התופעה הבולטת ביותר בדו”חות הכספיים של הרבעון השני היתה הוצאות המימון הכבדות שהיכו ברווחי החברות. הסיבה העיקרית לכך היתה שיעור האינפלציה הגבוה ברבעון השני (כ-2.5%) והשפעתו על מדידת ההלוואות ואיגרות חוב, שהן בעיקר צמודות מדד.
בהתאם לכללים הנהוגים בישראל עד כה, השלכות ההצמדה למדד הסתכמו בהתאמת הערך של ההתחייבות לגובה עליית המדד בפועל בתקופה המדווחת, בלא התחשבות בתחזיות. לעומת זאת, בהעדר קביעה מפורשת ב-IFRS – ועל אף שכמעט כל החברות המשיכו ליישם את הכללים הקודמים – ניתן לבחור במדיניות חשבונאית שתתחשב בתחזית לאינפלציה לאורך חיי המכשיר.
הטכניקה הסבירה ביותר לכלול תחזיות אינפלציוניות היא חישוב של שיעור ריבית אפקטיווי מעודכן המשקלל את תחזיות האינפלציה. ניתן להשתמש בדו”ח האינפלציה או לחלץ את ציפיות השוק באמצעות השוואה בין שיעורי התשואה של מכשירים צמודים למכשירים שאינם צמודים. שיעור הריבית ישמש לקביעת הוצאות המימון בתקופה הבאה.
נניח שחברה גייסה בתחילת הרבעון הלוואה צמודת מדד בסך 100 מיליון שקל ל-10 שנים בריבית צמודה של 4.5% לשנה. כמו כן, נניח שהמדד עלה באותו הרבעון בשיעור 2.5%, הגבוה משמעותית מהקצב הרב-שנתי. במקרה כזה ההלוואה נמדדת לסוף הרבעון בסך 102.5 מיליון שקל (כולל הפרשי הצמדה של 2.5 מיליון שקל). כפועל יוצא, הוצאות המימון בגין ההלוואה היו מסתכמות ב-3.7 מיליון שקל, שמתוכם מרכיב הריבית הוא רק 1.2 מיליון שקל.
התחשבות בתחזיות האינפלציוניות תוביל לרישום הוצאות מימון נמוכות בהרבה. אם נניח כי שיעור הריבית לתחילת הרבעון הוא 6%, הוצאות המימון יסתכמו בכ-1.5 מיליון שקל ויהוו רק כ-40% מהוצאות המימון. מצב הדברים יכול היה להתהפך אם האינפלציה הרבעונית היתה שלילית או נמוכה מהקצב הרב-שנתי הצפוי.
אחד הענפים שסובל מאוד מעיוותי האינפלציה הוא ענף הליסינג. בליסינג התפעולי קיימת הגנה אינפלציונית, אך מבחינה חשבונאית חברות אלו “חשופות בצריח”. הדבר נובע מהפרשי עיתוי בהכרה החשבונאית: בעוד הוצאות המימון בכל גובה ההתחייבויות מוכרות באופן מיידי, הרי שהכנסות מהפרשי ההצמדה יוכרו רק בעתיד, בעת ההכרה בהכנסות החודשיות על פני תקופת הליסינג.
עיוות חשבונאי זה הוביל את חברות הליסינג, בהן דן רכב (AVIS), ניו קופל ואלבר, לשנות ברבעון השני את המדיניות החשבונאית שלהן כדי לכלול את התחזיות האינפלציוניות ולמתן באופן משמעותי את העיוות האינפלציוני. כך, שינוי המדיניות החשבונאית בדן רכב, שלה התחייבויות מדדיות של כ-1.5 מיליארד שקל, הביא להקטנת הוצאות המימון לרבעון השני בכ-30 מיליון שקל. על מנת להבין סדרי גודל, הרווח לפני מס של דן רכב ברבעון השני, לאחר שינוי המדיניות, הסתכם בכ-25 מיליון שקל – כך שבלא שינוי המדיניות ככל הנראה דן רכב היתה מדווחת על הפסד.
לסיום, השטחת האינפלציה נכונה יותר מבחינה חשבונאית וכלכלית, שהרי היא יוצרת זהות יחסית לטיפול החשבונאי בהלוואה בלתי צמודה בריבית קבועה. עם זאת, אין לצפות כי חברות ימהרו לאמץ שיטה זו, לאור מורכבותה ועלות יישומה.