הגידול במרווח הסיכון הקונצרני מחדד את הבעיתיות
התפישה החשבונאית שבבסיס האופן בו נקבע שיעור הניכיון של מחויבויות לעובדים גורסת כי סילוקן יכול להיעשות באמצעות הפקדת סכומים בהשקעות “בטוחות”, באותו המטבע לתקופות פירעון זהות. מדידה על בסיס שווי הוגן שמביאה בחשבון את סיכון האשראי של החברה (אי ביצוע) אינה רלוונטית במקרים אלה, ללא קשר להעדפת העובדים בעת פירוק.
על רקע זאת קובע ה-IFRS כי במדינות בהן קיים “שוק עמוק” לאג”ח קונצרניות, שיעור הניכיון להיוון יקבע בהתאם לתשואת השוק על אג”ח קונצרניות באיכות גבוהה (AA). בהיעדר שוק כזה, כמו בישראל, יש להשתמש בתשואת השוק של אג”ח ממשלתיות.
ההתחייבות הפנסיונית של חברת החשמל בתום הרבעון הראשון, למשל, היתה כ-6 מיליארד שקל נטו, והיא מורכבת ממחוייבות ברוטו של כ-24 מיליארד שקל שחושבה לפי תשואת אג”ח ממשלתיות (3.44%), בניכוי ייעודה בקופה המרכזית לקצבה בסך של כ-18 מיליארד שקל. שימוש בשיעור תשואה קונצרניות (AA) – הגבוה ב-3.3%-3.5% – היה גורם לגידול של מיליארדים בהון העצמי: לפי דיווחיה, ההשפעה הממוצעת של 0.1% בשיעור ההיוון הוא הקטנת המחויבות האקטוארית ב-310 מיליון שקל.
קביעת ה-IFRS אינה עומדת בעיקרון הזהירות החשבונאי, וזאת לאור קיומו של מרווח סיכון קונצרני גם בשוק עמוק. אין מקום להתבלבל: תוחלת התשואות הצפויה, ללא קשר עם תמהיל ההשקעות בפועל, משקפת תשואה חסרת סיכון.
לצורך המחשה, נניח כי לחברה מחויבות לשלם לעובדים בעוד שנה 100 מיליון שקל וברשותה נמצאים כעת 97 מיליון שקל במזומן. אם המחויבות תהוון לפי שיעור ריבית חסר הסיכון (נניח 3%), המשמעות היא שהחברה תהיה מאוזנת – שהרי הערך הנוכחי של התשלום העתידי יהיה גם כ-97 מיליון שקל. מנגד, אם ההיוון יתבצע לפי שיעור תשואה קונצרני של 5%, הערך של המחויבות יסתכם רק בכ-95 מיליון שקל ומכאן תעלה תמונה אופטימית לפיה קיים לחברה כרגע עודף נכסים של 2 מיליון שקל, על אף שמבחינה כלכלית לא ניתן לצפות בוודאות מלאה לתשואה של 5% על המזומן.
הגידול במרווח הסיכון הקונצרני (AA) בעקבות המשבר מחדד מאוד את הבעייתיות: הזינוק במרווח בישראל מ-2.2%-2.4% בתום 2007 ל-5.1%-5.3% בתום 2008 היה יכול לגרום באופן פרדוקסלי להקטנת המחויבויות האקטואריות בכ-60%. גם במדינות “שוק עמוק” כמו בריטניה וארה”ב מחירי אג”ח קונצרניות מסוימות שדורגו AA שיקפו במשבר סיכון דומה לאשראי של יותר מ-30%.
מעבר לכך ה-IFRS יוצר שונות מלאכותית בין דיווחי חברות ממדינות שונות: בעוד במדינות “שוק עמוק” כמו הולנד וגרמניה הופחתה המחויבות האקטוארית בשנה האחרונה בעשרות אחוזים, במדינות כמו שוודיה וישראל המחויבות גדלה מאחר ששיעור התשואה על אג”ח ממשלתיות ב-2008 ירד.
כללי ה-IASB יכולים לצמצם את ההבדלים המלאכותיים בין היתר באמצעות שימוש בשיעור ניכיון בגין מכשירים סינתטיים, אך נראה כי הפתרון החשבונאי הנכון ביותר הוא לאמץ שימוש גורף בשיעור ניכיון חסר סיכון