הסיבסוד החשבונאי של “מצנחי הזהב”

היכולת “לייצר” רווח באמצעות פעולה טכנית – עיוות

השווי ההוגן של הטבה בגין מענק הוני לעובדים נמדד, בהתאם לכללים הקיימים, פעם אחת בלבד – במועד הענקת ההטבה. סכום זה נזקף כהוצאת שכר על פני תקופת ההבשלה (vesting) של המענק, בלא קשר לשינויים עתידיים בשווי, אפילו אם האופציות יפקעו בסוף. מקורה של שיטת מדידה זו, המקדשת את תאריך ההענקה ובעקבות כך אף יצרה את האינטרס לבקדייטינג, הוא בפספוס היסטורי של האמריקאים, שרואים בהנפקה ההונית כמתבצעת במועד ההענקה – במקום על פני תקופת ההבשלה. היבט אחד של עיוותי השיטה, שעליו דובר בטור זה בעבר, נוגע להטעיה במדידה של הוצאות השכר ובעקבותיה בדירוגי שכר המנכ”לים. היבט נוסף של העיוות נוגע לטיפול בעזיבה לפני תום תקופת ההבשלה: במקרה כזה כל ההוצאה המצטברת שהוכרה בגין אותו מענק עד לעזיבה מושבת מיידית לדו”ח רווח והפסד (חילוט). הודעות הפרישה של מנכ”לים מהתקופה האחרונה מלמדות כי סוכריה חשבונאית זו אף עלתה על ההוצאה שנרשמה בגין “מצנחי הזהב”.

דוגמה: בעקבות חילוט כתבי האופציה שהוענקו למנכ”ל שטראוס ארז ויגודמן ולמשנה למנכ”ל אבי בן אסיאג, שסיימו תפקידם ב-1 ביולי, הכירה שטראוס ברבעון השני בביטול הוצאות בסך 10.4 מיליון שקל. מבחינה חשבונאית סוכריה זו “סיבסדה” לחלוטין את ההוצאות בגובה 7.5 מיליון שקל שנבעו ממענק הפרישה המיוחד ומהסכם אי-תחרות שהוענקו להם. מקרה דומה התרחש בכלל פיננסים שהכירה ברבעון השני בביטול הוצאה בסך 2.5 מיליון שקל בעקבות עזיבת המנכ”ל שוקי אברמוביץ’ – בעוד ההפרשה בגין מענק הפרישה הסתכמה ב-1.4 מיליון שקל בלבד.

היכולת “לייצר” רווח חשבונאי באמצעות פעולה טכנית חסרת מהות היא אינדיקציה לקיומו של כלל מעוות. לצורך המחשה, נניח כי לקראת עזיבה מחזיק מנכ”ל אופציות בשלהי תקופת הבשלתן, שנמצאות ממילא מחוץ לכסף. האינטרס הדיווחי הוא לקבוע את תאריך הפרישה הרשמי רגע לפני תום תקופת ההבשלה, כי אז תכיר החברה מיידית בביטול כל הוצאת השכר המצטברת שנרשמה בעבר.

חילוט של הענקה הונית, בשונה מהענקה התחייבותית, אינו צריך להשפיע על דו”ח רווח והפסד מאחר שהון עצמי נמדד תמיד על פי עלותו – במקרה זה שווי השירותים שהתקבלו. דומה הדבר לטיפול בתמורה מותנית בצירוף עסקים, שלפיה אם תנאים מסוימים יתקיימו בעתיד (למשל, עמידה ביעדי רווח מסוימים), ישלם הרוכש תמורה נוספת בצורת הנפקת מניות.

בהתאם לחשבונאות המודרנית השווי ההוגן של התמורה המותנית במועד הרכישה נזקף למוניטין כנגד קרן הונית, בעוד השלכות הנפקה (או אי הנפקה) של מניות בעתיד, כתוצאה מהתקיימות (או אי התקיימות) התנאים, לא ייכללו בדו”ח רווח והפסד – אלא ייזקפו ישירות להון.

הפתרון היסודי טמון בהסתכלות על ההנפקה ההונית כמתבצעת על פני תקופת ההבשלה באופן שבו ההטבה נמדדת לפי שווי הוגן ממוצע לכל תקופה שבה העובד מועסק בפועל. בהתאם לכך, שווי השירותים שהתקבלו עד למועד העזיבה משקף תמורה שהתקבלה בגין הנפקה הונית, שלא צריכות להיות לה השלכות עתידיות על דו”ח רווח והפסד.