הכדורגל מתגלגל בין הפרטי לציבורי

הכרה בקבוצות כגופים עסקיים מקשה על יישום הדרישה לפרסום דו”חות כספיים

אחת ההמלצות בדו”ח ועדת זליכה שלא זכתה לפרסום משמעותי, נוגעת לחיוב קבוצות כדורגל שמקבלות תמיכה ציבורית לפרסם את דו”חותיהן הכספיים המבוקרים לציבור בתוך שלושה חודשים מתום השנה הקלנדרית. לצורך העניין, תמיכה ציבורית כוללת גם כספים מרשויות מקומיות ומהמועצה להסדר ההימורים בספורט, שאינם עבור זכויות שידור. בנוסף, הקבוצות יידרשו לפרסם לציבור דו”חות סקורים לעונת הכדורגל ‏(1 בספטמבר עד 31 באוגוסט‏).

סטנדרט דיווח לציבור של דו”חות כספיים בקבוצות הכדורגל הבכירות בישראל, שלכאורה נהנות מכספי המועצה להסדר הימורים, אינו דבר שכיח ומעלה שאלות לא פשוטות. בהתאם למצב החוקי בישראל, מתפרסמים לציבור דו”חות של גופים שמאוגדים כעמותה ושל גופים המאוגדים כחברה בע”מ אבל מהווים חברה לתועלת הציבור ‏(חל”צ‏).

חל”צ היא חברה שפועלת למטרה ציבורית, למשל בתחום הספורט, ולא ניתן לחלק את רווחיה. זיהוי חל”צ משקף אפוא את הקו הקריטי של חובת הדיווח בישראל – עד לקו זה מדובר בחברה עסקית פרטית שלא נדרשת לפרסם את דו”חותיה לציבור, כשמעבר לו נוצרת חובת דיווח.

עוסק או מלכ”ר

חלק לא מבוטל מהקבוצות הבוגרות בליגת העל בכדורגל המאוגדות כחברה, אינן רואות עצמן כחל”צ, ונמנעות לפיכך מפרסום דו”חותיהן לציבור. חשוב להדגיש כי ההגדרה החשבונאית של מלכ”ר אינה מושפעת מהמבנה התאגידי שלו, אלא ממהותו. בהתאם להגדרה החשבונאית, נדרש כי מלכ”ר יפעל להשגת מטרה ציבורית שאינה מכוונת להשגת רווחים, וכי רווחיו אינם ניתנים לחלוקה. כפועל יוצא, גם חברה בע”מ יכולה לעמוד בקריטריונים אלה.

מטעמי מס בעיקרם, קבוצות הכדורגל הבכירות מעדיפות להיחשב דווקא “עוסק” לצורך חוק מע”מ. הסיבה לכך היא שמלכ”ר נדרש לשלם מס שכר על כל הוצאות השכר שלו וגם אינו זכאי לנכות את “מס התשומות” המוטל עליו ‏(שעשוי להגיע לסכומים גדולים בקבוצות עם רכוש קבוע משמעותי‏). מנגד, מאחר שחלק משמעותי מההכנסות של קבוצות הכדורגל אינו מחויב במע”מ, הרי שהן לא יידרשו לשלם בגינן מע”מ אם יסווגו כעוסק. הדברים בולטים, בין השאר, בהתייחס להכנסות מהמפעלים האירופיים.

השבוע, למשל, פורסם בתקשורת כי מכבי חיפה מעוניינת בסיווג “עוסק”. בהקשר זה, נציין כי בימים אלה מתנהל ערעור בבית המשפט העליון בשאלת סיווגה של מכבי תל אביב כדורגל כ”עוסק” לעניין מע”מ, לאחר שבית המשפט המחוזי קיבל את עמדת רשות המסים שלפיה הקבוצה אינה “עוסק” – בין השאר לאור ההפסדים המתמשכים של קבוצות הכדורגל בישראל, להבדיל מקבוצות מובילות בעולם.

בדיונים במחוזי ציינה רשות המסים כי למעט מכבי תל אביב כדורסל, שאר קבוצות הכדורגל והכדורסל בישראל אינן מסווגות כ”עוסק”. בתוך כך, ברשות המסים בוחנים בימים אלה שינוי עמדה בעניין, לאור הטענות של הקבוצות הבכירות בנוגע לסביבה שיווקית ועסקית, בעיקר בעקבות רכישתן בידי אנשי עסקים.

