כך הרוויחו שלוחות הבנקים בחו”ל

שלוחות הבנקים בחו”ל יחגגו עצמאות ברבעון הראשון של 2012

אחת הקביעות האנכרוניסטיות של המפקח על הבנקים עד כה נגעה לכך שמטבע הפעילות של כל השלוחות של הבנקים בחו”ל, באופן גורף, הוא השקל. פטריוטיות רגולטורית זו עומדת בסתירה חזיתית ל-IFRS באחת מאבני היסוד של הדו”חות הכספיים.

חשיבות קביעת מטבע הפעילות, שמייצג את המטבע של הסביבה הכלכלית העיקרית שבה פועלת החברה, נובעת מכך שמדובר בנקודת ההתייחסות החשבונאית למדידת הרווח של החברה. כך, חברה בעלת נכס כספי דולרי תרשום הכנסה או הוצאה כששער החליפין של הדולר משתנה אם מטבע הפעילות שלה הוא שקל, במצבים שבהם לא היתה כוללת הכנסה או הוצאה אם מטבע הפעילות שלה היה מזוהה כדולר.

בדרך כלל מטבע הפעילות משקף את המיקום הגיאוגרפי של הפעילות, אך אין זה המצב בכל המקרים. לצורך קביעת מטבע הפעילות, יש לאתר את המטבע העיקרי שמשפיע על מחירי המכירה של מוצרי החברה או השירותים שהיא מספקת ועל עלות ההכנסות לצד סממנים נוספים, תוך הפעלת שיקול דעת.

לצורך הכנת הדו”חות הכספיים נדרשת החברה לקבוע את מטבע הפעילות שלה ושל כל אחת מהחברות המוחזקות שלה בנפרד. כשמדובר בחברה מוחזקת בחו”ל, נכנסים לתמונה עוד סממנים שיכולים לעזור בקביעת המטבע שלה, שנובעים מהקשר שבין הפעילויות של החברה המחזיקה והחברה המוחזקת. ככל שקשר זה הדוק יותר, מטבע הפעילות של החברה המוחזקת זהה לזה של המחזיקה ולהפך. מסיבה זו בעבר היה נהוג לכנות חברה מוחזקת בחו”ל שמטבע הפעילות שלה זהה לזה של המחזיקה “זרוע ארוכה”, וכאשר הוא שונה – “יחידה אוטונומית”.

במצבים שבהם מטבע פעילות של חברה מוחזקת שונה מזה של החברה המחזיקה, החליטה החשבונאות כי בדו”חות הכספיים של החברה המחזיקה יידחו הפרשי השער בגין ההשקעה בחברה המוחזקת. משמעות ההחלטה היא שהפרשי השער שנובעים מההשקעה בחברה המוחזקת ייכללו במסגרת רווח כולל אחר (OCI) עד מועד מימוש ההשקעה בחברה המוחזקת, במקום להיכלל כהכנסות או הוצאות מימון בדו”ח רווח והפסד. הרציונל החשבונאי לדחייה זו הוא לראות בהפרשי התרגום הנ”ל השפעות אקסוגניות לפעילות של החברה המוחזקת, שאינן צריכות להיכלל בהערכת הרווח הנקי שלה.

רק מזרחי טפחות מדווח כי לא צפוי שינוי

אם נחזור לדו”חות הכספיים של הבנקים בישראל, גם המעבר שלהם בתחילת 2011 ל-IFRS בנושאים שאינם בליבת העסק הבנקאי, שכללו גם את נושא מטבע הפעילות, לא שינה את דעתו של המפקח כי מטבע הפעילות של כל השלוחות הוא השקל. חשוב להדגיש כי ה-IFRS מחייב זיהוי נפרד של מטבע פעילות לכל חברה מוחזקות בחו”ל, לרבות סניפים.

ניתן לומר כי המפגש הבנקאי ב-2011 בין רגולטור מבוסס כללים ל-IFRS, שהיא תקינה חשבונאית מבוססת עקרונות ושיקול דעת, יצר תוצאה מסורסת שבאה לידי ביטוי בשינויים זניחים בלבד בדו”חות הבנקים. כך גם לגבי מטבע הפעילות של השלוחות בחו”ל: אף שהבנקים סברו ואף דיווחו שלפי ה-IFRS נדרש שינוי מטבע הפעילות שלהן, עד כה הפיקוח לא איפשר להם לבצע את השינוי.

כתוצאה מכך, בדו”חות 2011, שפורסמו בחודש שעבר, הבנקים המשיכו לדווח על השלוחות לפי מטבע פעילות שקלי. לאור העובדה שרובם ככולם של הנכסים וההתחייבויות של אותן שלוחות הם כספיים, הבנקים דיווחו על ההכנסות מהפרשי שער בדו”ח רווח והפסד – אף שאלה היו צריכים להידחות לקרן הונית. מעבר לעצם קיומה של תנודתיות חשבונאית מלאכותית שעשויה ליצור עיוותים באופן החישוב של התשואה להון והשפעות נגררות נוספות כמו בונוסים מנהלים, מרחף לו תמיד החשש שהדיווח החשבונאי המעוות יגרור מדיניות ניהול סיכונים בלתי אופטימלית.

