אף אחד אינו מטיל ספק בכך שהשקעה בתנובה היא ההשקעה העיקרית והאסטרטגית של מבטח
שמיר כיום: סכום ההשקעה, כ- 200 מיליון דולר, גדול מהונה העצמי של מבטח שמיר והוא מהווה את
הנכס העיקרי במאזנה. עם זאת בחסות הבסיס הרעוע של שיטת השווי המאזני – קביעת השפעה
מהותית, מבטח שמיר אינה נדרשת לצרף לדיווחיה הכספיים את דוחותיה הכספיים של תנובה.
בכדי להימנע מיישום שיטת השווי המאזני ולכן מהצורך בצירוף דוחות ויתרה מבטח שמיר לאחרונה
באופן זמני, בין היתר על הזכות למינוי דירקטורים בתנובה ועל זכויות הצבעה המתייחסות ל- %7
מתוך %933.26 שהיא מחזיקה בתאגיד שרכש את תנובה. כפועל יוצא, שיעור ההחזקה בזכויות
ההצבעה של ירד ל- %933.19 בלבד, נמוך מהרף של ה- %20 שמשמש את החשבונאות כחזקה
לקיומה של השפעה מהותית ולכן ליישום שיטת השווי המאזני.
בהתאם לשיטת השווי המאזני השקעה בחברה שיש בה השפעה מהותית )חברה כלולה( מוכרת
לראשונה לפי עלותה ומותאמת לאחר מכן לחלקה של המחזיקה בשינויים בהון העצמי של החברה
הכלולה, לרבות רישום חלק ברווחיה או בהפסדיה. אך אין להתבלבל: ליישום שיטת השווי המאזני
קיימות השלכות דיווחיות עקיפות כבדות משקל מאחר והחברות ציבוריות נדרשות לצרף לדיווחיהן
את הדוחות כספיים של חברות כלולות פרטיות מהותיות. אין עוררין כי לדרישה זו משמעות רבה
לאור העובדה כי בכך הדוחות כספיים של אותן חברות פרטיות, אשר אחרת היו נותרים חסויים
נחשפים למעשה באופן מלא ועל כך תעיד פרשת ישקר והשקעות דיסקונט.
הבסיס המהותי של שיטת השווי המאזני רעוע מאד: במקרים רבים עצם הנוכחות בדירקטוריון
לצד בעל שליטה דומיננטי אינה מעידה על יכולת כלשהיא שניתנת לזיהוי להשפיע על ההחלטות
הפיננסיות והתפעוליות. גם ההצדקה התיאורטית לרישום חלק ברווחי החברה הכלולה הינה בעייתית,
שהרי מתוך הגדרה השפעה מהותית אינה שליטה ולכן החברה המחזיקה גם אינה קובעת את
מדיניות הדיבידנדים של החברה הכלולה. כפועל יוצא, נוצרת לעתים קלות בלתי נסבלת בקביעת
קיומה או אי קיומה של השפעה מהותית. די לציין שהשיעור של %20 הוא המקרה היחיד ב – IFRS
שבו טיפול חשבונאי נקבע בעיקרו על קוצו של סף כמותי!
יתר על כן, שיטת השווי המאזני שפותחה בתחילת שנות ה- 60 על רקע שיטת העלות מתוך מטרה לספק
דיווח אינפורמטיבי יותר על הרווח והפסד של החברה המחזיקה ועל הונה העצמי, נראית היום חיוורת
מאד ביחס למודל השווי ההוגן המקובל למדידת השקעות במניות שאינן מקנות השפעה מהותית. לעניין
זה יש אף את העובדה שהחל מהשנה הנוכחית האמריקאיים מאפשרים לחברות לבחור ליישם את מודל
השווי ההוגן לגבי השקעות בחברות כלולות במקום את שיטת השווי המאזני. אגב, במקרה האחרון הרשות
לניירות ערך האמריקאית אינה פוטרת מהצורך בצירוף דוחות הכספיים.
שיטת השווי המאזני גם אינה עולה בקנה אחד עם תפיסת הישות האחת שהיא התפיסה החשבונאית
62
החדשה לאיחוד דוחות כספיים. ישום שיטת השווי המאזני בהתאם לתפיסה זו שתיכנס לתוקף בשנת
2010 ומכונהII PHASE יוצר עיוותים דיווחים רבים. לדוגמה, עליה בשיעור החזקה שמובילה למעבר
מהשפעה מהותית )חברה כלולה( לשליטה )חברה בת( תוביל להכרה ברווח/הפסד בגין שערוך
ההשקעה בכלולה לשווי הוגן מאחר וזו אינה מוצגת לפי שווי הוגן ערב העלייה לשליטה.
עד שכללי החשבונאות יתעשתו ויבטלו את שיטת השווי המאזני, המשקיעים יכולים להודות ל- IFRS
שממסווג השקעות במניות כאמור כהשקעות בנכסים פיננסיים זמינים למכירה הנמדדים על בסיס
שווים ההוגן, במקום על בסיס עלות כפי שהיה מקובל בעבר. המשמעות של כך היא שככל הנראה
הערכות השווי המהותיות עליהם מתבססים דוחות הכספיים לפי ה- IFRS יצורפו לדיווחים של החברה
המשקיעות ויספקו נתונים מעניינים ורלבנטיים מאד למשקיעים.