חשוב להדגיש כי אי־סיווג של קבוצות הכדורגל כ”עוסק” לצורכי מע”מ אינו אומר עדיין כי הן נדרשות לפרסם לציבור את דו”חותיהן, שכן הן עדיין לא בהכרח רואות בעצמן חל”צ. לעניין זה חשוב להבין את ההבדל בין מלכ”ר לצורך חוק מע”מ ‏(כלומר, לא “עוסק”‏) לבין מוסד ציבורי לעניין פקודת מס הכנסה, שמכוחה גם ניתן זיכוי לתורמים. בעוד הגדרה לצורכי חוק מע”מ שמה את הדגש על “האם העיסוק הוא לשם כוונת רווחים?” – הרי שהגדרת “מוסד ציבורי” מדגישה את המטרה הציבורית שלשמה פועלים. ככל הנראה, יש מתאם גבוה בין כניסה להגדרת “מוסד ציבורי” לבין סיווג כחל”צ, שמחייב פרסום דו”חות לציבור.

קבוצות הכדורגל הבכירות אינן נכללות בהגדרת “מוסד ציבורי” לצורך מס הכנסה, למרות אי־סיווגן כ”עוסק” לצורך מע”מ, ובכך הן נמנעות מפרסום דו”חותיהן לציבור. מאחר שקבוצות הכדורגל אינן רווחיות ובכל מקרה אינן מגיעות לתשלום מס הכנסה – הרי שה”קנס” היחיד על כך הוא חוסר היכולת של תורמים לקבוצה לקבל זיכוי. עם זאת, קיימים לכך בשטח פתרונות “יצירתיים”, כמו גיוס תרומות דרך קבוצות הנוער שמחזיקה הקבוצה הבוגרת או של גופים מקבילים.

מהפכת הדיווח 
של המלכ”רים

התוצאה היא שהדו”חות של הקבוצות הבכירות בליגת העל אינם זמינים לציבור – רק הדו”חות של קבוצות הנוער מתפרסמים – בשונה מהדו”חות של הקבוצות הקטנות, כמו מ.ס אשדוד ובני יהודה, שמדווחות כעמותות ודו”חותיהן זמינים לציבור. הסיבה נעוצה ככל הנראה בכך שהקבוצות הגדולות אינן מסווגות אמנם כ”עוסק” לצורך חוק מע”מ, אבל גם לא כמוסד ציבורי לצורך מס הכנסה – ולכן אינן מדווחות לציבור. מנגד, ככל שהקבוצה קטנה יותר, הרי שהמטרה הציבורית שלה מתחדדת, ולכן גם הצורך בפרסום דו”חותיה.

העניין הוא שככל שהקבוצות בליגת העל יצליחו להיכנס בעתיד להגדרת “עוסק”, שזאת המגמה המסתמנת וגם המלצה נוספת בדו”ח זליכה , הרי שלכאורה תפחת הלגיטימציה לדרוש מהן לפרסם את דו”חותיהן. כאן, לכאורה, קיימת סתירה פנימית בין המלצות הוועדה: האם יעלה למשל על הדעת שאגד, שנהנית מסובסידיה של המדינה, תחויב בפרסום דו”חות.

חשוב להבין, לפרסום דו”חות של מלכ”רים יכולה להיות משמעות אדירה מבחינת הבנת מצבם הכספי והתנהלותם. בעקבות מהפכה בדיווח הכספי של מוסדות ללא כוונת רווח, הדו”חות של מלכ”רים בישראל אמורים להיות ערוכים לפי הסטנדרט של כללי החשבונאות המקובלים, בדומה לגופים עסקיים. מהפכה זו שהתרחשה לפני כ–20 שנה בארה”ב, מיושמת ב–15 השנה האחרונות גם בישראל – להוציא רשויות מקומיות ואוניברסיטאות, שהצליחו עד כה מסיבות שונות ומשונות להתחמק ממנה.