הסכר נפרץ בפברואר 2012, כשהמפקח על הבנקים פירסם קריטריונים לקביעת מטבע הפעילות של שלוחה בחו”ל. הקריטריון הראשון הוא שהסביבה הראשית שבה השלוחה מפיקה ומוציאה מזומנים היא מטבע זר. הקריטריון השני הוא גיוס אוטונומי של הלקוחות על ידי השלוחה, כך שפעילות השלוחה מול לקוחות שהבנק הפנה אליה אינה משמעותית. הקריטריון השלישי הוא שפעילות השלוחה מול הבנק אינה משמעותית וכי אין תלות משמעותית במקורות המימון של הבנק. הקריטריון הרביעי הוא שפעילות השלוחה עומדת בפני עצמה.

להוציא נושא הפעילות מול הלקוחות, הקריטריונים עולים בקנה אחד עם עקרונות ה-IFRS בנוגע לפעילויות חוץ. עם זאת, אופן הניסוח והדרישה לעמוד בכל קריטריון בנפרד אינה מתיישבת עם תפישת ה-IFRS, שלפיה יש להסתכל על מכלול הדברים ולהפעיל שיקול דעת.

כך, בהתאם להנחיה החדשה, אם אחד הקריטריונים אינו מתקיים במובהק, למשל אם העסקות של השלוחה המבוצעות עם לקוחות הבנק הן רוב עסקות השלוחה, יש לטפל בשלוחה כפעילות חוץ שמטבע הפעילות שלה הוא שקל.

בעקבות ההנחיה החדשה, כל הבנקים הגדולים, להוציא מזרחי טפחות, מדווחים על שינוי צפוי במטבע הפעילות של חלק משלוחותיהם. בלאומי מדובר בשלוחות בארה”ב ובשווייץ, בפועלים מדובר בבנק הפועלים שווייץ, בדיסקונט מדובר באי.די.בי ניו יורק ובבינלאומי מדובר בפיבי בנק (שווייץ).

הסיווג החשבונאי של השלוחות בהתאם לקריטריונים מלמד רבות על אופי הפעילות שלהן. כך, לאומי מתייחס ללאומי ארה”ב כפעילות עצמאית – בשונה מההתייחסות של בנק הפועלים לסניף בניו יורק. השינוי יטופל באופן פרוספקטיבי מ-1 בינואר 2012, כך שהפרשי שער בגין התרגום יוכרו ממועד זה ברווח כולל אחר ויוצגו במסגרת קרן הונית שמכונה “התאמות מתרגום של פעילויות חוץ”.

השלוחות השווייציות ייהנו מהדחייה

כדי לקבל מושג על השפעות השינוי שצפויות כבר בדו”חות הרבעון הראשון, שיפורסמו בסוף מאי, ניקח כדוגמה את המקרה של דיסקונט בנקורפ. מדובר בחברה בת בבעלות מלאה של דיסקונט, שהונה העצמי הסתכם בתום 2011 בכ-788 מיליון דולר ומחזיקה בבעלות מלאה באי.די.בי ניו יורק, שנחשב לגדול הבנקים הישראלים הפועלים בחו”ל.

התרומה של בנקורפ לתוצאות העסקיות של דיסקונט ב-2011 היתה רווח של 327 מיליון שקל, לעומת הפסד של 24 מיליון שקל ב-2010. התרומה ב-2011 מורכבת מהרווח הנקי של בנקורפ בסך 133 מיליון שקל, בתוספת הפרשי שער על ההשקעה בסך 194 מיליון שקל. לעומת זאת, ב-2010 היה מדובר ברווח נקי בסך 141 מיליון שקל, בניכוי הפרשי שער על ההשקעה בסך 165 מיליון שקל. מעניין לראות כי במקביל להפרשי שער על ההשקעה הנ”ל, נרשמו בדיסקונט ישראל בשנתיים האחרונות הוצאות והכנסות מימון בגין עודף ההתחייבויות במטבע חוץ, שהבנק יצר כהגנה להשקעה בבנקורפ.

בהתייחס למטבעות העיקריים שבהם צפוי השינוי, ניתן לומר כי הבנקים דווקא נהנו מכך שהשינוי נכנס רק ב-2012. ב-2011 עלה שער החליפין של הדולר והפרנק השווייצי בשיעור של 7.7% ו-7.2% בהתאמה, כך שבהתעלם מהגנות מטבעיות, הבנקים נהנו באופן כללי מהכנסות מהפרשי שער בדו”ח רווח והפסד מאחר שקיימת להם פוזיציה חיובית נטו. כך, אם שינוי מטבע הפעילות באי.די.בי ניו יורק היה מיושם כבר ב-2011, הרווח הנקי השנתי של דיסקונט, שהסתכם ב-852 מיליון שקל, היה קטן ב-22%.

בהתייחס להשפעת השינוי על דו”חות הרבעון הראשון של 2012, ניתן להעריך כי הבנקים שיש להם שלוחות שווייציות (לאומי, פועלים, בינלאומי) ייהנו מדחיית הפסדי מטבע. הסיבה לכך היא ששער החליפין של הפרנק השווייצי ירד ברבעון הראשון בשיעור של 2.8%, כך שללא השינוי היו הבנקים נדרשים להכיר בהוצאות מהפרשי השער.

ללא קשר לכיוון ההשפעה, ההתחברות של הבנקים בישראל לכללי חשבונאות אוניברסליים תסייע לשוק ההון להבין נכון יותר את תוצאות הפעילות הבנקאית ולקבל נתונים נאותים יותר של תשואה להון, לרבות בהקשר של בונוסים למנהלים. לא פחות חשוב מכך, סגירת העיוות הדיווחי תאפשר לבנקים לבחור מדיניות אופטימלית של ניהול סיכונים ולא לייצר הגנה מטבעית מתוך מוטיבציה של סגירת תנודתיות דיווחית גרידא.