שיטות חשבונאיות לתמחור חברות אינן תמיד רלוונטיות לחברות אינטרנט
ההתפתחות המהירה של הרשתות החברתיות באינטרנט מציבה אתגר חשבונאי במדידת הכנסותיהן. שתי דוגמאות אקטואליות לכך הן גרופון בתחום הקנייה החברתית, וזינגה בתחום המשחקים החברתיים, שהוקמו בארבע השנים האחרונות, ומתכוונות לצאת בהנפקה ראשונה לציבור (IPO).
סעיף ההכנסות הוא בדרך כלל אינדיקטור מרכזי בחברות אינטרנט, ואף משמש בסיס לתמחורן. זאת, על רקע חוסר הרלוונטיות של ההון החשבונאי בחברות אלה, שנובע מכך שהחשבונאות אינה מאפשרת הכרה בנכסים בלתי מוחשיים שצמחו פנימית, המהווים את עיקר שוויין.
גרופון מציעה הנחות על מוצרים ושירותים של ספקים מקומיים, בעיקר באמצעות משלוח יומי במייל של “דילים” למנוייה, על בסיס מיקום והעדפות אישיות. עד כה גרופון רשמה כהכנסות את הסכומים שבהם חויבו מנוייה, ומנגד רשמה כעלות ההכנסות את העברת עיקר הסכומים לספקים.
בשבוע שעבר הודיעה גרופון על תיקון דו”חותיה הכספיים (Restatement) והקטינה את הכנסותיה, שהסתכמו ב-713 מיליון דולר ב-2010, ב-400 מיליון דולר – כמעט 60%! הטעות היתה בהסתכלות על הקופונים כמוצר בפני עצמו, תוך פספוס המהות העסקית שלפיה גרופון משמשת מתווך שמסייע לספקים למשוך לקוחות באמצעות הנחות. כמתווך, נדרשת גרופון, לדווח רק על העמלה שנותרת בידיה (נטו).
כדי לקבל מושג על כוחה של שורת ההכנסות והפלואידיות של הנפקות האינטרנט, די לציין כי לאחר ההודעה, ובעקבות סימנים שליליים נוספים, העריכו השבוע אנליסטים את שוויה של גרופון לצורך ההנפקה ב-3-5 מיליארד דולר בלבד, לאחר שלפני כמה חודשים דובר על שווי אסטרונומי של 25 מיליארד דולר.
מקרה מרתק נוסף הוא זינגה שמפעילה משחקים מקוונים, כמו המשחק “החווה”, ללא תשלום. בהתאם למודל העסקי שלה, מפיקה זינגה הכנסות ממכירת סחורות וירטואליות, שמסייעות לשחקנים לשפר את חווייתם במשחק, וגם מפרסומות. זינגה מעלה את משחקיה דרך פייסבוק, כאשר פייסבוק מעבירה לה 70% מהתקבולים. זינגה מדווחת על הכנסותיה בנטו, מתוך התפישה שפייסבוק היא הדומיננטית בעסקה. זאת, בעיקר מאחר שבהתאם להסכם ביניהן קובעת פייסבוק את תמחור המשחקים. במלים אחרות, זינגה רואה בפייסבוק כלקוח ולא כמשווק – ולכן אינה מדווחת על הכנסותיה בברוטו כנגד רישום הוצאות מכירה.
מה שהופך את החשבונאות של זינגה לעוד יותר מעניינת, היא שיטת ההכרה בהכנסה, שעל אף דיווח ההכנסות נטו, היא כן מושפעת מאופן השימוש של הצרכן הסופי. זינגה מחלקת את הסחורות הוירטואליות לשתי קטגוריות: האחת, כאלה שצריכתן הטיפוסית היא על ידי פעולה מסוימת של השחקן; ולכן ההכנסה בגינן מוכרת בעת הצריכה. השנייה, סחורות שזמינות לשחקן לאורך זמן, ולגביהן מוכרת ההכנסה בקו ישר לפי אומדן התקופה הממוצעת למשחק. שיטת הכרה בהכנסה חדשנית זו, שמבוססת על אומדנים של דפוסי שימוש שמתעדכנים מדי תקופה, התאפשרה רק בשנה האחרונה לאחר שזינגה הצליחה להשיג את הנתונים הנדרשים לכך.
שני הסיפורים הם שיעור מרתק לאופן שבו שהחשבונאות, כשפת העסקים, מתרגמת מודלים עסקיים חדשניים למושגים פשוטים של מהות המוצר וזהות הלקוחות, אך גם תזכורת להשפעות האדירות שיש לה על תמחור החברות.