בבעלות מלאה על ידי בעל שליטה פרטי ולא מגייסת חוב, שבה ההבחנה בין הוצאה לבין משיכת בעלים נוגעת בעיקר להיבט המיסוי לבין מצבים אחרים שבהם קיימים בעלי חוב – על אחת כמה וכמה כשמדובר בחברות ציבוריות, שהרי אז הגניבה היא גם על חשבונם של ציבור המשקיעים.
רישום חשבונאי של הודאה בגניבה
עצם הרישום החשבונאי של דיווידנד מפלה הוא נדיר למדי – כי פירושו האחד הוא הודאה רשמית בגניבה על ידי החברה, שאף מקבלת אישור בביקורת של רואי החשבון. מצב דברים כזה של גניבה שטופלה כדיווידנד מפלה התרחש, למשל, לפני כעשר שנים בחברת גולן מלאכת מחשבת, שהיתה בשליטת עודד דסאו. בדו”חות הרבעון השני של 2006 רשמה גולן כקיטון מהעודפים דיווידנד מפלה, שנבע מהפרשה לירידת ערך של יתרת חובה של בעל שליטה בגובה כ-17 מיליון שקל. דסאו הורשע ונשפט למאסר בגין העברות כספים בלתי חוקיות מהחברה.
מעבר לסיווג הגניבה בדו”חות הכספיים מבחינה חשבונאית תיאורטית, קיים הבדל בין מעילה של עובד לבין מעילה של הנהלת החברה והבעלים שלה. ככל שלהנהלה הוצג מידע מסוים שבדיעבד התברר כוזב, הרי שלא מדובר בהכרח בטעות שהתרחשה בעבר כי זה היה המידע שהוצג בפני ההנהלה – ולכן קיימת גם גישה חשבונאית שלפיה רושמים את השפעת המעילה במועד התגלותה ולא במועד שבו התבצעה בפועל. עם זאת, ככל שהרמאות נמצאת ברמת המנהלים והבעלים שמאשרים את הדו”חות הכספיים, לא ניתן לקבל גישה זאת ומדובר בתיקון טעות.
אם נחזור לבי.ג’י.איי הרי שניתן לומר כי בהנחה שהשעבוד נעשה לטובת בעל השליטה, הרי שמדובר בהכרח בסוג של דיווידנד מפלה שמשמעותו משיכת כספי החברה בלא רשותה – כלומר, גניבה. מדידת גובה המשיכה קשורה למכלול הנסיבות, לרבות מצבו הפיננסי של בעל השליטה. במלים אחרות, ככל שמצבו הפיננסי גרוע יותר, כך הגניבה גדולה יותר. כפועל יוצא, אם מצבו של בעל השליטה בפירמידה מעורער, כפי שנראה שאלה הם פני הדברים, הרי שסכום הפיקדונות ששועבדו במלואו עלול לשקף דיווידנד מפלה.
בלי להיכנס למשמעויות המשפטיות, הרי מדובר במהלך לא חוקי לכאורה, מנקודת ראותה של בי.ג’י.איי שדיווחה בתום ספטמבר 2015 על הון עצמי של 99.7 מיליון דולר – מדובר, במונחי שרשור, בכ-43% מהונה העצמי – ומנקודת ראותה של בי.אס.די מדובר בכ-30% מהונה. בחישוב גס, חלקם המצרפי של בעלי מניות המיעוט בעלות הזאת – כלומר, סכום הגניבה מהם – עשוי להגיע ליותר מ-20 מיליון דולר.
הדו”חות התעכבו, האם גם יתוקנו לאחור?
הממצא המדאיג בדיווח של בי.ג’י.איי על הפיקדונות אינו ממש מפתיע לאור התמשכות הפרשה וחומרתה וחוסר הבהירות סביב מצב הפיקדונות שהובילו לעיכוב בפרסום הדו”חות השנתיים – אבל בכל מקרה החומרה שלו היא לכאורה עצומה. לאור הממצא הזה, בי.ג’י.איי ובי.אס.די נדרשות כעת להתמודד עם שאלת התיקון לאחור של הדו”חות הכספיים שלהן, כדי לשקף משיכת בעלים. מדובר, כאמור, בתיקון בעל רגישות עצומה שהרי הוא בגדר הודאה רשמית בגניבה. סוגיה נוספת הקשורה לתיקון הדו”חות לאחור היא שמדובר לכאורה בפעולה שנעשתה על ידי בעל השליטה ללא סמכות – ולכן אין לה מלכתחילה תוקף משפטי.
בכל מקרה, ובלי להיכנס לשאלת מקור הטעות ואם מדובר בזיוף או להקל בחומרת המעשים, הפרשה הזאת ממחישה את הבעייתיות במבנה הפירמידיאלי, שהיתה הבסיס הרעיוני של חוק הריכוזיות – בעייתיות שנובעת מהפער העצום בין הזכויות בהון לבין זכויות הבעלות, והאינטרסים המנוגדים שהדבר יוצר בין החברה לבעל השליטה. עם זאת, הפרשה גם מחדדת את הצורך בתיקון החוק באופן שיכלול במניין השכבות גם חברות זרות.