הבונוס ההיברידי של גיל אגמון

המנכ”ל ובעל השליטה בדלק רכב קיבל בונוס של 11.5 מיליון שקל בגין רווחי 2013

דירוגי שכר המנהלים המתפרסמים ומובלטים בעיתונות הכלכלית מדי שנה במארס, עם פרסום הדו”חות השנתיים של החברות הציבוריות, הופכים את שכר המנהלים לאחד הנתונים הרגישים בדו”חות. טבלאות השכר נסמכות לחלוטין על האופן שבו הוצאות השכר נמדדות בדו”חות על פי כללי החשבונאות, כלומר לפי ה–IFRS.

תשומת הלב הציבורית העצומה, שהתגברה בעקבות המחאה החברתית, הופכת את הטיפול החשבונאי בהוצאות השכר למהותי מבחינת ההנהלה והדירקטוריון, אף שבדרך כלל מדובר במספרים נמוכים יחסית לתוצאות החברה בכללותה. עם זאת, סכום של כמה מאות אלפי שקלים, שמבחינת כלל הוצאות החברה הוא זניח, יכול להיות דרמטי מבחינת התהודה שלו וההשפעה על דירוגי השכר כשמדובר בתגמול הבכירים, ובעיקר המנכ”לים. דוגמה למצב כזה הוא הבונוס שניתן לגיל אגמון, בעל השליטה ומנכ”ל דלק רכב, שקטף את מירב תשומת הלב השבוע, עם פרסום הדו”חות השנתיים של החברה.

כשפה שחיה ונושמת את עולם העסקים, החשבונאות מתאימה עצמה למציאות ונדרשת להתייחס לכל סכום פעוט יחסית בחישוב עלות שכר המנהלים בתשומת לב מרבית. בהחלט ייתכן כי אילו היה מדובר בהוצאה אחרת – ההתייחסות אליו היתה שולית אם בכלל.

שכר המנהלים מורכב בדרך כלל ממרכיב קבוע, שכר ונלוות המשולמים מדי חודש, וכן ממרכיב משתנה, בונוסים ותגמולים הוניים. בעוד המרכיב הקבוע הוא מטבע הדברים פשוט למדידה חשבונאית, המרכיב המשתנה הוא לעתים מורכב יותר. הטור עסק בעבר רבות בעיוותים הקשורים לאופן המדידה החשבונאית של תגמול הוני. בהקשר זה, ההפרדה של מרכיב התגמול ההוני במקרים רבים בטבלאות השכר המתפרסמות בתקשורת מסייעת בהתמודדות עם עיוותים אלה וביצירת השוואה נכונה יותר.

המרכיב המשתנה המשמעותי השני, הבונוסים, יכול לעתים גם הוא להיות מורכב לצורך מדידה חשבונאית. מצב דברים כזה קיים, למשל, במקרה של אגמון, שעלות שכרו מבוססת על מנגנון מורכב של בונוס, שכולל ממד רב־שנתי.

בשנים האחרונות, בין השאר לאור ההתפתחויות בעניין שכר המנהלים, לרבות תיקון 20, התגבשה מגמה של מתן בונוסים למנהלים תוך תלות בתוצאות של תקופות ארוכות משנה אחת. הרציונל של תוכנית בונוסים רב־שנתית הוא שהתוכנית כוללת קיזוז של ביצועים עודפים בשנה ספציפית עם תת־ביצוע בשנים אחרות יישום נכון של רציונל זה צריך להיות שלשון ההסכם תקבע כי התשלום של חלק מהמענק ייפרס קדימה – כך שתתבצע דחייה לשנים הבאות, והתשלום בעתיד יבוצע בהינתן עמידה ביעדים.

בונוסים למנהלים מסוג זה אושרו, למשל, בשנים האחרונות בבנקים הפועלים ולאומי. מבחינה חשבונאית, הטיפול בבונוס שנתי רגיל הוא פשוט יחסית: מסתכלים על התוצאות בפועל ועל פיהן נקבע גובה הבונוס, ככל שנוצרת זכאות לבונוס. ככלל, גם אם מדובר בהסכם רב־שנתי, התפישה היא שכל תקופה עומדת בפני עצמה – ולכן במסגרת הטיפול בבונוס של השנה השוטפת אין התייחסות לתחזיות לגבי הרווחיות בעתיד, אלא ההוצאה נרשמת ביחס לשנה שבה ניתן השירות על ידי המנהל.

עם זאת, להבדיל מבונוסים המתייחסים רק לרווח השנתי, בונוסים שנקבעים על בסיס רב־שנתי מאתגרים במקרים מסוימים את החשבונאות המסורתית. הקושי מתחיל בכך שהדבר דורש לעתים להשתמש באומדנים לרווחים בעתיד. לצורך המחשה, אם נניח כי מנהל חתם על הסכם העסקה שלפיו יקבל בונוס של 5% מהרווח, אבל יהיה זכאי לו רק אם הרווח המצטבר בתום שלוש השנים יעלה על סכום מסוים, הרי שכדי לאמוד את ההוצאה בגין הבונוס בשנה הראשונה למשל יהיה צורך להעריך אם החברה צופה בתום השנה הראשונה כי תגיע ליעד הרווח בתום השנה השלישית.

