המחיר החשבונאי של הדיווידנדים בבזק

דיווידנד מהווה כידוע חלוקת רווחים ולכן מבחינה חשבונאית הוא מופחת בדרך כלל מיתרת העודפים שמייצגת את הרווח הנצבר, גם כאשר הוא מחולק מרווחי השנתיים האחרונות. לצורך חלוקה של דיווידנדים מעבר לרווחים, נדרש אישור של בית משפט במהלך המכונה “הפחתת הון”.

הפחתת הון בולטת התבצעה ברבעון הראשון בבזק, לאחר שבסוף מארס אישר לה בית המשפט חלוקה של 3 מיליארד שקל מעבר לרווחים. בכדי להבין את המשמעות די לציין כי מדובר בהפחתה של כמחצית מההון וצמצום יחס הון לנכסים/מאזן מ-38.2% ל-19.6%. הפחתת ההון בבזק, כמו גם זו שביצעה בשנה שעברה פרטנר בסך של 1.4 מיליארד שקל, סייעו לבעלי השליטה לממן את רכישות הענק הממונפות.

קשה להתעלם מיצירת “כביש עוקף”, בחסות בתי המשפט, לכללי החשבונאות שמשמשים בסיס חוקי לחלוקה, באותם מקרים שבהם לא מדובר במזומנים “כלואים” אלא בתזרימים עתידיים. התזרימים העתידיים שמוצגים לבתי המשפט על ידי מעריכי שווי להוכחת יכולת הפירעון, מייצגים לא אחרים מאשר נכסים בלתי מוחשיים בייצור עצמי, כמו מוניטין, שאינם מוכרים על פי כללי החשבונאות. במלים אחרות, הפחתת הון במקרים אלה פירושה למעשה חלוקה מתוך משאבים שהחשבונאות אינה מכירה בהם כיום, לרבות ב-IFRS שנחשב ליברלי. בתי המשפט, שהכלים שעומדים לרשותם בנושא מוגבלים, נוטים בסופו של דבר לאשר את הבקשות להפחתות הון.

בדו”חות לרבעון הראשון הכירה בזק בהתחייבות בגין כל הדיווידנד, למרות שישולם בשש מנות חצי שנתיות שוות, במהלך השנים 2011-2013 כאשר התשלום הראשון בגובה 500 מיליון שקל משולם היום (19 במאי). התשלומים אינם נושאים ריבית והצמדה ולכן ההתחייבות נמדדה לראשונה לפי ערך נוכחי של 2,811 מיליון שקל. מדובר אמנם בפער זמן חריג בין מועד ההכרה בדיווידנד למועד תשלומו, שנובע מהצורך באישור בית משפט, אך חשוב להבחין בין מחויבות כזו לבין מדיניות דיווידנדים שקיימת בחברות רבות, לרבות בבזק עצמה, אשר אינה מובילה להכרה בהתחייבות חשבונאית. הסיבה לכך היא שמדיניות דיווידנדים אינה יוצרת בדרך כלל מחויבות בלתי חוזרת מאחר והחלוקה בפועל נתונה לשיקול הדעת של הדירקטוריון שבכוחו לשנות בהתאם לנסיבות את המדיניות, לרבות את הסכומים ואף להחליט שלא לחלקם כלל.

לבזק עצמה קיימת מדיניות מוצהרת של חלוקה חצי שנתית של דיווידנד בשיעור של 100% מהרווח הנקי, אך כאמור לא נוצרת בגינה התחייבות מראש. כך למשל היום תשלם בזק בנוסף גם דיווידנד בסך כ-1.2 מיליארד שקל שאושר באפריל על ידי האסיפה הכללית כנדרש בתקנון, בהמשך להמלצת הדירקטוריון ממארס. התחייבות זו לא הוכרה במאזן לרבעון הראשון מאחר ואושרה לאחר סוף חודש מארס. יש לציין כי דיווידנד רגיל אינו דורש אישור של האסיפה הכללית ולכן אילולא התקנון, גם סכום זה היה מוכר כהתחייבות ברבעון הראשון ומקטין את הונה של בזק ל-1.8 מיליארד שקל בלבד.

לצורך ההכרה בהפחתת ההון איפסה בזק ראשית את הפרמיה, בסך 396 אלף שקל, אך לא את קרנות ההון שדומות לה במהותן, והיתרה בסך 2,415 אלף שקל הופחתה מהון המניות. כתוצאה מכך קטן הון המניות של בזק מ-6.2 מיליארד שקל ל-3.8 מיליארד שקל.

ה-IFRS אינו מקפיד על מיונים בתוך סעיפי ההון, למעט האבחנה החשובה בין שני המקורות השונים של ההון: האחד – השקעות בעלים כמו הנפקות מניות והזרמות כספים שאינם עומדים לפירעון, והשני – רווחים. על אף שנהוג להפחית את הדיווידנדים באישור ביהמ”ש כנגד סעיפי השקעת הבעלים ולא מהעודפים, הדבר אינו טריוויאלי במיוחד באותם מקרים שבהם האישור התבסס על רווחיות עתידית.

בזק מדווחת על טיפול בהתחייבות שנובעת מהפחתת ההון כהתחייבות פיננסית, והמשמעות היא שבשנתיים וחצי הקרובות תכיר בזק ככל הנראה בהוצאות מימון של כ-190 מיליון שקל כתוצאה מהגידול בערך הנוכחי: מדובר בהוצאה צפויה של כ-25 מיליון שקל ברבעון השני וזאת מעבר לעלויות המימון שבהן תישא בגין ההלוואות שיגויסו למימון הדיווידנדים.