דו”חות 2015 של חברת החשמל יכשירו את החטא הדיווחי של העשור האחרון
בדו”ח הדירקטוריון של חברת החשמל לרבעון השני של 2013, שפורסם באחרונה, נכלל לראשונה דיווח על כך שלביטול ההתאמה לאינפלציה כתוצאה מהמעבר המתוכנן שלה ל-IFRS ב-2015 לא תהיה השפעה על ההון העצמי שלה, בניגוד למה שניתן היה לכאורה לצפות.
יש לציין כי ברבעון הראשון של 2013 דירקטוריון חברת החשמל עוד דיווח כי ההשפעה של הפסקת ההתאמה למדד בעקבות המעבר ל-IFRS, בהנחה שיום המעבר הוא 1 בינואר 2007, היא 6.2 מיליארד שקל לפני מס. ההבדל טמון בעניין טכני לחלוטין, שקשור למועד המעבר ל-IFRS.
לשיטה החשבונאית של התאמת הדו”חות הכספיים לאינפלציה, שהיתה נהוגה בישראל עד תום 2003, השפעה חיובית על הוצאות המימון בחברות עתירות תשתית שממומנות בחוב פיננסי, כדוגמת חברת החשמל – ולכן גם על הרווח וההון העצמי. כפי שנכתב בטור זה בעבר, לא בכדי נאבקה חברת החשמל להמשיך ולתאם את דו”חותיה הכספיים לאינפלציה גם לאחר שההתאמה לאינפלציה הופסקה ביתר החברות בישראל בתחילת 2004.
חברת חשמל העריכה בעבר כי הפסקת ההתאמה לאינפלציה תוביל לכך שבגין כל 1% של אינפלציה יגדלו הוצאות המימון שלה בכ-400 מיליון שקל (לפני מס), וההון העצמי יישחק בכ-170 מיליון שקל. זאת, באמצעות חקיקה מיוחדת של תקנות החברות הממשלתיות.
חשוב תחילה לציין שהתייחסות למעבר העתידי של חברת החשמל לדיווח מלא ב-IFRS כמעבר לראשונה לשימוש בתקן, על ההקלות הדיווחיות הגלומות בה היא מוזרה כשלעצמה. הסיבה לכך היא שלכאורה חברת החשמל, כחברה שמדווחת לפי חוק ניירות ערך, עברה כבר ב-2008 ליישם ה-IFRS יחד עם החברות הציבוריות בישראל, ונהנתה כבר בעבר מיישום הוראות המעבר של מיישם לראשונה.
עם זאת, ברמה הפורמלית, מכיוון שתקנות החברות הממשלתיות איפשרו לחברה לסטות מה-IFRS, הרי שדו”חותיה עד כה לא נחשבים ככאלה שערוכים בהתאם ל- IFRS ולכן, במובן הפשטני, החברה תיישם לראשונה את כללי ה-IFRS רק ב-2015.
כלומר חברת החשמל צפויה לבצע מעבר נוסף ל-IFRS וליהנות פעם נוספת מההקלות שהוא מעניק למיישמים אותו לראשונה. בכדי להבין את המשמעות הטכנית של המהלך יש לציין שכדי להקל על המעבר מספק ה-IFRS למיישמים אותו לראשונה כמה הקלות – בהן בתחום המדידה לראשונה של רכוש קבוע.
בהתאם להקלה זו, הרי שבמגבלות מסוימות ניתן להמשיך כנקודת מוצא לדו”חות בהתאם ל-IFRS עם היתרה הקודמת של הרכוש הקבוע שחושבה בהתאם לכללי החשבונאות המקובלים הקודמים (Previous GAAP), כאשר המונח Previous GAAP מוגדר באופן נאיבי, כפי שנהוג בכללים חשבונאיים, כבסיס הטיפול החשבונאי שהחברה השתמשה בו מיד בסמוך לפני אימוץ תקני דיווח כספי בינלאומיים.
הנחות לא טריוויאליות
ההגדרות שבהן נעשה שימוש ביישום ההקלות לא נכתבו במיוחד עבור חברות ישראליות, ובטח שלא עבור המקרה של חברת החשמל, שבו אושרה סטייה מהכללים המקובלים באופן ספציפי. הרציונל שמאחורי ההקלות בהקשר של הרכוש הקבוע הוא להקל באופן פרקטי על המעבר, ולאפשר לכלל המדווחים במדינה שבה מבוצע המעבר ל-IFRS לעשות שימוש בערכים הקיימים של הרכוש הקבוע.
הרי אחרת היה צורך לחשב את היתרות בספרים כאילו יושם ה-IFRS מאז ומעולם, צעד שבמקרים רבים היה דורש השקעת משאבים ניכרת והיה כרוך בקושי ניכר בהשגת הנתונים ההיסטוריים הדרושים למדידה מחדש. במקרה של חברת החשמל, יש לכך משמעות קריטית: חברת החשמל תפסיק את ההתאמה לאינפלציה רק ממועד המעבר ל-IFRS. במלים אחרות, הפסקת ההתאמה לאינפלציה תתבצע מכאן ואילך – ולא רטרוספקטיבית מהמועד שבו יתר החברות הישראליות הפסיקו את ההתאמה.
חשוב להדגיש כי השימוש של חברת החשמל בהקלה מבוסס על הנחת מוצא לא טריוויאלית שלפיה תיאום הרכוש הקבוע למדד בדו”חות הכספיים עד כה – האסור הן על פי ה-IFRS והן על פי התקינה הישראלית, כפי שחברת החשמל כותבת במפורש בביאורים לדו”חותיה הכספיים – אינו בגדר סטייה מכללי החשבונאות המקובלים אלא בגדר כללי חשבונאות מקובלים שיישמה.
