חלופה א’– גישה רטרוספקטיבית מתוקנת
מטרת גישה זאת הוא להשיג תוצאה אשר תהיה הקרובה ביותר לגישה המנחה לעיל – כלומר, התאמה רטרוספקטיבית מלאה – יחד עם מספר קרובים והנחות מפשטות, תוך שימוש במידע זמין באופן סביר ותומך, ללא עלויות ומאמצים מופרזים. מאפיין המפתח של הגישה הרטרוספקטיבית המתוקנת היא שאין דרישה לחלק את החוזים לתקופות שנתיות (כלומר שתיק לא יכלול חוזים שהונפקו בפער של יותר משנה), אלא אם כן לחברת הביטוח יש מידע סביר אשר תומך בחלוקה הנ”ל, דבר שעשוי לסייע בהפיכת הדרישות לנתונים לפחות מורכבות. יחד עם זאת, דרישות הגילוי יהיו עדיין מכבידות דיו ויהיה צורך להצדיק כל קירוב אשר נלקח, לא רק במועד המעבר אלא גם בכל שנה עוקבת.
חלופה ב’ לגישה המנחה – שווי הוגן
לפי חלופת השווי ההוגן, ה- CSM יקבע על פי ההפרש בין השווי ההוגן (לפי IFRS 13) של קבוצת חוזי ביטוח לבין תזרימי המזומנים שהצטברו בגינם ביום המעבר. אין דרישה לחלק את החוזים בקבוצות של תקופות שנתיות. אין בשלב זה כל הנחיות לאופן החישוב של השווי ההוגן של תיק ביטוח על כל המורכבות שבו שאמור לכלול יישום של הנחות אקטואריות.
ניתוח
חלופת המעבר הרלבנטית עבור החברות בישראל היא ככל הנראה חלופה ב’, לאור היעדר יכולת מעשית ליישם את חלופה א’. המשמעות של כך, עלולה להיות כדאית פחות כי תגלם אולי CSM נמוך יותר בהשוואה לתוצאה שהיתה מתקבלת ביישום חלופה א’. בכל מקרה, יתכן ומוקדם עדיין להעריך, מה גם שבחוזים שבעת הנפקתם היו הפסדיים, אם הולכים לשיטת השווי ההוגן נדרש ליצור CSM חיובי.