בונוס רב־שנתי כזה דומה במובן מסוים לתשלום מבוסס מניות שמבוסס על תנאי ביצוע – השגת רווח מצטבר בשלוש השנים. התוצאה במקרה כזה יכולה להיות כי אף שבשנה הראשונה הושג רווח נאה העולה אפילו על שליש מיעד הרווח המצטבר, בדו”חות השנה הראשונה לא תיכלל הפרשה בגין הבונוס – ככל שלא צפוי שהחברה תעמוד ביעד הרווח המצטבר בתום שלוש השנים. רישום סכומי הבונוסים במודלי תגמול רב־שנתיים מטיל אחריות רבה על ההנהלות, כשלכל אומדן כזה השלכות מהותיות על החברה ומנהליה, לרבות נתוני שכר הבכירים הזוכים להבלטה כה רבה.

אלמנט נוסף הוא תנאי השירות שגלומים בסוג כזה של בונוסים. כמובן שרישום הבונוס כאמור מבוסס על הנחה כי המנהל יישאר לעבוד בחברה במהלך שלוש השנים, בדומה לתנאי שירות מקובלים בהענקת תגמול הוני כמו אופציות. כשמדובר במנהלים בכירים זו הנחת העבודה מבחינה פרקטית בדרך כלל, וכשמדובר בסגל זוטר יותר, נעשה שימוש בניסיון העבר, כדי להתייחס לשיעור העזיבה הצפוי.

המיליון השישי 
לא נחשב נכס

הבונוס של אגמון, בעל השליטה ומנכ”ל דלק רכב, הוא מורכב יותר ומעניין מבחינה חשבונאית מאחר שהוא משלב בין מרכיבים של בונוס שנתי ובונוס רב־שנתי וגם מגבלה רב־שנתית. בהתאם להסכם ההעסקה התלת־שנתי (2012–2014), אגמון אינו מקבל שכר חודשי, אלא זכאי לבונוס שמשולם פעם בשנה, בתוך חמישה ימים ממועד פרסום הדו”חות.

הבונוס מותנה בתוצאות העסקיות של דלק רכב בכל אחת משנות ההסכם בנפרד ובכל תקופת ההסכם במצטבר באופן הבא. אם הרווח השנתי לפני מס בכל אחת משנות ההסכם יפחת מ–150 מיליון שקל – אגמון לא יהיה זכאי לתגמול כספי בגין אותה שנה. אם הרווח השנתי לפני מס של דלק רכב בכל אחת מהשנים יהיה גבוה מ–150 מיליון שקל – ישולם לאגמון תגמול שנתי בגובה 2% מההפרש בין הרווח השנתי לבין 150 מיליון שקל. כמו כן, אם הרווח השנתי לפני מס שהצטבר ב–2012–2014 יהיה גבוה מ–1.2 מיליארדי שקל – אגמון ייהנה ממענק מיוחד נוסף, בגובה 1% מסך הרווח העודף מעל ל–1.2 מיליארד שקל.

בנוסף, נקבעה מגבלה שלפיה הממוצע השנתי של כל עלויות המענקים והתגמולים שישולמו לאגמון לא יהיה גבוה מ–8 מיליון שקל. כלומר, נקבעה למעשה תקרה של 24 מיליון שקל לבונוס המצטבר שאגמון יכול לקבל בשלוש השנים.

ב–2012 הסתכם הרווח לפני מס של דלק רכב ב–408 מיליון שקל. כפועל יוצא, החברה נדרשה לשלם לאגמון בונוס של 5.2 מיליון שקל. הסיבה לכך היא שהעודף בין הרווח לפני מס ולפני בונוס, שהסתכם ב–413 מיליון שקל, לבין 150 מיליון שקל, הוא 263 מיליון שקל. לכן, הבונוס מייצג 2% מעודף זה. בדו”חות ל–2012 הפרישה דלק רכב סכום נוסף של 700 אלף שקל לבונוס התלת־שנתי העתידי, ורשמה בסך הכל הוצאת שכר בגין אגמון של 5.9 מיליון שקל. הדבר נובע ככל הנראה מההערכה שביצעה דלק רכב, בעת פרסום דו”חות 2012, לגבי תוצאותיה ב–2013–2014, תוך הכפלתה בתקופת השירות היחסית שנצברה – כלומר שליש.