במלים אחרות, סטייה מכללי חשבונאות מקובלים באישור הרגולטור על ידי מדווח ספציפי היא בגדר כללי חשבונאות מקובלים למדווח ספציפי. גם אם גישה זו אפשרית אולי לפי פרשנות מילולית טכנית, ספק אם היא משקפת את מהותם של הדברים ונכללת במסגרת המונח GAAP Generally Accepted Accounting Principle.
השאלה העקרונית היא אם תקנות ייעודיות שנקבעו על ידי המחוקק, שהוא לא בעל הסמכות להתקין תקני חשבונאות, נחשבות כעקרונות חשבונאות מקובלים. בהקשר זה יש לציין כי לפני כעשור בית המשפט המחוזי, בהחלטה שקיבלה גם את תמיכת בית המשפט העליון, לא קיבל את הטענה שהיתה לחברת החשמל בעבר כי פרסומי המוסד הישראלי לתקינה בחשבונאות אינם בגדר כללי החשבונאות המקובלים בישראל. הרציונל של ההחלטה, כפי שהתחדדה בבית המשפט העליון, הוא כי אף שחברת החשמל היא גוף מפוקח מיוחד, יש להחיל עליה את התקינה החשבונאית ככל תאגיד אחר, וכי הפסקת ההתאמה לאינפלציה היא הכרעה חשבונאית מקצועית בלבד.
החלטה זו הובילה בסופו של דבר לצורך בהתקנת תקנות ספציפיות שאיפשרו לה את הסטייה מהכללים המקובלים. ואולם קשה להתעלם מכך שבסופו של דבר הדו”חות הכספיים של חברת החשמל הצליחו לעקוף את החלטת בתי המשפט המחוזי והעליון בישראל.
חשוב להדגיש כי ללא ההקלה, חברת החשמל היתה נדרשת לבטל את ההתאמה לאינפלציה מ-2004 ואילך. יש לציין כי כבר ב-2008 נהנתה חברה החשמל מהקלה זו בעת שעברה ליישם את ה-IFRS עם התאמות. גם אז השתמשה החברה בהקלה המכונה “עלות נחשבת” ותיאמה למעשה את הרכוש הקבוע עד לתום 2006. השפעה בניכוי מס (25%) על ההון כאשר יום המעבר הוא 1 בינואר 2007 היא כ-4.7 מיליארד שקל.
בהערכה גסה שמבוססת על היחס שבין עליית מדד המחירים לצרכן ב-2006-2004 לעליית המדד ב-2012-2007, הרי שהשפעה הכוללת על ההון העצמי נטו של חברת החשמל היא גריעה של כ-6.2 מיליארד שקל. כלומר לו חברת החשמל היתה מדווחת כמו כל חברה ציבורית רגילה, יותר מ-40% מההון העצמי של החברה לתום הרבעון השני – שהסתכם בכ-15 מיליארד שקל בלבד – היה נגרע, תוך שהוא מרע בחדות את היחסים הפיננסיים שנגזרים מהמאזן.
חברת החשמל קיבלה באחרונה פטור מיו”ר רשות ניירות ערך מהכללת שתי תקופות השוואה בדו”חות הכספיים הראשונים לפי IFRS, כפי שנדרש ככלל לפי תקנות ניירות ערך. כך, למעשה, יום המעבר ל – IFRS שלה יהיה 1 בינואר 2014. בהתאם לכך, גם האינפלציה של 2013 תמשיך לנפח את ההון העצמי של חברת החשמל. פטור זה גם איפשר לחברת החשמל, לאחר שעשתה שימוש בפרשנות שתוארה לעיל, להגיע למצב שבו למעבר לא צפויה השפעה על ההון העצמי כפי שדיווחה בדו”ח הדירקטוריון של הרבעון השני.
גם מקורות יכולה
התוצאה האבסורדית היא שבדו”חות 2015 תתבצע למעשה “הלבנה” של הניפוח, וחברת החשמל תוכל לדווח באופן נקי לפי ה-IFRS, ללא תיקון או גילוי של מה שנעשה בעבר – לעומת המצב הנוכחי, שבו לפחות ניתן גילוי לניפוח בדרך של הגילוי בביאורים לסטייה מהכללים. דהיינו, אפילו ההקהיה החלקית של חוסר השוויון מבחינת הקצאת המקורות בשוק ההון שנוצר בחסות הרגולטורים בדמות הגילוי, צפויה להיעלם. קשה להתעלם מכך שהתוצאה הסופית, בהשוואה ליתר התאגידים בישראל, היא בבחינת “צדיק ורע לו רשע וטוב לו”.
מי שיכולה עוד ליהנות מפרשנות כזאת, ככל שגם היא תבחר לאמצה בעתיד, היא חברת מקורות, שנהנתה עד כה במקביל לחברת החשמל מתקנות מיוחדות שאיפשרו את המשך ההתאמה לאינפלציה, בניגוד גמור לכללי החשבונאות.
מקורות מדווחת כי הפסקת התאמה לאינפלציה בתום 2003 היתה גורמת להקטנת ההון העצמי – שהסתכם בתום 2012 ב-3.3 מיליארד שקל – במיליארד שקל. גם במקרה של מקורות, מדובר בהכשרה פוטנציאלית של חטאי העבר, גם אם במקרה שלה זה אולי צורם קצת פחות. זאת, בשל העובדה שאיגרות החוב שלה אינן נסחרות והיא מדווחת לפי תקינה ישראלית, כך שלכאורה לא התחרתה על אותם משאבים כספיים עם יתר החברות הציבוריות.