התקן קובע הוראות המתייחסות להפרדת רכיבים מחוזה ביטוח אשר מצויים בתחולתו של תקן אחר. עם זאת, הוא אינו מתייחס לסוגיה של הפרדת חוזה ביטוח יחיד, הכולל מספר רכיבי ביטוח, לרכיביו לצרכים חשבונאיים. החשיבות שבפיצול של חוזה למספר רכיבים נפרדים, אף אם אלה ייכללו בסופו של דבר במסגרת תיק (פורטפוליו) אחד, הינה שהפיצול עשוי להוביל לרמת רווחיות חזויה שונה של חוזים ולקיבוצם במסגרת קבוצות שונות, לרבות קבוצות “מכבידות”. התפיסה היא שאין הכרח שעצם ההכללה במסגרת חוזה משפטי יחיד, יש בה כדי להביא להתייחסות אל החוזה (לצרכים חשבונאיים) כאל חוזה יחיד. עם זאת, נראה כי ברירת המחדל להגדרת החוזה בראייה החשבונאית צריכה להיות החוזה המשפטי. מעבר לכך, המבחנים העיקריים המוזכרים בספרות המקצועית לשאלת ההפרדה של חוזה לרכיביו כוללים:
א. עיתוי הפקיעה של הרכיבים השונים, לרבות פקיעה של רכיב כיסוי משני בעת פקיעתו או ביטולו של רכיב כיסוי עיקרי
ב. קיומה של מכירה נפרדת של הרכיבים
ג. אופן התמחור של הרכיבים
ד. תלות הדדית בין הסיכונים העומדים בבסיס הרכיבים השונים
ה. קשר בין תשלומי התביעות של הרכיבים השונים
ו. אופן ההשקעה של הפרמיות שהתקבלו בגין הרכיבים השונים
ז. מועד ההנפקה של הרכיבים.
הנחיות רשות שוק ההון (טיוטה)
ביחס להפרדת חוזה ביטוח לרכיביו בפוליסות ביטוח הנמכרות בישראל, על חברת הביטוח לבחון האם קיים קשר בין הרכיבים הביטוחיים (הרחבות, רבדים, כתבי שירות וכיוצא באלה) הנמכרים תחת אותה פוליסה או בכפיפה אחת, באמצעות הפעלת הקריטריונים המפורטים מעלה. “הרשות”, “רשות שוק ההון” )לגבי סוגי פוליסות – מבחינה שערכה רשות שוק ההון, ביטוח וחיסכון (להלן טיפוסיות הקיימות בישראל, עולה כי לרוב, הפוליסה נמכרת למבוטח כחבילה המאגדת בתוכה מספר כיסויים אשר קיים ביניהם קשר הדוק. זאת, בפרט בשל העובדה שביטול או פקיעה של אחד מרכיבי הביטוח, מביאים פעמים רבות לביטול הפוליסה כולה לפי תנאי הפוליסה. כך למשל, בפוליסות הכוללות כיסוי עיקרי ועליו נספח (ריידר) או הרחבה, ביטול או פקיעת רובד הבסיס יביא לפקיעה אוטומטית של הפוליסה כולה. בפוליסות אלו , מאפיין כאמור יצביע כמעט תמיד על כך שהפוליסה תטופל גם לצרכים חשבונאיים כמכשיר בודד. כשיקול חשוב נוסף, ראוי לציין את שיטת השיווק הנהוגה בפועל בארץ בענפי ביטוח רבים. לפי שיטה כאמור, הפוליסה על רבדיה משווקת למבוטח כ-“מקשה אחת,” והיא משלבת מספר כיסויים ביטוחיים, כך שגם אם ברמה התיאורטית ניתן להביא לביטול של רובד מסוים, הרי שברמה המעשית הניסיון מראה כי הפוליסה גם מתומחרת, מבוטלת, מנוידת, מסולקת או פוקעת במקשה אחת, ולקוחות אינם נוטים לרכוש רבדים שונים מחברות שונות. חוזה כאמור, אשר לא מתבצעת בו הפרדה בין הרכיבים, ייכלל במסגרת תיק חוזי הביטוח בהתאם ל-“כיסוי העיקרי”. במצב כאמור, זיהוי הכיסוי העיקרי יקבע בהתחשב בעובדות ובנסיבות ובכפוף לשיקול דעת, כדוגמת התניית רכיבים אחרים בכיסוי פעיל ברכיב זה, גובה הפרמיה היחסי והיקף התשלומים החזויים ביחס לכל כיסוי שניתן במסגרת הפוליסה. להלן מובאות מספר דוגמאות לפוליסות ביטוח טיפוסיות כאמור, אשר לגביהן לא נדרש ככלל להפריד את רכיביהן:
א. פוליסה הכוללת רכיב חיסכון לצד נספחים בגין רובדי: ריסק מוות; אובדן כושר עבודה; כיסוי נוסף בגין נכות מלאה או חלקית או מוות מתאונה; קצבה מורחבת למשפחת המבוטח; הרחבת ביטוח בעת מות בן זוג; שחרור מתשלום פרמיות; גילוי מחלת סרטן; ו/או – מחלות קשות;
ב. פוליסת הוצאות רפואיות (הן ששווקו לפני 1.2.2016 והן פוליסות ששוקו אחריו) הכוללות כיסוי בסיס לצד חבילת כיסויים ביטוחיים נוספים, כגון: ניתוחים בארץ ובחו”ל, תרופות, השתלות, מחלות 1; קשות, ביטוח אמבולטורי, כתבי שירות וכיוצא באלה;
ג. פוליסת תאונות אישיות המשלבת גם כיסוי נוסף למקרה סיעוד ו/או אשפוז כתוצאה מתאונה;
ד. פוליסת נסיעות לחו”ל הכוללת כיסויי גוף ורכוש;
ה. פוליסת ביטוח דירה הכוללת כיסוי בגין מבנה ותכולה;
ו. פוליסת רכב מקיף הכוללת כיסוי רכוש וצד ג’;
ז. פוליסת בתי עסק הכוללת כיסויי רכוש וחבויות;
ח. כתבי שירות הנלווים לפוליסות רכוש ,כגון: גרירה, שמשות, כיסוי לנזקי מים וכיוצא באלה.
לצד האמור ,מסקנת הניתוח מצביעה כי לגבי פוליסה הכוללת ביטוח רכב חובה לצד ביטוח רכב מקיף ,הפוליסות הינן במעמד זהה. בפרט, יש להדגיש כי ניתן לבטל מרכיב אחד של ביטוח ולהותיר את המרכיב השני וכן ניתן ואף נהוג ביצוע של רכישת הפוליסות בנפרד. בנסיבות אלו, מצופה שחוזי ביטוח כאמור יטופלו לצרכי התקן בנפרד אף אם הם נמכרו ביחד למבוטח.