דו”חות המלכ”רים מציגים את המצב הכספי האמיתי. כדי לנתח את דו”חותיהם חשוב להבין כי בשונה מחברה עסקית, כשמדובר במלכ”ר ההון העצמי מורכב משלוש קטגוריות: נכסים נטו שלא קיימת לגביהם הגבלה, נכסים נטו שקיימת לגביהם הגבלה זמנית ונכסים נטו שקיימת לגביהם הגבלה קבועה. שני הסוגים האחרונים מייצגים כספים שהתקבלו מתורמים, אבל מוגבלים למטרות ספציפיות – בין אם עד לקיום המטרה, כמו במקרה של הגבלה זמנית, ובין אם לצמיתות כמו במקרה של הגבלה קבועה.

כפועל יוצא, ההתמקדות לצורכי הבנת המצב הכספי של המלכ”ר היא בדרך כלל בנכסים נטו החופשיים. עם זאת, חשוב להבחין בתוך הנכסים החופשיים בין שני סוגים של נכסים נטו חופשיים – כאלה ששימשו לרכוש קבוע וכאלה שנותרו לשימוש לפעילויות. הסיבה לכך היא שעמותה נדרשת לשימוש ברכוש הקבוע שלה כדי להמשיך להתקיים, כשהדבר נכון במיוחד במקרים שבהם מדובר ברכוש קבוע ייחודי, שלא ניתן למימוש.

אם נבחן את הדו”חות של ההתאחדות לכדורגל ל–2011, הרי שהם מלמדים על גירעון בהון החוזר ועל גירעון בהון החופשי לפעילויות של כ–30 מיליון שקל – לעומת כ–62 מיליון שקל בנכסים נטו חופשיים ששימשו לרכוש קבוע. הרכוש הקבוע העיקרי של ההתאחדות מייצג “שיפורים במושכר”, למשל בית הנבחרות בשפיים והשקעות באצטדיון רמת גן – כך שהוא לא באמת חופשי למימוש.

גירעונות אלה יכולים להיות מדאיגים לאור העובדה שדו”חות ההתאחדות לכדורגל מלמדים על ההיקפים העצומים יחסית שבהם היא משתמשת כמתווך של כספים, בעיקר כספי המועצה להסדר ההימורים בספורט וכן בגין זכויות שידור, שהיא מעבירה לקבוצות. כך, בעוד ההכנסות של ההתאחדות הסתכמו ב–89 מיליון שקל ב–2011, מחזור ההכנסות הכולל שלה היה 235 מיליון שקל.

שאלה של תזמון

התזמון של פרסום הדו”חות הוא קריטי וחשוב לא פחות מהפרסום עצמו. הדו”חות של ההתאחדות לכדורגל שמאוגדת כעמותה, אמנם מתפרסמים לציבור – אבל במועד מאוחר מאוד יחסית.

הדו”חות הזמינים האחרונים של ההתאחדות לכדורגל הם ל–2011. רק לשם השוואה וכדי לראות שהדבר אפשרי, לשכת רואי חשבון פירסמה כבר באפריל 2013 את דו”חותיה ל–2012. בהקשר זה, ועדת זליכה המליצה כי הדו”חות של ההתאחדות יפורסמו בתוך שלושה חודשים מסוף השנה.

אין ספק כי הדרישה העקרונית לפרסום בזמן של דו”חות כספיים של גופים שנהנים מכספי ציבור היא ראויה ויש לה כוח אדיר בהנעה להתנהלות תקינה ואחראית של אותם גופים. לעניין זה, כפי שנכתב בטור זה בעבר, אי־חיובן של כמה מהאוניברסיטאות בישראל לפרסם את דו”חותיהן אינו תקין.

בכל מקרה, המלצות ועדת זליכה בקשר לקבוצות הכדורגל נוגעות בעצב הרגיש שבו עובר הגבול בין גוף פרטי לגוף המחויב לדווח לציבור. בלי להיכנס לשאלה אם יש לראות בכספי המועצה להסדר ההימורים בספורט כספים ציבוריים ואם כן, האם לא ראוי לבחון את מידת המשמעותיות שלהם ביחס לכלל הכנסות הקבוצה, אין ספק כי ההמלצות מאתגרות במידה רבה את שיווי המשקל הדיווחי הקיים בישראל כיום – ולא רק בענף הכדורגל.