התוצאה המעניינת נוצרה ב–2013, שבה הרווח לפני מס של דלק רכב קפץ ל–722 מיליון שקל, בעיקר בעקבות הכנסות משערוך השקעות והפרשי שער. הרווח הגבוה הוביל לכך שחישוב הבונוס לאגמון בגין 2013 הוא 11.5 מיליון שקל. הסיבה לכך היא שהעודף בין הרווח לפני מס ולפני בונוס, שהסתכם ב–732 מיליון שקל, לבין 150 מיליון שקל, הוא 582 מיליון שקל – ולכן הבונוס מייצג 2% מעודף זה.

אלא שדלק רכב רשמה הוצאות בסך 10.1 מיליון שקל בלבד, שזה הסכום המשלים ל–16 מיליון שקל ב–2012–2013. כלומר, היא “אכלה” מההפרשה ב–2012 בגין הבונוס התלת־שנתי ואף התייחסה כהוצאה מראש לחלק מהבונוס ל–2013, כדי להכיר בו ב–2014.

הבסיס החשבונאי לדחיית ההוצאה לשנה הבאה אינו טריוויאלי שכן המגבלה היא על בונוס מקסימלי מצטבר ולא בונוס שנתי. כלומר, מכיוון שהבונוס הוא שנתי, יש לתת ביטוי להוצאה במונחים שנתיים.

ניתן להמחיש את הבעייתיות באמצעות הדוגמה הבאה: נניח כי מנכ”ל חותם על הסכם דו־שנתי שלפיו יהיה זכאי לבונוס שנתי בגובה 6% מהרווח לפני מס בכל שנה, אבל סך הבונוס במשך השנתיים לא יהיה גבוה מ–10 מיליון שקל. כעת, נניח שהרווח לפני מס בשנה הראשונה הוא 100 מיליון שקל וכי החברה צופה ברמת סבירות גבוהה כי הרווח לפני מס בשנה הבאה יהיה 100 מיליון שקל לפחות. כפועל יוצא, היא נדרשת לשלם למנכ”ל בונוס שנתי של 6 מיליון שקל, כשכבר במועד אישור הדו”חות לשנה הראשונה היא יודעת ברמת ודאות גבוהה כי הבונוס המקסימלי (וגם הצפוי) שיקבל המנכ”ל בשנה הבאה יהיה 4 מיליון שקל (6–10).

לכאורה, מבחינה כלכלית טהורה הגיוני לפרוס את הבונוס באופן שווה בין התקופות, כלומר לרשום הוצאה של 5 מיליון שקל בלבד בשנה הראשונה ולדחות את ההכרה בתשלום של מיליון שקל נוספים לשנה הבאה. עם זאת, מבחינה חשבונאית, לאור הגדרת נכס שדורשת קיומה של שליטה בהטבות הכלכליות ומכיוון שלמנכ”ל אין מחויבות להחזיר את המיליון הנוספים, למשל במקרה שלא יהיה רווח בשנה הבאה, המיליון העודף על 5 מיליון שקל אינו עומד בהגדרה החשבונאית של נכס – ולפיכך החברה נדרשת לרשום הוצאה של 6 מיליון שקל בשנה הראשונה.

ביצועים חלשים, 
רווח גבוה

אם נחזור לדלק רכב, הרי שניתוח מתמטי פשוט מלמד כי התקרה של 8 מיליון שקל בונוס שנתי ממוצע תהיה אפקטיבית רק אם דלק רכב תרוויח ב–2014 לפחות 400 מיליון שקל. רק לצורך המחשה, אם הרווח שלה ב–2014 יהיה 150 מיליון שקל, הרי שהבונוס בגין 2014 יהיה אפס – ולכן תיווצר לאגמון זכאות מבחינה חשבונאית, בהתאם לטיפול שנקטה דלק רכב, לבונוס גדול יותר בגין 2013. במלים אחרות, לאור הטיפול החשבונאי שלה ב–2013 בבונוס, היא תידרש לרשום את ההוצאה העודפת ב–2014 – אף שאינו זכאי כלל לבונוס בשנה זו.

בלי להיכנס לנאותות הטיפול החשבונאי שיושם, בעצם הטיפול קיים מידע מעניין עבור המשקיעים: דלק רכב צופה כי הרווח לפני מס שלה ב–2014 יהיה 400 מיליון שקל לפחות.

חשוב להדגיש כי הרעיון של בונוסים רב־שנתיים, שכוללים גם תקרה רב־שנתית, הוא נכון במיוחד בחברה כמו דלק רכב לאור התנודתיות הרבה שנוצרת בתוצאות העסקיות שלה כתוצאה מהפרשי שער ושערוכים. דווקא דו”חות 2013 ממחישים זאת היטב, שהרי למרות הזינוק ברווח הביצועים מפעילות הליבה שלה – מכירות כלי רכב – היו אף פחות טובים מב–2012. כדי שהחשבונאות תתאים עצמה גם להסתכלות הכלכלית, נדרש לכלול בהסכמי הבונוס התניות כמו תשלום הבונוס על בסיס הרווח המצטבר רק בתום התקופה ובתנאי שהושלמה תקופת השירות.